ספורטאי מקצועני באמריקה? אתה תזדקן בכבוד

יש כל כך הרבה סיבות מדוע שחקנים מוכנים לעשות הכל כדי להשיג חוזה באחת מהליגות המקצועניות בארה"ב. הכסף, החלום, התהילה - הן כנראה העיקריות. בחלק מהמקרים השגת חוזה מקצועני, אפילו מאוד-מאוד קצר, מבטיחה עבור רוב הספורטאים את העתיד בזכות הסדרי פנסיה שלפעמים נשמעים כמעט כמו חלום מעולם אחר.

מה זה חלום מעולם אחר? תחשבו רגע על מצב כזה: אתם נמצאים במקום עבודה במשך 43 ימים בשכר מינימלי - וזה מספיק כדי לזכות אתכם בפנסיה שנתית של 34,000 דולר. הנה עוד סידור חלומי: אתם עובדים במקום עבודה במשך יום אחד בלבד (!) - והיום הזה מספיק כדי לאפשר לכם כיסוי רפואי מלא לכל החיים.

תוכניות הפנסיה בספורט האמריקאי הן בחלק מהמקרים כל כך אטרקטיביות, עד כדי שהפכו לסיבה בפני עצמה, ממש ככה, לשחקנים להילחם על חוזים. הסיבה העיקרית לכך שתוכניות הפנסיה נראות לעיתים מופרכות, היא תוצר של הכוח שצברו ארגוני השחקנים לאורך השנים. תוכניות הפנסיה נכללות בהסכמים הקיבוציים של הליגות, ובחלק מהמקרים ההתעקשות עליהן היוותה סעיף של ייהרג ובל יעבור של השחקנים מול הליגה ובעלי הקבוצות.

***

תוכנית הפנסיה הטובה ביותר והמתגמלת ביותר היא זו של שחקני ה-NBA. כדורסלן בליגה הטובה בעולם צריך לצבור בסך הכל שלוש עונות, כדי ליהנות מתוכנית הפנסיה המינימלית במסגרתה הוא יקבל 57,000 דולר בכל שנה, החל מגיל 62. אין שום משמעות לגובה החוזה של השחקן, גם אם הוא כוכב גדול בליגה או שחקן שיושב על שכר מינימום - כולם זוכים לאותו סכום בפנסיה. התאריך הקובע בכל שנה של שחקני ה-NBA הוא חודש פברואר - אם הצליח שחקן להיות בקבוצה עד חודש פברואר, הרי שמבחינת ההסכם הקיבוצי הוא נחשב כאילו שיחק עונה מלאה.

בהקשר הזה חשוב לציין כמובן את המשמעות לחוזה של גל מקל, שחתם על חוזה מובטח לשלוש שנים, שאם יצליח לסיים אותו - הוא ייהנה באופן אוטומטי מהפנסיה (לעמרי כספי שסגר חמש עונות בליגה כבר מובטחת פנסיה). אחרי שלוש עונות בליגה, מתחיל מנגנון של צבירת שנים: שחקן שמגיע ל-11 עונות בליגה נהנה מהצבירה המקסימלית שתאפשר לו פנסיה שנתית של 195,000 דולר החל מגיל 62.

ליגת ה-NFL היא אמנם העשירה מכל הליגות מבחינת הכנסות ורווחים, אבל בכל הקשור לשכר שחקנים וגם לתוכנית הפנסיה היא הליגה הכי פחות נדיבה. כדי להיכנס לתוכנית הפנסיה של ליגת הפוטבול שחקן צריך לשחק לפחות שלוש עונות. עניין לא פשוט בכלל בהתחשב בכך שקריירה ממוצעת של שחקן פוטבול מקצועני אורכת 3.3 שנים בלבד.

גם אחרי שהצליח לזכות בפנסיה, היא רחוקה מלהיות גבוהה - רק 470 דולר לכל חודש בקריירת NFL. כלומר, שחקן ששיחק שלוש שנים ייהנה מפנסיה שנתית של 16,920 דולר בלבד. שחקן שהצליח לגרור את הקריירה 10 שנים ייהנה מפנסיה של 56,400 דולר בלבד. מה נחשבת לעונה? התנאי הוא לשחק שלושה משחקים בלבד (גם אם ישב על הספסל זה בסדר) כדי שהעונה תיחשב לו לצרכי פנסיה. היתרון הגדול ב-NFL הוא שתשלומי הפנסיה נכנסים לתוקף החל מגיל 55. עם זאת, בליגת הפוטבול יש תוכניות נלוות נוספות לפנסיה, שמשלימות לשחקנים הכנסה שנתית סבירה: העיקרית בהן היא תוכנית חיסכון (מעין "קרן השתלמות") בסך 80,000 דולר על כל שנה ששיחק, כשהסכומים עולים ועולים (בין 2017-2020 הסכום הוא 95,000 דולר לכל שנה). התנאי היחיד לקבל את קרן ההשתלמות הוא ארבע שנים בליגה לפחות. המשמעות: שחקן שיצליח לשרוד בליגה 10 שנים, יוכל אחרי גיל 35 (ובתנאי שעברו חמש שנים מהפרישה) למשוך כמעט מיליון דולר מהכספים שנצברו לו בקרן.

***

התוכנית המעניינת מכולן, גם אם לא בהכרח המתגמלת, היא ללא ספק זו של ליגת ה-MLB. ליגת הבייסבול היתה הראשונה שהצליחה להכניס את תוכניות הפנסיה לשחקנים, וזה קרה כבר בשנת 1947. אחרי הרבה מהפכים ושינויים, ארגון השחקנים הצליח להשיג את התנאים הבאים: לשחקן מספיקים 43 ימים בליגה (43 ימים בהם הוא חתום על חוזה בקבוצה מקצוענית) כדי להיות זכאי לפנסיה שנתית בגובה 34,000 דולר החל מגיל 62. אחרי 10 שנים בליגה הפנסיה מגיע למקסימום שלה - 100,000 דולר לשנה. אבל ההישג הגדול ביותר הוא בכל הקשור לכיסוי רפואי מלא - עניין יקר מאד עבור האמריקאי הממוצע, אבל לא עבור אמריקאי שמשחק בייסבול מקצועני: על-פי ההסכם הקיבוצי, יום אחד בלבד תחת חוזה בקבוצת MLB מספיק כדי ששחקן יהיה זכאי לביטוח רפואי מלא לכל החיים.

יש לציין כי בכל הפנסיות שמציעות הליגות המקצועניות אין שום התייחסות לגובה השכר. הדבר היחיד הקובע את גובה הפנסיה הוא כמות השנים שכל שחקן "שירת" בליגה.