רוכש להפועל ת"א? צריך להיות לא שפוי

1. הפועל ת"א זה מועדון שידע ברדק ניהולי רב בחייו הארוכים. כוסות התה של בית ברנר ועסקנות הסתדרותית כושלת, השקעה חסרת תקדים של האחים סגול ואז הפסקת הזרמת הכספים ביום בהיר אחד, דירקטוריונים, חיים רמון, מוני הראל, אלי טביב, אלי טביב, אלי טביב, חיים רמון. אבל נדמה שכעת הגיעה נקודת השיא של הכאוס. וממש לא בגלל ש"עידו חג'ג' עזב", שזה חתיכת פסיק לא משמעותי בתוך המכלול.

עומקה של הבריכה העכורה נראה ככה: להפועל יש הכנסות עתידיות ממושכנות לאי-אלו גורמים (למשל, למוסד בנקאי שרמון השיג ממנו הלוואה לקבוצה); גירעון (של מיליוני שקלים, תלוי לאיזו גרסה אתם מאמינים); חובות עבר (שאמורים להיות מכוסים על הנייר על-ידי טביב, אבל רק על הנייר - תלוי בתוצאות הבוררות שהוא מנהל כרגע מול רמון); בעלי מניות עם שברירי אחוזים (שמעתם פעם על אדם בשם סיימון כץ? מה אתם יודעים על מאיר תושב?); אינסוף מקורבים לצלחת ובוחשים בקדירה (מתי לאחרונה עברו 24 שעות רצופות ללא ציטוט מכפיש בתקשורת של מישהו בעילום שם "מהפועל", נגד מישהו אחר בעילום שם "מהפועל"?); אקס-פוליטיקאי בראש המערכת (רמון); פרסומאי שנטש את המועדון לפני עשור עם אמירה של "נכשלתי, אינני איש ניהול", אבל ממשיך מאז לחפור קמפיינים מאחורי הקלעים (מושיק תאומים); אנשי צללים (מני וייצמן, "ידידנו מעבר לים" כפי שמגדיר אותו רמון); עמותת אוהדים מעורבת (עם אפס השפעה על המתרחש, אבל 20% מהמניות ברישומים); אוהדי אולטראס בעייתיים (לא נמאס להם כבר מהטריק שהם עצמם כבר שחקו עד תום - של להגיע לבתים הפרטיים של הבעלים? אין עוד דרכים להביע ביקורת לגיטימית?)

מי ששואל את עצמו למה יש משקיעים רציניים ועקביים במכבי חיפה, מכבי ת"א, הפועל ב"ש, עירוני קרית שמונה, ואפילו במכבי נתניה, הפועל חיפה ומ.ס אשדוד - אבל לא בהפועל ת"א הגדולה - שיעבור שוב על רשימת הריג'קטים הזאת. מי בכלל ירצה להתקרב לקן צרעות כזה? איזה רוכש מטומטם ולא שפוי יקפוץ ראש אל תוך הבוץ?

2. הסיבות ל"עזיבה" של עידו חג'ג' חוזרות על נרטיב שכבר מוכר לנו. אותו נרטיב שמוביל את כל בעלי הפועל ת"א לדורותיהם - "האולטראס", "הקומץ", והמפגעים שהם מייצרים למועדון. מייצגים או לא את כלל הקהל הרחב של הפועל, דבר אחד בטוח לגבי אותו קהל רחב: גם הוא לא מבין מה חג'ג' עשה במועדון שלו. מצד אחד - קיצץ מכל הבא ליד, הביא שחקני רכש מליגה א', מינה מנהל מקצועי שהוא גימיק וניסיונו בתפקיד מסתכם בחודשיים במכבי נתניה (איל ברקוביץ'), מינה מאמן ראשי שניסיונו בתפקיד מסתכם בשלושה חודשים בהפועל כפ"ס (אסי דומב). ומצד שני - ניסה לסחוט מהאוהדים לרכוש את המנויים הכי יקרים בכדורגל הישראלי (1,200 שקל לכיסא הכי גרוע בבלומפילד, בזמן שבמכבי חיפה מוכרים מנוי ב-660 שקל לסמי עופר הנוצץ); ומצד שלישי - רצה שקט תעשייתי.

רק בעונה שעברה הודיעה הפועל ת"א כי העלתה את מחירי המנויים ב-8% על מנת "לממן את רכישתו של איתי שכטר". שכטר התפייד לצרפת כבר בינואר, אבל מחירי המנויים לא צנחו בהתאמה השנה. חג'ג', סיפרו לנו השבוע בבקרה התקציבית, תרם בשנה שעברה 3-4 מיליון שקל מכיסו להפועל ת"א. אבל באותה נשימה היה חלק מהמערכת שלקחה את שורת ההחלטות מעוררות התמיהה הללו. חג'ג' היה בראש המערכת שהחתימה לא מכבר את עומר דמארי על חוזה חדש - בעיצומה של מכירת המנויים לעונה זו - רק כדי לראות את אותו חוזה מתבטל על-ידי רמון כעבור שבוע ימים. עכשיו הפועל עושה הכל בשביל למכור את דמארי. גם גילי ורמוט, עוד אחד שחתם הקיץ על חוזה חדש - עלה על המדף. כלומר: החוזים בהפועל לא שווים את הניירות עליהם הם נחתמים.

קל להאשים את אוהדי הפועל בהיטפלות לעוד בעלים, אחרי מסע הצלב שעשו נגד טביב. קל גם להבין למה הם חושבים ששוב גנבו אותם.

3. סופרמן. זו פחות או יותר הפוזיציה בה העמיד רמון את ברקוביץ'. ברקוביץ' הגיע להפועל כמנהל מקצועי, עם בוס בשם חג'ג'. אחרי חודשיים, פתאום מוצא עצמו ד"ר ברקוביץ' כאיש שצריך לרפא כל חלקה ב"מועדון החולה", כפי שהגדיר זאת בעצמו הבוקר (ג'). אין כבר חג'ג': ברקו יהיה כעת הבוס של עצמו.

ברקוביץ' מעולם לא עמד בפני אתגר כזה. זה בכלל לא דומה למסירות שחותכות הגנות בפרמיירליג, ובטח שזה הרבה יותר מורכב מהתלהמות רדיופונית/טלוויזיונית: בשביל להוביל לעונה סבירה את הפועל ת"א הנוכחית, כנראה בלי שחקנים בכירים, בטוח שללא מעטפת תומכת רצינית, ותוך כדי שאתה זה שעושה הכל בקבוצה מלבד עבודות הגינון - אתה צריך להיות גיבור-על שלקוח מספרי קומיקס.

עם כל הכוונות הטובות והנחישות של ברקוביץ' להצליח - כתוב על זה מראש "כישלון".