כך מנצל הישראלי המכוער הטבות לתושבי הדרום

אני מנהל אטרקציה תיירותית גדולה ומוכרת. איני יכול להזדהות, אך גם איני יכול להמשיך ולשתוק לאור המתרחש במחוזותינו בימים האחרונים.

זו הפעם השלישית שבה אנו פותחים את שערינו בחינם לתושבי הדרום. בליל שלישי שעבר כבר סגרנו את פרטי "המבצע הבא" בקבוצת הוואטסאפ של העובדים, גייסנו עוד כוח-אדם ופרסמנו את הבשורה בכל דרך אפשרית.

רבים מגיעים לבקר, טרוטי-עיניים, עמוסים בילדים, שקיות חטיפים וסמארטפונים, מצלמים את המשפחה ותוך כדי מתעדכנים בדיווחים. מנסים לנקות קצת את הראש ולהתאוורר.

זו הפעם השלישית שבה אנו מתגייסים, לא מתוך איזו כוונת רווח נסתרת, או כדי ששמנו יוזכר בעיתון. אנו פותחים את שערינו ומארחים בחינם, כיוון שברור לנו שזו העזרה הטובה ביותר שבאפשרותנו להציע. כמה שעות של תעסוקה מעניינת לילדים, ללא אזעקות וללא בקשה לתמורה.

רבים מהמבקרים ניגשים אל אנשי הצוות ומודים על האירוח. חלקם אף מבטיחים לשוב ולבקר בימים שקטים יותר. עבורנו, העובדים, לקבל את החיוך הזה ממשפחה שעזבה את הבית כדי לחפש קצת שקט - זו מתנה, ללא שמץ של ציניות.

אך ישנם גם את אלה המצליחים לגרום לתחושת מיאוס. אלה ש"מזלם לא שפר עליהם" ואינם נמצאים בטווח 40 הק"מ שהגדיר פיקוד העורף. אלה הרגילים להתלונן ולדרוש פיצוי בכל הזדמנות אפשרית ושמלבד ציקצוקי לשון אינם מצליחים לעורר בציבור תגובה ממשית, כי מה כבר יש לעשות נגד "הישראלי המכוער", מלבד להתרחק ממנו?

"אז הבאתם אותנו עאלק בחינם כדי לדפוק מחיר על הגלידה?!"

הם אינם מייצגים את הרוב, אך הם הרבה יותר ממיעוט זניח. אנו נתקלים בהם בקופות הכניסה, מעבירים בהיחבא תעודות זהות לחברים שאינם זכאים לכניסה בחינם. הם מקללים כשמתחוור להם שיידרשו לשלם, גם כאשר מציעים להם הנחה משמעותית (נכון, גברת, הייתה אזעקה גם בהרצליה, מה לעשות...?).

הם דורשים במופגן הנחה במזנון עבור גלידה או מזכרת ומסננים משפטים כמו: "אז הבאתם אותנו עאלק בחינם כדי לדפוק מחיר על הגלידה?!". ולא, טילון לא עולה אצלנו 17 שקל. הם לא נשמעים להוראות הצוות, מלכלכים ומציקים לכל הסובב אותם.

יש לי חדשות בשבילכם: מבחינתנו, העונה נגמרה! האטרקציות המארחות בחינם או במחירים מופחתים סופגות הפסדים כספיים עצומים, שאינם מגיעים בהכרח לכיסיהם של הטייקונים, שכולנו אוהבים לשנוא. עבור רבים זהו מקום עבודה. פרנסה המסתמכת על תיירות פנים עונתית.

רבות מהאטרקציות מצויות באזורי פריפריה, מוכי אבטלה, בדומה לאותם האזורים מהם מגיעים תושבי הדרום. אחרי החגים שוב נשקע בתקופת יובש שבה ההוצאות על תחזוקה והכנות לעונה הבאה לא תפחתנה, ובינינו, אף אטרקציה לא תקרוס בגלל כמה ימים חינמים, אבל גם אף אחד לא מתכוון לפצות על ההפסדים המצטברים.

זו הפעם השלישית שבה אנו פותחים את שערינו בחינם לתושבי הדרום, בתקווה שלא נצטרך להגיע לפעם הרביעית ובביטחון מלא שאם וכאשר, נהיה שם בשבילם גם אז.

פעם שלישית, לפחות אל תתווכחו על הגלידה.