איבד את הציבור והמציאות

סלח לי אביגדור ליברמן אבל איבדת את הקשר עם הציבור ועם המציאות. המדינה בוערת ואתה מרוכז בעצמך, מתעסק בצרכים שלך ומעמיד את האינטרסים האישיים שלך בראש.

דע לך אביגדור ליברמן שנקעה נפשו של הציבור מהפוליטיקאים, מהחידלון הגורף שאתה עצמך חלק נכבד ממנו, כבר די הרבה שנים, במסגרת די הרבה מפלגות ותפקידים. הציבור לא מבין מה אתם עושים שם, מה אתה עושה שם. נמאס מחוסר האחריות הזו, מהתלישות, שהיום בצהריים הפכת לסמל הסמלים שלה.

היום? עכשיו? זה הזמן שמצאת ראוי להודיע את ההודעות הפוליטיות שלך? זה היום שטוב בעיניך "לבדל" את עצמך מבנימין נתניהו ולהכריז על "עצמאות" רק כדי לשרוד בפוליטיקה? אמצע יולי, חמסין כבד על המדינה החבוטה והאבלה הזאת, התראות "צבע אדום" ונפילות הקסאמים של החמאס על עוטף עזה הן מוסיקת רקע אכזרית שמלווה את ה"חדשות" על החלטתך לפרק את הליכוד-ביתנו. עוד אנדרוגינוס שנולד כאן בגלל פחדים ותחמונים של אנשים כמוך וכמו חברך בנימין נתניהו.

שלי דדון נרצחה באכזריות על ידי חוסיין חליפה, מוחמד אבו חדיר נרצח על ידי יהודים ששרפו אותו בחיים, שוטרי מג"ב פוצצו את הפנים של בן דודו, טארק אבו חדיר. על מוקד המשטרה אסור לסמוך, המהומות של ערביי ישראל בשיאן בצפון ובדרום, חוטפי הנערים עדיין על הרגליים ואפילו עוד לא תמו ימי האבל, השבעה, לקבורתם של אייל יפרח, נפתלי פרנקל וגיל-עד שער.

אז עכשיו? דווקא עכשיו? אתה ונתניהו, מין רומן לא-רומנטי, עמוס קנאה-שנאה-אינטרסים-ג'ובים, שנמשך כבר 25 שנים ברצף. כמה פעמים שהתחברתם, יותר פעמים נפרדתם. ואם תשרדו, שניכם, את העליבות הנוכחית שלכם, סביר להניח שהמעגל הזה, הזוגיות הזאת, עוד תתגלגל. עוד תתחברו ועוד תיפרדו ועוד תשתמשו אחד בשני כדי לשרוד.

דע לך, הציבור, ימני ושמאלי, דתי וחילוני, עולים וותיקים, ממערב לקו הירוק וממזרחו - שונא את אלה שמאלצים אותו ללכת שוב ושוב לבחירות, שמחסלים ממשלות, ששוברים שורות, ששמים רגליים באמצע המלחמה, ולא בוטח באלה המאלצים אותו לממן מאות מיליונים עבור מערכות בחירות.

"זו קואליציה ססגונית", קראת לזה בנאום הצהריים שלך. עכשיו נזכרת? הרי נלחמת ואף אילצת את ידידך לשעבר נתניהו לשמור לך את כיסא שר החוץ. לאן בדיוק חשבת שאתה נכנס?

"העמדה שלי לא מונעת משום שיקול פוליטי", אמרת היום. בימים אחרים אפשר לקבל את זה. באמצע האש - לא.