מה מביא אדם להיות גדעון לוי? לא מה שאתם חושבים. כלומר, לא הסיבות שאנשים כאלה נותנים להתנהגותם ולדעותיהם. לא הצדק, הרחמים, המוסר, הפוליטיקה. אחר הכול, אי-אפשר שכל אנשי השמאל הקיצוני, או הלא הגיוני, יתבטאו באותן המילים, יגבשו את אותן המחשבות, יראו צד אחד כצודק עד בלי די וצד אחר כבלתי צודק באופן מוחלט.
כל אחד טוען בלהט שהצד השני הוא "עדר". מוזר, אבל זה הדבר הנכון ביותר בלהט המילולי. כל אחד צודק למכביר, וגם בלתי צודק למשעי. יכול להיות דבר כזה? יכול להיות שעיתונאי יכתוב במשך שנים, לפעמים עשרות שנים, על אותו נושא.
האם אנשים אלה רואים את מי שכך נוהג כבעלי מחשבה חד-צדדית ועדרית? וממה זה נובע? ממחשבה מקובעת? מהקושי לברוח מהמשבצת שבה כלאו את מחשבותיהם הרדודות, החד-סטריות?
דבר אחד בטוח - אין הבדל בין ימנים לשמאלנים, במיוחד כשהשיח מתנהל בעת מלחמה. כל צד בטוח בצדקת עמדותיו, כל צד משוכנע שדעותיו גוברות במוסריותן וצדקתן על פני אלה של הצד שכנגד.
כולנו צודקים
לעיתים קרובות אני תמה: איך הם יודעים אצל מי הצדק, כאשר הם לא מכירים עמדות אחרות? כלומר, הם יודעים עליהן, אבל העמדות הנגדיות אינן מצליחות לעבור אפילו את סף החומה. במקרה הטוב הקולות חודרים לאוזן, אבל האם הם מגיעים למוח? אין דבר כזה. לא יכול להיות שאדם יחזיק בדעה ולא ירפה ממנה עשרות שנים. אין דבר כזה, אלא אם מדובר באדם חסר דעת ובלי היכולת לשנות ולהשתנות.
למה אנשים צועקים, גונחים, ומתלהמים בעת ויכוח? הרי את אותם הדברים אפשר לומר בצורה נינוחה, או לפחות לא צעקנית? איך פתאום הופכים אנשים, בדרך-כלל רגועים, לצווחנים מאבדי שליטה? מה עושה להם את זה? מנטליות? הרצון להישמע? הרצון לשכנע? כנראה כל הדברים גם יחד. והם חוזרים על הצרחות גם לאחר שנוכחו לדעת שלא הצליחו לשכנע ולו אדם אחד ב"צדקת" דרכם.
משהו חייב לזוז
אם תעיינו בקבוצות וכחניות, בוודאי תסכימו שאין הרבה מופעים מגוחכים וחסרי עניין מהמופעים של האחר, ושלמרות זאת, אין הרבה סיכוי, אם בכלל, שדעות יובסו על-ידי דעות שכנגד. כולם ממשיכים להחזיק בדעותיהם ולטלטל בעוינות את הדעות האחרות. ובסוף הדעות ממשיכות להחזיק בעצמן, מבלי יכולת ונכונות להזיז עצמן.
בסוף משהו חייב לזוז. לא הרבה, אבל מספיק כדי שחילוקי הדעות יימשכו וימשיכו לענג את המתווכחים חסרי הדעת והשכל. איך אפשר להגדיר אנשים שאינם מסוגלים לאתר דעות שהן חסרות שחר ותכלית? למה מגדירים אותם כ"דעתנים", כאשר בשלב שלאחר מכן הם כבר נקראים "לוחמים"?
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
