הערוץ הראשון, בפעם האחרונה

גמר המונדיאל: גרמניה-ארגנטינה, יום א' 22:00, ערוץ 1

אולי כדאי לפתוח בכלל עם סימן שאלה, כי הרי הערוץ הראשון כילה כבר כמה שרי תקשורת ואוצר שהבטיחו לסגור אותו. מה שכן, יש סיכוי רב שהפעם יצליחו גלעד ארדן ויאיר לפיד לממש את התוכנית ולהקים רשות שידור ציבורי שתהיה נכונה יותר.

במילים אחרות: יש סיכוי רב שזה המונדיאל האחרון של ערוץ 1 במתכונתו הנוכחית. מתכונת שמאפשרת לו להחתים "שחקן חיזוק" כמו יורם ארבל בניגוד לתקנות (באופן אישי אני מחבב את ארבל ומוקיר לו תודה על שנים ארוכות שבהן היה רמה בפני עצמה, אבל המילה "בעייתית" פשוט קטנה על ההתנהלות של רשות השידור בעניינו), לשלוח לטיול על חשבוננו בברזיל פרשנים כמו דני נוימן, להחזיק "קופה קטנה" עם מאות אלפי שקלים להוצאות המשלחת או לספסר, לכאורה, כך על-פי החשד שעלה מבדיקת רשות השידור עצמה, בכרטיסים שנרכשו מפיפ"א במחיר שווה לכל נפש.

יש סיכוי רב שזהו המונדיאל האחרון שבו אנחנו רואים את מחאת עובדי רשות השידור, קמפיין שעליו יש לי לומר בעצב: אני יודע שברשות השידור, שכוללת, מלבד הטלוויזיה שמשמשת כחלון הראווה שלה, גם כמה תחנות רדיו סופר-איכותיות, יש עובדים רבים ומסורים שעושים מלאכתם נאמנה תמורת שכר שאינו יותר מ"הוגן".

יחד עם זאת, כל מי שישב אי-פעם באולפן של ערוץ 1, יכול להעיד שלפחות על חלק מהשלטים, אם רוצים להיות נאמנים למציאות, היה צריך להיות כתוב: "אני ישראל ישראלי, בן 56, עובד רשות השידור, נשוי 4 ילדים. במשך שנים ארוכות אפילו עמיתיי בטח תהו מה אני עושה כאן. זה בסדר, גם אני לא יודע, אבל איכשהו התקמבנתי לוועד וחייתי יפה על חשבון האגרה שלכם. עכשיו, בגילי, אתם רוצים שאתחיל לעבוד?".

והיה לנו בחודש הזה גם כדורגל באיכות HD, עם משחקים מעולים (לפחות בשלב הבתים), עם הילוכים חוזרים בשפע ומכל זווית, עם צילומי תקריב מרהיבים.

קשה לי להבטיח לקוראים כדורגל גדול הערב, אבל בסוף יהיה גביע ודרמה ודמעות - ולא שחסרים לנו מהשתיים האחרונות על המסך בימים האחרונים, אבל אולי דווקא משום כך, יהיה כיף לראותן במקום אחר.