רביב דרוקר: לא צריך לעבור לשידורי אבל על חללי צה"ל

האם התקשורת מגזימה בסיקור האירועים מ"צוק איתן" וזורעת פאניקה ותחושת אבל לאומי בישראל? העיתונאי רביב דרוקר פרסם היום (ג') פוסט חדש בבלוג שלו, בו טען כי אין צורך לדווח על כל אזעקה, להעלות שוב ושוב את דובר מד"א שידבר על הפצועים ולעבור ל"מתכונת אבל" נוכח נפילות חיילי צה"ל ברצועת עזה.

"לתקשורת יש תפקיד מיוחד בזמן חירום, מבצע צבאי או רעידת אדמה", כותב דרוקר, "תפקיד גם בתחום המוראל הלאומי. אנחנו לא CNN, ואנחנו כן מעורבים. תקשורת ישראלית בהחלט צריכה להיות עסוקה בשאלה איך השידורים שלה לא פוגעים ביכולת העמידה של הציבור בזמן מבצע צבאי. השאלה היא מה מידת ההטייה של התקשורת, לעומת דרך פעולתה הרגילה".

להלן העצות שמשיא דרוקר לתקשורת בישראל:

1. "לא צריך לאפשר את הנוהל הזה שקריין עולה בזמן אמת על השידור הרגיל ברדיו ואומר 'אזעקה ב…'. לא צריך. נשמעת אזעקה. זה יוצר תחושת חירום מיותרת, כשהרוב המוחלט של האזעקות מסתיימות בלא כלום, והרוב המוחלט של המאזינים לא קשורים לאזעקה הזאת ולא צריכים לקפוץ לשום מקום. די בכך שהשדר הרגיל יפעיל שיקול-דעת סביר כמו בטלוויזיה ויחליט אם להגיד על האזעקה, מתי ואיך".

2. "אין צורך, גם בטלוויזיה, לעבור לקבל דיווח על כל אזעקה מאשדוד, אשקלון או תל-אביב. המחויבות שלנו היא לשדר חדשות. חדשות זה כשקורה משהו חדש, שונה, אם מישהו נפגע או שנגרם נזק משמעותי. 99% מהאזעקות מסתיימות בכלום. זה כבר לא חדשות. התרגלנו. את ריכוז התוצאות של האזעקות (יירוטים, נפגעי חרדה) אפשר לרכז בדיווח אחד, אחת לכמה שעות".

3. "אין סיבה להעלות את מנכ"ל מד"א כל כמה שעות, שיגיד את מה שכולנו יודעים. אין צורך לקבל דיווח מכל בית-חולים בנפרד על מספר הפצועים באותו בית-חולים. ריכוז כללי של כל הפצועים מספיק. אם יש סיפור מיוחד של פצוע מסוים, בטח. להראות שיגרת פעולה באחד מבתי-החולים? לגמרי. מה שלא חדשות, אין טעם לשדר. מה זה נותן לציבור לדעת שיש 50 פצועים בסורוקה, וחלקם פצועים ברגליים וחלקם בראש? סתם משיכת זמן מיותרת".

4. "לא צריך להפוך את כל לוח השידורים למתכונת של שידורי אבל ביום בו אנחנו מתבשרים על חללי צה"ל. זה שוחק משמעותית את היכולת של כולנו לעמוד בעימות כזה לאורך זמן. להנמיך קצת את הטון? בטח, אבל לא צריך להראות את כל ההלוויות, ואפשר לקמץ בראיונות עם משפחות שכולות. ממילא כל הפורמט הזה נתון בספק אתי עמוק, ולא ברור אם הבחירה של בני המשפחות להתראיין היא באמת בחירה שהם לא יצטערו עליה מאוחר יותר".

דרוקר התייחס גם לפאנל בו השתתף בוועידה MAD של "גלובס" בשבוע שעבר, על האופן בו מתפקדת התקשורת במבצע "צוק איתן", ועל הוויכוח מול עורך "וואלה" ינון מגל שהטיח בו כי דרוקר איבד את זהותו.

"האיש שאיבד את זהותו רוצה להסביר", כותב היום דרוקר. "כתב לא מעורב שהיה בא לפה בוודאי שהיה נותן 90% מזמנו לילדים המתים בעזה ולמציאות שם. זה לא אומר שכתב ישראלי צריך לנהוג כך. ברור שעיתונאי הוא תוצר של הקהילה בה הוא חי, ולכן, לשם הפשטות, נאמר שכתב ישראלי צריך להתעסק 50% בסבל בעזה ו-50% בסבל בישראל. לא, זה לא רק עניין של כללי המקצוע ואגו של עיתונאי (גם), זה גם ייצוג נכון של המציאות ואפילו שיקוף של האינטרס הלאומי. כן, כן, ינון. דווקא הגישה שלך, של להתעסק כמעט אך ורק בסבל הישראלי, פוגעת באינטרס הזה".