לוזרים אטרקטיביים? לא עוד!

לכאורה, שוב השתלט המונדיאל על גרמניה. כבר שבועות שבבתי הספר היסודיים לומדים לקרוא את שמות המדינות ודגליהן, ובמלאכת יד מעצבים הילדים דגלי גרמניה, או חולצות כדורגל. החדשות המרכזיות סובבות את הטורניר בברזיל, ואין שיחת חולין שלא מתחילה בסקירה מהירה של הדיעות, הפרשנויות והסטטיסטיקות ההדדיות. אבל בכל זאת, זה לא אותו דבר. התשוקה בעיניים קצת כבויה, חדשות אחרות מבצבצות אל פני השטח, ואין מנוס מלהכיר בעובדה: גל האופוריה לא שוטף הפעם כבשנים שעברו את המדינה.

אחרי תקופה ארוכה של מוקדמות, בהן הבהירה גרמניה שהיא פייבוריטית לברזיל, הגיעה תקופה לא טובה שהחלה בסגירת הפיגור של 4-0 מול שבדיה והינצלות של הרגע האחרון מהפסד ביתי מביש. למרות הקאמבק המרשים ל-4-4, פתאום התערער הביטחון, וסקרי דעת הקהל של ה"קיקר" הצביעו על ירידה באמון בכוחה של הנבחרת. אם באמצע 2013 כ-72% מהגרמנים האמינו בזכייה בגביע, הרי שלקראת הטורניר ירד המספר ל-38%.

אבל הגרמנים לא נמצאים בשלב כה גבוה בטורניר במקרה. התכנון ארוך הטווח שלהם מפורסם, והתקציב של הנבחרת לברזיל, 22 מיליון אירו (כמו שחשף הירחון הפיננסי "קפיטל"), מצביע על עומק החריש המתבצע. המאמן יוגי לב עובד על כל פרט - כולל לוגיסטיקה, מחנות אימון, משקאות איזוטוניים, ביגוד ואקדמיות לכדורגל. מי ששגה במחשבה רומנטית על גרמנים חדשים, לוזרים אטרקטיביים, אולי גם מאמין בפיות. השחקנים שמהווים את השלד של הנבחרת הם מהטופ העולמי, ויש להם רק מטרה אחת בטורניר: ללכת עם הגביע הביתה כשכוכב רביעי מתנוסס על חולצתם.

הקפטן פיליפ לאם הכריז מראש, "אני לא מתכוון לשחק שוב על המקום השלישי". אחרי רבע הגמר, נעלמו הספקות האחרונים מלב השחקנים.

***

זהו חצי הגמר הרביעי ברציפות של נבחרת גרמניה, שיא חדש במונדיאלים, וההופעה ה-12 בשלב זה מתוך 16 הטורנירים בהם השתתפה גרמניה מאז 1954. בפעם האחרונה שגרמניה לא הגיעה לחצי הגמר, קראו למאמן ברטי פוגטס, והבקסטריט בויז ואייס אוף בייס שלטו במצעדים.

חמישה שחקנים מרכזיים היו גם בנבחרת של 2006, שהחלה את השושלת הגרמנית החדשה. לאם, שוויינשטייגר, קלוזה, לוקאס פודולסקי ופר מרטסאקר, שנכשלו בטורנירים לפני שמונה וארבע שנים, אמרו כולם בראיונות לאמצעי תקשורת שונים: "הנבחרת עשתה צעד קדימה מאז 2010". אפילו תומאס מולר טוען שהוא "שחקן הרבה יותר טוב מאשר לפני ארבע שנים. בכל אספקט, אבל בעיקר באלה שלא רואים בסטטיסטיקה".

לב עבד עם השחקנים שלו, וקיווה ליצור מהם את התלכיד המושלם שישחק כדורגל התקפי ויפהפה בכל אליפויות אירופה וגביעי העולם הקודמים - אבל לשחקנים היו רעיונות אחרים. גם לב יודע, שכתם חוסר התארים דבק בו, למרות הישגיו. המשחק שהיווה את קו השבר היה מול איטליה בחצי גמר יורו 2012. גרמניה, בטוחה בעצמה וביכולתה לזכות, הפסידה בברוטליות לקבוצה חכמה ממנה. כמו שכתב ה"דר שפיגל": "לאחר מכן החלה החשיבה להשתנות. גם בגלל שמהשחקנים עצמם הגיעו איתותים שכך זה לא יכול להמשיך".

העיתון האופוזיציוני "טאצ" טוען, שגם ההפסד ב-2012 לא היה בגלל בעיית איכות, אלא בגלל עודף תכנון שהשליט לב על המשחק, בגלל שהשחקנים הפעילו תוכנית משחק במקום פשוט לשחק. אבל השחקנים בטוחים: "אתם רוצים מונדיאל מצליח - או שאנחנו צריכים שוב לעוף אחרי ששיחקנו יפה?" שאל מרטסאקר בזעם את כתב הערוץ השני הגרמני אחרי השפל של השמינית נגד אלג'יריה.

בעיקר במונדיאל הזה, שבו משחקים שבמרכזם מאבקים פיזיים על כל כדור, שמירת לחץ ותנועה מתמדת לכיוון מחזיקי הכדור של היריב, המשחק צריך להיות חכם. לכן גם לחצו השחקנים, וצוות האימון, על לב לקיים אימוני מצבים נייחים. לב אפילו התערב עם שאר צוות האימון על ארוחה מפוארת להם ולמשפחתם, אם גרמניה תבקיע ממצב כזה. כבר במשחק הראשון הוא הפסיד את ההתערבות.

אסור לטעות באינטליגנציה של השחקנים הללו - מול צרפת הם הראו גמישות טקטית מופלאה, והגיבו במהירות לכל שינוי שביצעו הצרפתים, במערך, במהירות, בכמות השחקנים. לב יודע שהוא צריך לשמור על ההגנה שלו, בעיקר על המרכז. לכן הנבחרת כולה עובדת הגנתית. בגלל מגבלות ההרכב שלו, לב מהמר על פרגמטיות, כדורגל מינימליסטי, מחושב, ממוזל ועם מאבק. הניצחון החכם על צרפת היה בעצם אנטי-לב, אבל המטרה מקדשת את האמצעי. לכן, מצטט ה"שפיגל" את לב כשהוא אומר פתאום דברים כמו "המטרה היא לא לשחק כדורגל פנטסטי. המטרה היא לנצח", אחרי שבנבחרת נוצר רושם כאילו יש קשר בין כדורגל יפה וכישלון בטורניר.

***

עד רבע גמר הפחד מכישלון הוא הגדול ביותר, כמו שכותב ה"קיקר": "ההעפלה לחצי הייתה הקלה גדולה אחרי הביקורת על המערך ודרך המשחק, והיוותה חותמת לכך שהיה נכון להותיר את הכדורגל היפה וההתקפי מאחור ולהסתמך על יציבות, לחימה ורוח קבוצתית בברזיל". אבל אסור להוריד רגל מהדוושה, מזהיר מולר ב"טאגסשפיגל": "כשהלחץ פוחת אנחנו מתחילים להתרשל, ככה זה. מצד שני, כשיש לחץ, זה אומר שאנחנו במאה אחוז מפוקסים". מול המארחת, לא תהיה לגרמנים בעיה של חוסר לחץ.

"ברזיל בלתי צפויה", הזהיר לב את שחקניו מפני פיזיות על סף האלימות. אבל הפתרון הרי כבר נמצא, והוא נכון גם לחצי הגמר, כמו שמדגיש הכתב הראשי של ה"קיקר", קרל היינץ-ווילד: "מול תשוקת המשחק הברזילאית שמתבטאת בחוסר מנוחה ומשחק פזיז, השליטה בכדור ובמשחק של גרמניה היא האסטרטגיה הטובה ביותר". זו גרמניה החדשה-ישנה.