החניון מלא, והמחיר עולה

חברת שפיר-הנדסה, זכיינית פרויקט "הנתיב המהיר" העלתה באחרונה את מחיר המקסימום לנסיעה בנתיב, עלייה חדה, וסידרה לעצמה נתיב מהיר בדרך אל הבנק.

מחיר הנסיעה המקסימלי שעמד עד כה על 85 שקל ליום עלה ל-97 שקל! עלייה של כ-14%. גובה האגרה נקבע בין 7 שקלים כמינימום ל-107 שקלים מקסימום, על-פי התקנות. החברה הזכיינית עצמה מחליטה כמה לגבות בכל רגע נתון בין הטווחים הללו. זאת, כאשר ככל שהנתיב עמוס יותר, דמי האגרה יהיו גבוהים יותר, על מנת לווסת את הביקוש לנסיעה בו, ולהעניק עדיפות לכאורה, לתחבורה ציבורית. כיום האגרה המרבית עלתה ל-97 שקל, כמעט 100 שקל, לנסיעה אחת בודדת.

וכי למה לשפיר-הנדסה ללכת על המינימום כשאפשר לנצל את הנהג העייף ומוכה הפקקים, כמעט עד למקסימום האפשרי? ואם החברה עדיין לא הגיעה למקסימום המחיר המותר לה לדרוש, אל דאגה, על-פי הכיוון שאליו היא נוסעת, היא תגיע לשם במהירות. לה, הרי, אין פקקים בדרך.

הנתיב המהיר בכניסה לתל-אביב, הוא למעשה נתיב האגרה הראשון שמופעל בישראל. הכביש מחבר בין אזור נתב"ג למחלף קיבוץ גלויות בתל-אביב, ואורכו כ-13 ק"מ. הנתיב, שנפתח לתנועה לפני כ-3 שנים, בתחילת 2011, משרת לפי ההערכות, 4,000-5,000 מכוניות ביום.

נראה, כי נהגים רבים בוחרים, מחוסר ברירה, לנסוע בנתיב המהיר, גם כאשר הוא איטי יותר, כיוון שגם אז הוא הרבה פחות פקוק מהנתיבים הרגילים, ובהתאם לכך הם ישלמו את הסכומים הגבוהים שגובה הנתיב כשהוא עמוס - עד 97 שקל לנסיעה בודדת.

אם אותו הנהג עושה את דרכו מדי יום, בנתיב המהיר, לעבודתו בתל-אביב, במחיר ממוצע של 73 שקל לכל נסיעה, בלי לחשב את סופי-השבוע, הוא יגיע לעלות של כ-1,600 שקל לחודש, רק עבור הנסיעות. האם הסכומים הללו הגיוניים לתשלום?!

חברת הנתיב המהיר חשבה על פתרון עבורנו, הנהגים, והיא מציעה חניון ייעודי, המאפשר לכאורה לנהג להחנות את רכבו שם, ולעבור לשאטל, שעליו "כביכול" החברה ממליצה. רק שאותו חניון עמוס דרך קבע, בכל יום, ובלא מעט מקרים נהגים שמגיעים בבוקר לחניון לא מוצאים חניה, כי כל המקומות תפוסים. וכך, אנחנו הנהגים נאלצים לנסוע ברכב שלנו, ולשלם תעריף סוריאליסטי, מה שנקרא לבכות כל הדרך לתל-אביב.

הנתיב מאפשר "בריחה" לתוכו במקומות הפקוקים והעמוסים ביותר. אותם מקומות שבהם הנהג מתלבט בין האפשרות להשאיר את המכונית וללכת ברגל, לבין לצאת לפנסיה מוקדמת, בגיל 30-40.

זוהי בדיוק הנקודה המדויקת, שבה חודרת השפירית לחכה, עם הפיתוי האולטימטיבי, שהוא בגדר בלתי-אפשרי לסירוב: בריחה מיידית מהפקק לנתיב הקסם הקורץ בתנועתו החופשית, וגם אם היא פחות חופשית היא עדיין מהירה יותר ממה שקורה בכבישים האחרים. מעטים הנהגים שיבחרו להיסחב ולהיתקע בפקקים, במיוחד בקיץ הלוהט, בפתחו של יום עבודה, ועל כל אלו כנראה "בנתה" החברה ההנדסית את מיזמה.

ושימו לב למלכודת, היציאה מהנתיב - לאלו שהתעשתו עקב המחיר הגבוה, והעדיפו לחזור לדרך הרגילה - היא בלתי אפשרית עד ההגעה לתל-אביב, מעשה של וידוא גבייה. כך שאם התחרטתם ובחרתם לא לשלם על הנסיעה היקרה הזאת, תשכחו מזה. אתם תקועים, אם לא בפקק - אז בנתיב העושה דרכו בקלילות ובמהירות ישירות לחשבון הבנק, של החברה.

שוב ושוב אנו נאלצים להיכנע לתכתיבי החברות המציעות פתרונות ללא תחרות, בלי אפשרות שלנו לתעדוף או לחלופה. ועד שיימצא פתרון אחר, בדמות גשר זהב שייקח אותנו מצפון הארץ לדרומה, בנסיעה ישירה, או עד שהמכוניות יצמיחו כנפיים, אנחנו נאלצים לממן את חברת שפיר-הנדסה, הבונה עלינו הנהגים השבויים.