לא יהיה כאן נוק-אאוט

מבסיס חיל האוויר בחצרים, ליד באר-שבע, ניראה בצהריים מבצע 'צוק איתן' כאופרציה מלוטשת, משומנת, כמעט היי-טקיסטית. בכל כמה דקות ממריא עוד זוג מטוסים מערבה, לעוד הפצצה בעזה. על כל השלב האווירי הזה, שבצה"ל מכנים 'שלב האש' מנצח האלוף אמיר אשל, מפקד חיל האוויר. מאחורי גבו יש מי שקורא לו 'נפוליאון', ואכן, גם כשהרקטות של חמאס עפות כבעניין שבשגרה לגוש דן, ירושלים ולכיוון נתב"ג ולכיוון חיפה, קצין בכיר בחיל האוויר מנסה לשים דברים בפרופורציות של המספרים המוחלטים החביבים כל-כך על חיל האוויר.

עד כה הוריד חיל האוויר הישראלי 400 טון של חומר נפץ על רצועת עזה, מספר עצום העובר את מספר הטונאז' בעמוד ענן ובעופרת יצוקה. מנגד, מספר הרקטות ששוגרו מהרצועה ופגעו באזור מיושב תוך שהם עוקפים את מסך ההגנה של כיפת ברזל, עמד בצהריים על שש בלבד, שהן 2.5% מהרקטות ששוגרו, וגם הן לא גרמו לפצועים או להרוגים. ושוב כיפת ברזל מוכיחה את יעילותה האדירה עם 90% של הצלחה ביירוטים. האלוף אמיר אשל יושב במשרדו עם מסך חצוי: בצד אחד דף הבית של אתר חדשות ישראלי גדול, ומהצד השני את האיי נט, INET, פורטל "החדשות" של אגף המודיעין בצה"ל, שהפך ללהיט על מסכי המחשבים בצבא, שמשקפים את ההפך, לדעת בכירי הצבא, וזה די מתסכל אותם. אלא שבכירי צה"ל מסרבים להבין שהציבור הישראלי מסרב להתרגש מעוד חיסול של מפקד שטח בחמאס, ומתרגשים הרבה יותר מרקטות על גוש דן ביולי.

התחושה היום בצה"ל היא כי מיעוט הנפגעים בישראל מצד אחד, והמשך המטחים הכבדים שמייצר החמאס מצד שני, רק הולכים ומקרבים, ולא בחדווה, את אופציית המבצע הקרקעי ברצועה.

כאשר צה"ל מנתח את דפוסי הירי במבצע, הוא מבחין בתוכנית אש רציונלית של החמאס, מירי אל עוטף עזה, דרך ירי על ערי הדרום, ועד הירי על גוש דן, הסלמה במדרגות הפעולה, כן בדיוק כמו של צה"ל.

ישראל מחפשת עכשיו קונץ במצב מורכב שאין בו קיצורי דרך ואין בו קסמים. "מד הכאב", מכנים את זה בצבא, כאשר הם מחפשים איפה להכאיב לחמאס כדי להוציא אותו משיווי משקל. במבצע 'עמוד ענן' למד צה"ל שמה שמכאיב למפקדי השטח של חמאס, שנמצאים במנוסה ובמרתף האגדי המפורסם שמתחת לבית החולים שיפא, זה להוציא את הראש לאחר סבב ההתכתשות ולגלות שאין להם בית לחזור אליו. לכן, אין כיום מפקד שטח בדרג של מפקד אזורי בחמאס שיש לו בית עומד ברצועה.

ההפתעה הבאה שחמאס אולי מכין

"אנחנו הולכים על כל מה שאנחנו יודעים", אומר קצין בכיר בחיל האוויר ומסרב לא לפרגן לעמיתיו באגף המודיעין ובשירות הביטחון הכללי באשר לבנק המטרות שסיפקו לו לקראת המבצע.

אלא שצריך להודות ביושר: המודיעין הישראלי לא ידע מספיק לקראת מבצע 'צוק איתן'. הוא לא ידע איפה נמצאות רקטות ארוכות טווח רבות מסוג 75M-. הוא לא ידע, למרות שהיו שהעריכו, שחמאס הבריח לרצועה רקטות סוריות כבדות מסוג 302M-, מהסוג שנורה על הצפון במלחמת לבנון השנייה. בגלל 40 רקטות כאלה נשלחה שייטת 13 למרחק 1,500 קילומטר מחופי ישראל לפני כמה חודשים כדי ללכוד את ספינת הנשק האיראנית קלוס סי. אלא שמסתבר שמתחת לאף של הממשל המצרי העוין והעיניים של המודיעין הישראלי, הצליח חמאס להבריח את הרקטות המסוכנות האלה לרצועה. כדי לסבר את האוזן: ברקטה 75M-. שמשוגרת לגוש דן, יש 9 קילו חומר נפץ בראש הקרבי שלה. לרקטות 302M- זה יכול להגיע ל-120 קילו חומר נפץ, ולטווח שמגיע עד לחיפה, לטווח של 160 קילומטר.

מבצע 'צוק איתן' יכול ללמד אותנו כבר משהו על מגבלות המודיעין ומגבלות הכוח, אם תירצו טעימה אפשרית למלחמת לבנון השלישית. בניגוד ל'עופרת יצוקה' ו'עמוד ענן', זהו לא מבצע בצפון. זו מלחמה שמקיפה את רוב השטחים במדינת ישראל.

ועדיין: איש בצה"ל לא משלה את עצמו: לא משנה כמה יעילה תהיה התקיפה האווירית או אפילו הכניסה היבשתית לרצועה. בסוף זה ייגמר באותו הסדר עם החמאס דרך המצרים, שבינתיים רחוקים מאד מלספק את הסחורה כמתווך, הסדר שכל תפקידו יהיה לדחות עד כמה שניתן, את המבצע הבא ברצועת עזה.

לא יהיה כאן נוק-אאוט, וצה"ל מתכונן עכשיו להפתעה הבאה שחמאס אולי מכין, בדמות טיסן נפץ שינסה לעשות את דרכו מהרצועה לאחד היישובים. צה"ל בונה את הכוחות הקרקעיים עם מעקב מתמיד של מצלמות יחידת הדוברות שלו. ניסיון לעוד שוט, שיגרום לחמאס אולי לנצור את האש מבלי שיגיע להישגים ביום שאחרי המבצע.

■ הכותב הוא הכתב הצבאי של חדשות 10.