"סטור.דוט תהפוך לישקר השנייה, אפל וסמסונג כורעות ברך"

לו היה זה תלוי רק בו, ג'ק להב היה חוזר להתגורר בישראל. ארבעים שנה חלפו מאז שעזב את הארץ לטובת הגשמת החלום האמריקאי, והוא מקפיד להישאר מחובר לדופק המקומי. אחת לחודש בערך הוא מגיע לכאן; על שולחן הקפה במלון הדירות, שבו הוא שוכן לחוף ימה הצפוני של תל אביב, מונח אחד מרבי-המכר הישראליים, ומשיחה איתו מתברר עד מהרה שהוא מעודכן במה שקורה בארץ לפרטי-פרטים. הוא מתפעל ומהלל את המוח הישראלי ואת האופי היזמי, וגם משקיע סדרתי בחברות הסטארט-אפ המקומיות, אבל בד-בבד גם מביע שאט נפש מן הציבוריות כאן, מהפוליטיקה ומכל מה שביניהם. "איך זה שכל הדברים נגד פואד התגלו רק עכשיו", הוא מלין. "בכלל, מעריצים פה כל טיפוס שעשה כסף, כמו נוחי דנקנר, או כל אחד שהתמזל מזלו ומצא נפט בים".

להב לא מצא נפט בים, וגם לא חיפש. את המזל שלו הוא מחפש בחברות הטכנולוגיה הישראליות, שבהן הוא משקיע מהונו. עד כה רשמו ההשקעות הללו, בחברות דוגמת קוויגו, ווקלטק, למאר וביאילוג'יקס אקזיטים בהיקף כולל של מאות מיליוני דולרים, כאשר גם הוא גוזר את חלקו היחסי בעוגה - כמה עשרות מיליונים פה, כמה עשרות מיליונים שם.

מייסדי קוויגו, למשל, עודד יצחק וירון גלאי, התבטאו לאחר האקזיט של החברה, שנמכרה ב-2007 ל-AOL תמורת כ-360 מיליון דולרים (כ-20 מיליון דולרים מהם זרמו לכיסו של להב), כי אלמלא להב, שהאמין בהם ודאג לממן את החברה כשהיא הייתה בשפל, היא לא הייתה קיימת, ודאי לא נמכרת.

"אני בוחר את ההשקעות שלי לפי הידע של האנשים, היכולת שלהם", מסביר להב, שאופי היזמים משפיע על בחירתו להשקיע לא פחות מאשר אופי המיזם. "הפגישה עם היזם, הדרך שבה הוא מציג את הפרויקט - החזון, ההתלהבות האישית מהרעיון והנכונות לעמוד בפרץ ולהתגבר על המהמורות שיבואו, ותמיד יש - מהוות עבורי נקודת מפתח בטרם אני מחליט במי לתמוך כספית. מכיוון שנוכחתי שהדרך שלי צלחה, טפו-טפו יש לי למעלה מ-75% הצלחה, אין סיבה לשנות את דרכי".

כעת להב נלהב מן ההשקעה שלו בסטור.דוט (Store.dot), המייצרת פתרון טכנולוגי לטעינה מהירה של סוללות של מכשירים ניידים. הפגישה עם להב התקיימה יום אחרי שהדגימו לו את השימוש במוצר. "בתוך שלושים שניות הסוללה שלי הייתה טעונה באופן מלא", הוא אומר, וניכר שגם הסוללה הפנימית שלו נטענה אנרגיות. "זו חברה שהולכת להיות שווה מיליארדים של דולרים. כשהשקעתי בה, היא הייתה בשווי של 10 מיליון דולר, וכיום השווי שלה 140 מיליון דולר. סטף ורטהיימר הוא אחד המשקיעים שלה. היא תהפוך לישקר השנייה".

להב, שהשקיע כמה מאות אלפי דולרים בחברה, מספר כי התרשם מהממציא, פרופ' סיימון ליצין. "פגשתי איש חביב, פרופסור לפיזיקה. מכיוון שמדובר במדעים מדויקים, אני מאוד מעריך את זה. זו חברה מדהימה, שתיצור מהפכה עולמית, והמוצר הוא מחומרים אורגניים טובים לסביבה. אפל וסמסונג כבר כורעות ברך לרגליה".

- מה זאת אומרת?

"מתקיים משא ומתן איתן, כשבטח סמסונג תקבל עדיפות, כי היא השקיעה בחברה בעבר".

אגב, לצד להב וורטהיימר, משקיע אחר שהתווסף לאחרונה לסטור.דוט הוא האוליגרך הרוסי רומן אברמוביץ', שהשקיע בה כ-10 מיליון דולרים.

"הערצה גדולה לקיבוץ"

להב, 66, נולד בירושלים למשפחה ספרדית ירושלמית ותיקה. סבו, שהיה חזן בבית כנסת, נהג ללמד אותו יהדות בבקרים, ואחר הצהריים לקח אותו למשחקי כדורגל ("כך למדתי שיש איזון בחיים"). בעקבות גירושי הוריו, עבר בגיל 14 עם אחיו לקיבוץ עין-חרוד, כילד חוץ, ואומץ על-ידי משפחת ציזלינג; אב המשפחה, אהרון ציזלינג, כיהן כשר החקלאות. החיים בקיבוץ, הוא אומר, עיצבו את האישיות שלו. "כנער סקרן מצאתי את עצמי מתגורר במקום שבו האידיאולוגיה הסוציאליסטית תפסה מקום נכבד בחיי היומיום, ודברים כמו עבודה שכירה או בעלות על רכוש עמדו במרכז הוויכוחים הסוערים בין חברי הקיבוץ. אלה היו שנים שבהן התנועה הקיבוצית הייתה דומיננטית באופן דיספרופורציונלי לגודלה בחיי המדינה הצעירה. פתאום הבנתי שאת מדינת ישראל מנהלת חבורה צנועה המורכבת מלא מעט חברי קיבוצים, שאת חלקם זכיתי לראות מסתובבים בקיבוץ כאחד האדם. אפילו שתקופת המיתון הורגשה היטב ברחבי המדינה, ילדי התנועה הקיבוצית נחשבו אז לילדי השמנת, וזכור לי שבעין חרוד לא ידעו מהו מחסור".

- נשמע שאתה מתגעגע.

"עד היום יש לי הערצה גדולה לקיבוץ, שדווקא במתכונת שלו היום הפך למקום שהכי טוב לחיות בו: מצד אחד יש לכידות חברתית; מצד שני - אפשר לשמור על הפרטיות".

את הלימודים להב הפסיק בכיתה ט', והלך לעבוד במכוורת של הקיבוץ ("שם למדתי להיות מהיר וחרוץ ועוקצני"). את הלימודים עזב בין היתר בדרבונה של המורה שלו לאנגלית אז, שראתה שהלימודים לא ממש בראש מעייניו. הוא המשיך להיות בקשר עם אותה מורה, ולפני כשנתיים, בהיותה בת 90, היא שמעה על הצלחתו בעסקים, וביקשה להשתתף כמשקיעה משמעותית בחברת ביו-טכנולוגיה שהוא נמנה עם מייסדיה. "אחת לכמה זמן היא מתקשרת לשאול מה חדש, ולשמחתי החברה מתקדמת בצעדי ענק", הוא מספר.

לאחר שעזב את הקיבוץ, שנה לאחר שחרורו מצה"ל, הצטרף להב ליחידה לאבטחת אישים במשרד ראש הממשלה. בתקופה הזו הכיר בין היתר את שמעון פרס, את יצחק רבין ואת גולדה מאיר. "עם גולדה", הוא נזכר, "דיברתי על הצורך להקים דירות להשכרה. כמי שגדלה במילווקי, היא רצתה לקדם את זה ברמת אביב, אבל אף אחד לא הסכים להשכיר, אז היא גנזה את הרעיון".

כשפרצה מלחמת יום כיפור נקרא להתגייס, ולאחריה יצא לטיול מסביב לעולם. כשעצר בארצות הברית, פגש את אשתו והשתקע בניו ג'רזי. ארבע הבנות שלהם, בנות 25-33, מתגוררות בניו ג'רזי ובוושינגטון ("הבת שלי אמרה לי שאילו הייתי רוצה שהיא תהיה ישראלית, הייתי צריך לדאוג שהיא תיוולד בישראל").

את "המיליון הראשון שלו" - שם קוד אמריקאי ל"עשיתי את זה" - עשה להב כשהקים חברה לדיוור ישיר בשם רימרקבל פרודקטס, שמכרה לוחות שנה מחיקים, בציפוי למינציה - רעיון שנולד בפעילות שלו בצבא. "כשהייתי בבה"ד 1 (בית הספר לקצינים), הוא עבר למצפה רמון. כפועל יוצא, היה מאוד קשה בניווטים, כי מדובר בתנאי מדבר. יום אחד ניגש אליי אחד הצוערים וביקש סט של מפות. הוא אמר לי שלאבא שלו יש מכונת למינציה שהופכת את זה לקשיח. זה נשמע לי מרתק, נתתי לו, והוא עטף אותן. כשמפקד הבסיס ראה, אמרתי שזה רעיון שלי, והוא העלה אותי לדרגת סגן.

"שנים לאחר מכן, כשגרתי לתקופה במיאמי, חברה שלחה לי לוח שנה. ציפיתי את זה בלמינציה והפצתי את זה בדיוור ישיר. לא הרבה זמן עבר והיו לי כמיליון לקוחות, כשהיתרון הוא שבכל שנה הם צריכים לקנות לוח חדש. העלות שלי הייתה 95 סנט, ומכרתי את הלוח ב-15 דולר. תעשי חשבון כמה זה יוצא להכפיל במיליון לקוחות".

בהמשך מכר להב את חלקו בחברה לשותפו דאז, והחליט להתמקד בהשקעה בחברות טכנולוגיה. את ההשקעה הראשונה שלו עשה בארץ בחברת ווקלטק, בשנת 1989. להב היה המשקיע הראשון בחברה, שעסקה בהעברת נתוני קול ומידע באמצעות פרוטוקול אינטרנט; השקעה שאת פירותיה קצר לאחר שבע שנים, כשווקלטק הונפקה לפי שווי של 200 מיליון דולר (חלקו של להב עמד באותו הזמן על כ-20 מיליון דולרים).

"זה אומר משהו על האופי שלי - שאני משקיע לטווח ארוך. ההישג של ווקלטק לא קשור לכסף שאני או היזמים האחרים הרוויחו, אלא בכך שהיא שינתה את מפת התקשורת העולמית לנצח על-ידי המצאת ה-VOIP ופיתוחו, ובכך היא אחראית למהפכת התקשורת החשובה בהיסטוריה האנושית".

"יודעים להוקיר לי תודה"

בשנת 2000 פנה אל להב ירון גלאי, מייסד קוויגו, שפעלה בתחום הפרסום באינטרנט, ועניין אותו בהשקעה בחברה. זו הייתה תקופת התפוצצות הבועה, ואף אחד לא רצה להשקיע בהיי-טק, לא בארץ ולא בכלל. להב, לעומת זאת, ראה ש"החבר'ה טובים, שהרעיון ישים, ושצריך לעזור להם".

קוויגו הוקמה בישראל, אך עברה לניו יורק בשל היעדר ההתלהבות של המשקיעים הישראלים, ובשל דרישת המשקיעים האמריקאים שהשקיעו בה יותר מ-40 מיליון דולרים. לצד קרנות הון סיכון ולצד משקיעים דוגמת יגאל ליכטמן וליאון רקנאטי, השקיע להב כמיליון דולר בקוויגו. בהמשך הוא הוסיף סכומי כסף, וסייע לגייס משקיעים, ובשלב מסוים אף מונה ליו"ר החברה במקומו של דן גלאי, אביו של מייסד החברה.

- המייסדים סיפרו שהצלת אותם.

"חד-משמעית זה נכון. זה בגלל הנחרצות שלי, והיה מי שידע לתת לי על זה הוקרה. זה מעבר לאקזיט. קיבלתי הוקרה על-ידי זה שקיבלתי עוד מניות. כשאני עוזר בחברה, אני מוציא כסף על כל מה שצריך: טיסות, מלונות. אחר כך, כשהחברה מתארגנת, יודעים להוקיר לי תודה".

גם ביוסי מראש, מייסדה של חברת למאר שעוסקת בעיבוד אותות, להב האמין, אפילו כשאחרים דחו אותו. "יוסי מראש הופנה אליי בשנות ה-90 המאוחרות", הוא משחזר. "הוא עבד קודם לכן ברפאל, ונמנה שם עם צוות פיתוח הסונאר של הצוללות החדשות שהגיעו מגרמניה. הבנתי מיד שהוא מכיר את התחום לפני ולפנים. היו לו כמה רעיונות מעניינים ליישום אזרחי של טכנולוגיות צבאיות בתחום ההתמחות שלו, והוא סיפר לי על אכזבתו מהגישה המיליטנטית של מוסה פלד ז"ל, שהיה מנכ"ל רפאל. מוסה פלד, כבודו במקומו מונח, זלזל. הוא אמר לו, אם זה לא עף מהר ומתפוצץ מהר (כלומר, טיל), זה לא מעניין אותי. כשהוא הגיע אליי, החלטתי להרים את הכפפה ויחד הקמנו את חברת למאר (חיבור האותיות הראשונות של להב-מראש), שפיתחה טכנולוגיות חדשניות באמצעות עיבוד אותות (DSP), ורשמה פטנטים חשובים בתחום".

לימים נרכשה החברה תמורת כ-50 מיליון דולרים, על-ידי Andrea Electronics האמריקאית, חברה ותיקה שסיפקה לטייסי החלל של נאס"א מיקרופונים בטכנולוגיה אנלוגית מיושנת שעבר זמנה, ושאפה להיכנס לעולם הדיגיטלי באמצעות הפטנטים של למאר. אגב, לפני מספר שנים פנה אליו מראש בשנית, ושוב הקימו חברה משותפת - Phoenix Audio Tecnology, המציעה פתרונות לצורכי שמע. בסיס החברה בקליפורניה, והפיתוח נעשה בישראל, בקיבוץ אושה בעמק זבולון.

השקעה נוספת של להב היא חברת באזילה, שהוקמה ב-2008 על-ידי אנשי הפרסום ירון וגיא מור ויואב פרידור, ועוסקת בניטור מידע במדיה חברתית ובניתוחו. להב גייס לחברה כ-1.5 מיליון דולרים, והוא המשקיע המרכזי בה. בקרוב היא עומדת להשיק את פעילותה בארצות הברית, "והציפיות של כולנו בהתאם", הוא אומר.

למעשה, למעט חברה אמריקאית אחת, פרמה פיקס, שהוא מושקע בה, להב משקיע אך רק בחברות טכנולוגיה ישראליות, בהיקף של בין מאות אלפי דולרים למיליון דולרים להשקעה. "בכל מקום אני שומע הערצה שלא תיאמן לישראל", הוא מסביר בגאווה. "תראי את החבר'ה של 8200. אמת המידה לקבלה למקום הזה היא כל-כך קשוחה. החבר'ה האלה אינטליגנטיים מאיתנו או ממרבית בני האדם, הם מדברים בשפה שמרבית האנשים לא יודעים אותה".

- אתה מחפש את יוצאי 8200 בחברות שבהן אתה משקיע?

"ברגע שמעניינים אותי בחברה של מישהו מ-8200, אני תמיד טורח לבדוק אותו. מדינת ישראל היא מושא הערצה גם במדינות כמו אינדונזיה או מלזיה. אנשים כל הזמן אומרים לי, מה הסוד שלכם, הישראלים?".

- מהו באמת?

"הסוד הוא בחינוך. יש לנו דור שהקפיד על השכלה וזה הסוד השמור. ההשכלה היא המפתח, ועכשיו אנחנו נמצאים בתקופה שבה אנו יכולים ליישם את זה. מתקדמים כאן בכל תחום - אם זה ברפואה, אם בטכנולוגיית מים.

"אנחנו במקום שני בנאסד"ק מבחינת חברות. יש פה ריכוז של ידע, אוצר בלום ששווה חשיפה. תראי לי עוד מדינה שיש בה נציגות של חברות גלובליות כמו יבמ או אינטל, שמייצאות מכאן בקרוב ל-7 מיליארד דולר. אני לא צריך לדבר בשבחה, הערך שלהן לכלכלה הישראלית לא יסולא בפז. ההחלטה של יצחק רבין בזמנו, לתת להן 600 מיליון דולר, הייתה ההחלטה הכי טובה שלו. יש פה אוצר אדיר של ידע ויכולת מיוחדת לפתור בעיות".

- מדברים לא מעט על ההודים ועל הסינים שמאיימים ליטול את הבכורה.

"בסין ובהודו לומדים כל-כך הרבה מהנדסים, כך שברור שיש כמה כוכבים, אך ליזמות הישראלית אין שנייה בעולם. לא נתקלתי בזה לא באירופה ולא במזרח הרחוק. בסין מסתכלים עלינו בהערצה. לא להאמין, יהודים עם כיפה על הראש מקבלים יחס מועדף, כי אז ברור שהם יהודים".

- מה דעתך על החשש כאן מבריחת המוחות?

"אני מוטרד יותר מהפערים בתוך החברה הישראלית. סדר העדיפויות הוא מעוות. אם ילד בהרצליה פיתוח מקבל 20 אלף שקל, בבית שאן זה אולי 5,000. הסטטיסטיקות האלה קורעות את הלב כי זה אומר שאין לך סיכוי אם נולדת בפריפריה. אנשים שגרים באזורי תל אביב והרצליה פיתוח טורחים להשקיע בילדים שלהם, ואני רואה את זה ביזמים שאני פוגש, שהם העילית של האנשים, והם בדרך כלל לא מאילת או מקריית שמונה. הם כולם מרוכזים בריבוע שבין חדרה לגדרה.

"יש לי קרן ששמה 'מנחה למכורה', שהמטרה שלה היא לצמצם את הפערים בחברה הישראלית. לקרן יש מנהלת, מיכל פרידמן, שמסיירת בארץ ומחפשת את המקומות הראויים להשקעה. בין היתר היא לקחה אותי לבית שאן; מנהלת בית ספר אורט שם פנתה וביקשה סיוע להקמת מעבדה למחשבים בבית הספר, וקפצנו על ההזדמנות. כעבור שנה בלבד אותם ילדים זכו במקום הראשון בתחרות בארץ, ונסעו לסנט לואיס. כל זה קרה רק משום שהם קיבלו הזדמנות, וכיום יש אוכלוסיות שלמות בארץ שלא מקבלות הזדמנות".

"יזמות צריך ללמוד"

בימים אלה מוקם על-שמו של להב מכון ליזמות ולניהול, בפקולטה למינהל עסקים במרכז האקדמי למשפט ולעסקים ברמת גן. להב הרים תרומה של 80 אלף דולרים להקמת המכון, והוא גם מעורב בתכניו: התמקדות בקידום קשרים מסחריים בין ישראל לסין.

"אני הרבה שנים סבור שיזמות צריך ללמד", הוא מסביר. "נכון שיזמות זה משהו שאו שיש לך או שאין לך, אבל אפשר גם לתת כלים. אני מרצה בקורס במינהל עסקים של האוניברסיטה העברית, ושם אני מספר לסטודנטים איך הצלחתי בחיי. התברר שזו הרצאה מאוד פופולרית. פנה אליי פרופ' דוד מנשרי (נשיא המרכז האקדמי), הכיר לי את פרופ' יורם מיתקי (דיקן הפקולטה למינהל עסקים במרכז), והחלטנו להקים מכון ליזמות. אני חושב שצריך ללמד את הישראלים מה יעזור להם להצליח בעולם.

"בלי קשר לזה, פנתה אליי אחת האוניברסיטאות בסין וביקשה להקים משהו במשותף, בתנאי שתהיה תרומה של 80 אלף דולר. מספיק שחברה אחת או שתיים יצאו כתוצאה מזה, ובזה אבוא על שכרי".

- בכל זאת, למה סין?

"גיליתי שם הערצה לידע היהודי. אני מעורב בסין בעסקי הקרפיון. חמישה מיליארד קרפיונים נמכרים בסין בכל שנה, ושלושה מיליארד באינדונזיה. התברר שיש מחלה מסוימת שהורגת את הקרפיונים בעולם. פרופ' משה קוטלר, מומחה לביולוגיה מולקולרית, מהאוניברסיטה העברית, מהבכירים בעולם בתחום, בודד את הווירוס ויצר חיסון של וירוס מוחלש (הגילוי של קוטלר מעוגן במסגרת חברת Kovax, שרכשה את הפטנט שרשם קוטלר על החיסון. להב הוא משקיע בחברה).

"התברר לנו שסין ואינדונזיה נגועות במחלה. היינו במגעים עם משרד החקלאות הסיני - מי שמטפל בזה הוא יניב קוטלר, הבן של פרופ' קוטלר, וגם אם נמכור כל חיסון במחיר של סנט אחד, מאחר שמדובר בחמישה מיליארד דגים, תעשי לבד את החשבון באילו סכומים מדובר".