משחק הפוקר של עידן עופר בחברת צים

מבצע "צוק איתן" דחק לשולי התודעה את הנעשה בתחומים כלכליים מרכזיים, אך נדמה שפרשה אחת הצליחה לחמוק מהעין הציבורית במתכוון. האיום המפורש ששיגרה החברה לישראל כלפי המדינה בנושא מניית הזהב של צים התגלה כריק מתוכן. מישהו שיחק איתנו פוקר ואנחנו לא שמנו לב.

ב-14 ביולי הושגה בבית המשפט העליון הסכמה בין צים למדינה בנושא מניית הזהב, הסכמה שסיימה את המחלוקת בפרשה. העובדה שהסכסוך הסתיים בהסדר מעוררת את הרושם שתוצאתו הייתה פשרה, אך בפועל הניצחון של המדינה היה כמעט מוחלט. במקור, למי ששכח, דרשה צים מהמדינה לוותר לחלוטין על מניית הזהב ללא תמורה. במהלך הזמן ויתרה החברה על דרישותיה אחת לאחת ורק דרישה אחת ויחידה נותרה לה: לבטל את המגבלה שחייבה את צים לקבל את הסכמת המדינה למכירת השליטה בחברה או נתח של 24% ממניותיה.

על התנאי הזה - הובהר לנו ברחל בתך הקטנה - יקום ההסדר וייפול. "זה לא אנחנו, זו החברה לישראל שלא תסכים לשלם 200 מיליון דולר תמורת מניות 'נכות'", הסבירו לנו. ההתעקשות נבעה מסיבה אחת פשוטה - רצון של הנהלת החברה לישראל למקסם את ערך המניות שתקבל בחברה ולאפשר לה להשלים בקלות עסקה למכירת חלקה למשקיע זר.

שופט בית המשפט המחוזי בחיפה עדי זרנקין התרשם כנראה מהאיום של צים והחברה לישראל והעלה את הנתח המינימלי שמחייב את הסכמת המדינה מ-24% ל-35% - מה שסידר לחברה לישראל אקזיט נוח עם הנתח של 32% מהמניות שתחזיק בחברה.

אלא שהמדינה, בעקשנות ראויה לציון, החליטה לעתור לעליון וזה אפשר למדינה לשמור בידיה את הזכות להתנגד למכירת הנתח המקורי שקבעה מניית הזהב, 24%, בכפוף לאישור בית המשפט.

להבנתנו, אם הסרת הגבלת העבירות הייתה אכן תנאי הכרחי עבור החברה לישראל הרי שהחלטת העליון הייתה אמורה להיות בשורה רעה מבחינת החברה: המשקיע הזר שאמור לקנות את חלקה של החברה לישראל הרי לא יוכל לדעת בוודאות אם המדינה תאשר לו לקנות את הנתח וכיצד יכריע במחלוקת בית המשפט. אלא שבחברה לישראל ממש לא התרגשו מההחלטה: "צים יוצאת לדרך חדשה" בישרה ההודעה לעיתונות שהפיצה החברה. הדרך אולי חדשה אבל מניית הזהב נותרה אותה מניה ישנה וטובה.