הורים גרושים תחת מלחמה

קללה סינית עתיקה מאחלת "הלוואי שתחיה בזמנים מעניינים". מדוע זו קללה ולא ברכה אנו למדים שוב בימים אלה, כשברקע הדי הרקטות מדרום.

פחות משנתיים עברו מאז המלחמה האחרונה, ושוב שגרת היום-יום שלנו מופרת לטובת חזית חדשה-ישנה. המלחמה משבשת את חיי המשפחה של כולנו, אך הפרת האיזון מורגשת יותר כאשר מדובר ב"משפחה גרושה", משפחה שבה ההורים התגרשו, אך ממשיכים לקיים ביניהם קשרים של תשלום מזונות והסדרי ראייה, מכיוון שיש להם ילדים משותפים.

המלחמה יוצרת מציאות חדשה ואילוצים שונים, אשר פעמים רבות מקשים על קיום הסכם הגירושים או ההסדרים בפסק הדין כסדרם. ההורים הגרושים נאלצים להתמודד עכשיו עם קשיים טכניים חדשים: מה קורה אם האב מתגייס למילואים? מה הדין אם האישה והילדים שגרים באיזור נפילת הטילים עוברים ליישוב מרוחק יותר, והאב לא יכול להגיע לראותם כרגיל? האם תשלום המזונות משתנה אם הילדים עוברים לגור עכשיו אצל האב, שמתגורר באזור רגוע יותר?

בהיעדר חוקים או פסקי דין שעוסקים במפורש בנושא המשפחה, אנחנו יכולים לנסות ללמוד כיצד בית המשפט מתייחס להשפעת המלחמה על מילוי התחייבויות של אנשים בתחומים אחרים כמו חוזים.

הנטייה הטבעית שלנו היא להתייחס למלחמה כאל כוח עליון, אסון שהתרגש עלינו מבחוץ וביום אחד מפתיע הוציא את הדברים משליטתנו. משום כך, אנשים נוטים לצפות מבית המשפט להבנה וסלחנות כאשר לא עמדו בחובותיהם עקב המלחמה.

מכאן קל להבין את ההפתעה בה התקבל פסק הדין של בית המשפט העליון שניתן לאחר מלחמת יום הכיפורים, ובו נקבע כי "בענייני מלחמה ושלום, הבלתי צפוי הוא לעולם בגדר הצפוי עבור אדם מישראל".

במילים אחרות, אין מחלוקת שאם מלחמת יום הכיפורים פרצה בהפתעה גמורה עבור המודיעין הישראלי, לא ניתן לצפות מאזרח פשוט לחזות אותה. אלא שלמרבה הצער, במציאות הישראלית מלחמה היא אירוע שחוזר מדי מספר לא רב של שנים, ובית המשפט קבע כי בהחלט צריך להביא זאת בחשבון.

מאז שניתן פסק דין זה עברנו עוד כמה וכמה מלחמות, ובית המשפט נוטה כיום להראות כיוון פשרני יותר. מצד אחד, ברצוננו למנוע מצב בו אנשים ישתמשו במלחמה כתירוץ על מנת להתחמק ממחויבויות שאינן נוחות להם, ומאידך צריך להתחשב בכל זאת בעובדה שימי מלחמה אינם ימים כתיקונם, ויש מקום לצפות לגמישות גדולה יותר.

פסק דין שניתן לפני 3 שנים בבית משפט השלום בחיפה עסק בגננת בצפון, שלא יכלה להפעיל את הגן בשל מלחמת לבנון השנייה, אך בכל זאת פרעה את הצ'קים שניתנו לה מראש על-ידי ההורים, בטענה כי זו לא אשמתה שהגן לא פעל, אלא אשמת המלחמה.

בית המשפט קבע כי הדרישה הבסיסית מכל אדם היא לנהוג מול רעהו בתום-לב, ולהראות שעשה ככל יכולתו למלא את מחויבותיו על אף הקשיים, בטרם הוא מפר אותם.

באותו מקרה בית המשפט קבע כי הגננת הפגינה חוסר תום-לב, מכיוון שאם לפי גישתה ההורים חייבים היו לצפות מצב מלחמה ולכן עליהם לשלם, הרי שגם היא הייתה צריכה לצפות מצב מלחמה ולדאוג למרחב מוגן בגן, שיאפשר לו להמשיך להתקיים בזמן מלחמה.

מכאן לעניין יחסי ההורים הגרושים. יש להניח כי כאשר הורה יפנה לבית המשפט בתביעה על הפרת הסדרי הראייה או תשלום המזונות מצד ההורה השני עקב המלחמה, בית המשפט יבדוק את התנהגותם ותום-ליבם של שני הצדדים.

מלחמה אינה מבטיחה הקלה אוטומטית בהתחייבויות, אך אין גם מקום להתעלמות מוחלטת מהשפעותיה, בטענה כי מלחמה היא דבר צפוי בישראל ובשום מקרה אינה סיבה להפרת הסכמים. כל מקרה ייבחן לגופו, ובית המשפט יצטרך להכריע אם ההורה התובע פונה בידיים נקיות לבית המשפט.

כך, למשל, בתביעה על הפרת הסדרי ראייה, בית המשפט ישאל את עצמו אם ההורה התובע נהג בגמישות סבירה כלפי הצד השני, או שהוא נוהג בקטנוניות במטרה לנגח את הצד השני.

בתביעה על הפרת תשלום מזונות, בית המשפט יבדוק אם הנתבע אינו משתמש במלחמה כתירוץ לחמוק מתשלום, שכן יש לזכור כי גם בימי מלחמה ילדים צריכים לאכול.

עם כל הקשיים ואי-הנוחות, חשוב לזכור שהמלחמה היא זמנית, ולאחר שיתפזר ערפל הקרב, ההורים הגרושים יצטרכו להמשיך להיות בקשר ארוך-טווח. מכאן שהעצה הכי טובה בימים אלה אינה עצה משפטית, אלא אישית: גלו גמישות, הימנעו מניצול ציני של המצב וקוו שהמלחמה תסתיים במהרה.

■ עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לדיני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס", בעלת אתר www.divorceinfo.co.il