האיש ששינה את פני הכדורגל, מה קרה איתו?

"טוטוספורט" יצא השבוע בכותרת שהיממה והפתיעה את עולם הכדורגל. "אנדראה פירלו עשוי לעזוב את יובנטוס", דיווח העיתון האיטלקי. איך יכול להיות? ובכן, אנטוניו קונטה עזב את יובה, ובמהלך בזק הותקן במקומו בעמדת המאמן מסימיליאנו אלגרי. אותו אלגרי שב-2011, אז כמאמן מילאן, ניגש לפירלו שרצה להאריך חוזה בסן סירו, והבהיר לו שהוא לא בתוכניות. כנראה שזאת הייתה ההחלטה הגרועה ביותר שנלקחה אי-פעם בשוק ההעברות, בכל הליגות בעולם: הקשר הפנומן נחת בטורינו, ובתור שחקן מחוסר חוזה - עשה זאת בחינם מבלי שמילאן קיבלה עבורו אירו אחד שחוק. פירלו? הוא הפך לבורג המרכזי בתחייה של הגברת הזקנה וזכה איתה שלוש פעמים ברציפות באליפות איטליה. כעת השמועות גורסות כי פירלו לא מתלהב לעבוד עם המנג'ר שרק לפני שלוש שנים שלא האמין בו.

למזלה של יובנטוס, היא דאגה כבר לפני חודשיים להאריך את החוזה המסתיים של הקשר האחורי, עד ל-2016. אם פירלו אכן ידרוש כעת לעזוב - יובה תוכל לקבל תמורתו כמה גרושים.

גם הסיפור של לואיס סוארז מעניין. ליברפול טוענת כי היא מכרה אותו לברצלונה תמורת 75 מיליון ליש"ט (שהם כ-94 מיליון אירו, שהופכים אותו לאחד השחקנים היקרים בהיסטוריה, איפשהו בין כריסטיאנו רונאלדו לגארת בייל). איך האדומים הצליחו להשיג מחיר כל כך מנופח על שחקן, שפנומן ככל שיהיה - עדיין אחד כזה שמביא איתו תדמית ערפדית בעייתית, וגם לא יוכל לשחק בשני החודשים הראשונים של העונה עקב ההשעיה שספג מפיפ"א? את התשובה לכך אפשר להסיק מאירוע שהתרחש בדצמבר האחרון: האורוגוואי האריך אז את החוזה באנפילד עד 2018. בקיץ הזה, עמדת הכוח הייתה בידיים של ליברפול, ולא של השחקן.

להבדיל - טוני קרוס, שחקן אדיר שהיה אחד מאדריכלי אליפות העולם של נבחרת גרמניה (שני שערים וארבעה בישולים במונדיאל) נמכר מבאיירן מינכן לריאל תמורת כ-25 מיליון אירו. לא בוטנים, אבל כסף קטן ביחס לזה שרץ בשוק ההעברות על שחקנים עם איכויות ורקורד כמו שלו. "אבל ריאל תקבל מחיר הנחה, בגלל שזו הייתה שנת החוזה האחרונה של קרוס", כותב טום שין ב"אינדיפנדנט". הקשר בעצם "איים" על אלופת הבונדסליגה שהוא יישאר אצלה שנה נוספת - ואז יעזוב ללא תמורה. עמדת הכוח עברה לידיים של השחקן.

בקיץ 2014 יש לא מעט שחקנים ידועים שכבר מימשו את האיום של קרוס. למשל אשלי קול, אחרי שנים ארוכות בצ'לסי, סיים חוזה בלונדון ועבר לרומא בחינם; בקארי סאנייה הצרפתי נטש את ארסנל לטובת מנצ'סטר סיטי; דייגו הברזילאי, שסייע לאתלטיקו מדריד בעונה הגדולה שלה (כולל שער בלתי נשכח מול ברצלונה ברבע גמר הצ'מפיונס) עבר לפנרבחצ'ה; בפטימבי גומיס, אחרי 102 שערים ב-309 הופעות בליגה הצרפתית, נטש את ליון לטובת סוונזי הוולשית; ג'רמי מנז, שחקנה של האלופה פ.ס.ז', כבר חתם במילאן; ויש גם שחקנים שעדיין "על המדף" ומחכים להצעה הנכונה: לדוגמה ויקטור ואלדז, שוער ברצלונה בשנים האחרונות שכרגע עדיין מובטל.

מרוב שהתרגלנו לשיטה הייחודית הזאת של שוק ההעברות, כבר כמעט שכחנו שאת כל הקרדיט למשחקי החוזים, והמעבר של השחקנים להיות בעלי השליטה והכוח על עתידם התעסוקתי - צריך להעניק לאדם בלגי אחד: ז'אן מארק בוסמן.

***

בשנה הבאה יצוינו 20 שנה לחוק שבוסמן נלחם להעביר. אותו חוק שביטל את מגבלת הזרים בתוך האיחוד האירופי, וגם קבע כי שחקנים שמסיימים חוזה יכולים לעבור לעבוד במקום אחר מבלי לקבל אישור מהמעסיק שלהם. לא רק שלא חייבים לקבל אישור - הם אפילו יכולים להתחיל לנהל מו"מ עם מועדונים אחרים חצי שנה (!) לפני תום החוזה שלהם.

חוק בוסמן הצליח לשפר את תנאי המיקוח של השחקנים, והגדיל בן-לילה באלפי אחוזים את מקומות העבודה האפשריים שלהם. בום הכסף הגדול של הכדורגל בסוף שנות ה-90 בואכה שנות ה-2000 סייע גם הוא להפוך רבים מהם למולטי-מיליונרים. אבל באופן אירוני, דווקא האיש שהרבה בזכותו שחקנים נוהגים כיום בפרארי - נאלץ לקבל קצבת עוני מיוחדת מהממשלה הבלגית, ולהתמודד עם בעיות אלימות, דיכאון ואלכוהוליזם.

"אני גאה מאוד, כי יצרתי מיליוני מקומות עבודה", מצוטט בוסמן בכתבה שמפורסמת ב"וול סטריט ג'ורנל". "אבל אני מאוכזב שמעולם לא הצלחתי למנף את זה בשביל עצמי. יש היום שחקנים שמרוויחים 300 אלף אירו בחודש. אם הייתי מקבל את הסכום הזה פעם בשנה - הייתי יכול לחיות בשקט עד סוף ימיי". בוסמן, כיום בן 49, לא היה יכול לשחק באופן מקצועני בזמן שהתהליך המשפטי בעניינו התנהל, וזמן קצר לאחר שעבר החוק - כשהוא בשנות ה-30 המוקדמות שלו - נאלץ לפרוש ממשחק. בשנים שלאחר מכן, הוא הצליח לאסוף קרוב למיליון דולר פיצויים כדמי נזיקין כתוצאה מהתיק, אך חייו שקעו לאט-לאט לכיוון שלילי.

בשלב מסוים, ממשלת בלגיה לקחה ממנו את רוב הכסף שהיה ברשותו - לאחר שדרשה החזרי מס על דמי הנזיקין שקיבל. בשנת 2010 הוא תבע לקבל קצבת עוני מהממשלה הבלגית - וזכה (קצבה שמכניסה לו כיום 600 אירו בחודש). ב-2011 החמירה בעיית האלכוהול שלו, ואיתה הגיעה גם האלימות: הוא נעצר לאחר שביתה בת ה-15 של בת זוגו סירבה למזוג לו משקה נוסף. על-פי התצהירים מבית המשפט, הדבר הזה הוביל להשתוללות פיזית מצידו של בוסמן כלפיה וכלפי אימה. השתוללות ש"סידרה" לו שנת מאסר (שבסופו של דבר הומרה ב-40 שעות עבודות שירות במכבי אש). כחלק מהוראת בית המשפט נגדו, בוסמן חייב לשמור על ניקיון מאלכוהול, ולבצע בכל חודש בדיקת דם.

בוסמן עושה את מירב המאמצים לחזור לשגרת חיים נורמלית, ולא חסרים אנשים שמסייעים לו בכך. למשל ארגון הכדורגלנים העולמי FIFPro, שמממן לו יעוץ אישי. "הוא פתח את הדלת להרבה שחקנים, ולכן אנחנו מרגישים אחריות לעתיד שלו", אמר תיאו ואן סגלן, מזכ"ל FIFPro.

בעצת FIFPro, האיש ששינה את פני הכדורגל לעד החל לעבוד בחודש שעבר בחנות בגדי ספורט בעיר ליאז'.