הסיכון בענף הנדל"ן רק גדל

לפי הכותרות מסביב, נדמה שלקבלנים וליזמי הבנייה יש כיום כל הסיבות לחייך. כל המומחים צופים גל ביקוש לדירות עם אישור חבילות התמריצים בכנסת. שר הכלכלה הבטיח להם עשרות אלפי עובדים חדשים מחו"ל ומישראל. ואפילו שוק ההון והריבית הנמוכה מאפשרים להם לגייס אשראי בזיל הזול.

רק שכנגד כל אלה, כדאי לקרוא מה שנכתב בנספח לדוח היציבות הפיננסית של הבנקים שפרסם בנק ישראל בשבוע שעבר. בנתונים יבשים, לחברות בענף הבינוי הישראלי יש סיכוי של 2.16 להגיע לפשיטת רגל (על פי מדד EDF - expected default frequency, המעריך את ההסתברות להיקלע לפשיטת רגל בתוך שנה). עד כמה הנתון הזה גבוה ומאיים?

בענף התעשייה והכרייה, למשל, המדד מעניק הסתברות של 0.41 לפשיטות רגל, פחות מחמישית הסיכוי בענף הבנייה. בענף המידע והתקשורת, ה-EDF עומד על 0.29. אפילו מגזר "פעילויות בנדל"ן", שגם הוא סובל להערכת בנק ישראל מסיכון גבוה, מציג יחס נמוך בהרבה של 0.69.

האיומים הללו, בלי שום פרופורציות ליתר הענפים במשק, צריכים להזכיר לנו כמה עננים מרחפים כיום בשמי הנדל"ן המקומי ומכבידים על האפשרות לייצר אופק חיובי (או אופק בכלל), ועד כמה חוסר ודאות פוגע ומאיים על הענף, ועד כמה משקלו משמעותי בהרבה מאינספור הבטחות שלטוניות לרפורמות ולשקיפות מלאה (רק במארס האחרון הבטיחו לנו שאו-טו-טו עולה לאוויר אתר אינטרנט שיציג לראשונה פריסה מלאה ומדויקת של כל שיווקי הקרקע העתידיים. אז הבטיחו).

אפילו הצעדים האחרונים של הממשלה הפותחת בנדיבות את הארנק (החזר מע"מ, סבסוד קרקע במחיר מטרה) ודואגת להגברת הביקושים והמכירות; אפילו כשבנק ישראל מבהיר שהקבלנים ישלשלו לכיסם חלק מההטבה - הסנטימנט השלילי עדיין "מנצח" בגדול. חוסר הוודאות בענף רק גדל והולך - מה יהיה היקף הדירות שייהנו מהתוכניות, מהו מועד אישורן בכנסת, מי קהל היעד הסופי ועוד.

כל מה שנשאר לכלכלני בנק ישראל הוא להפציר בממשלה, "לנוכח הסיכון הפוטנציאלי הנשקף מענף הבינוי", לכל הפחות "לקצר את תקופת הגיבוש והחקיקה בתחום הדיור, במטרה לצמצם ככל הניתן את חוסר הוודאות שהחברות מתמודדות עמו".