Dear James, תודה על האימייל ששלחת לי בעקבות שיחת הטלפון בינינו. ניסחת להפליא את הזדהותך עם הסבל משני צדי המתרס. הבעת את תמיכתך בתקוותנו לימים טובים יותר וסיכמת בכך שאתה נושא תפילה לשלום מהיר וצודק לכל מי שגר בשכונתנו ידועת הסבל.
אני רוצה להתנצל ג'יימס, על כך שנאלצנו לסיים את שיחתנו קצת מוקדם מהמתוכנן. אתה מבין ג'יימס, האזעקה שנשמעה ברחבי הרצליה, לקראת סוף השיחה, אילצה אותנו לרוץ למרחב המוגן תוך פחות מדקה וחצי.
כי יש לנו קטע כזה ג'יימס. אנחנו אולי לא מנומסים אבל חפצי חיים אנחנו. כשיורים עלינו יש לנו הרגל מעניין, אנחנו נוטים להגן על עצמנו. וגם על ילדינו. אנחנו לא רוצים להיפגע.
ולכן, ג'יימס היקר, ה"קונפליקט" שלנו לא מצטלם טוב בטלוויזיה וברשתות החברתיות. הוא לא נראה "מאוזן". כי אנחנו באמת מקפידים להינצל ממטחים של מאות רקטות המכוונות באופן שיטתי על בתינו ואל ילדינו. אני מודע לכך שאנשים רבים ברחבי העולם היו רוצים לראות מספר קורבנות מאוזן משני צדי המתרס. מין תיקו כזה, כמו במונדיאל, ניצחון של אחד הצדדים רק בפנדלים.
אנשים היו מעדיפים כנראה לשמוע על כמה מאות אזרחים ישראלים הרוגים ופצועים ואולי היו אז מביעים קצת יותר הזדהות עם הסבל שלנו, המתמשך גם הוא לאין קץ. אני מקווה שתבין אותי, ג'יימס, על כך שאני מעדיף להיראות רע על גבי המסכים אבל עדיין נושם וחי ביחד עם משפחתי את חיינו, גם אם הם לא נורמליים, ככל שיהיו.
ואני לא מתכוון להתנצל על כך ג'יימס. גם לא אתנצל על כך, שאני מצפה מהממשלה שלי להורות לצבא שלנו שלא להשאיר אבן על אבן בבית ממנו יורים רקטות על הילדים שלי, או שמאיימים ממנו על החיילים שלנו. זה אפילו קצת אישי כזה, ג'יימס, אתה יודע? כי אני ממש לא נהנה לראות את הילדים שלי רצים למקלט כדי להינצל מהתקפת רקטות, שנועדו לרצוח אותם ועוד אזרחים רבים אחרים. וחוץ מזה, הבן שלי מסתובב כרגע אי שם באזור התופת של עזה. הוא נשלח לשם עם חבריו כדי להגן על אזרחי ישראל וביניהם האחים שלו וההורים שלו. וממש, אבל ממש אין לי שום בעיה, אם תותחי צה"ל ירסקו עד עפר כל מבנה שממנו מאיימים עליו או על חבריו, או על הילדים שלי או על כל ילד ישראלי אחר.
עתיד טוב יותר
אבל אל תדאג ג'יימס. שיתוף הפעולה בינינו, עליו שוחחנו במהלך בחודשים האחרונים, לא ייפגע לחלוטין. אין לך סיבה כלשהי לשקול מחדש את השקעתך המשותפת איתנו, שכן מטר הרקטות הנוחתות על ראשינו בימים אלה יתחלף בקרוב, כמו שכבר קרה בעבר, בשקט שאחרי הסערה. ולכשיגיע השקט המיוחל, אתה תרגיש בנוח לחזור לכאן לביקור השנתי המסורתי שלך. נצא ביחד למסעדות הטובות של תל אביב, נבקר חברות היי-טק מבטיחות, נדון במגמות השווקים ונשקול שיתופי פעולה רבים ומגוונים. ואתה תחזור מכאן אל ארצך שלך, הרחוקה והשלווה, ובליבך תביע השתאות מסוימת על הישראלים המוזרים הללו, שמסוגלים להמציא את הטכנולוגיות החדישות ביותר בעולם ולבנות סביבן חברות היי-טק מדהימות, אבל אינם מסוגלים לגדל בקירבם מנהיגים אמיצים, שיידעו לייצר מציאות חדשה יותר ונכונה.
ובינתיים ג'יימס, אנחנו כאן. ממשיכים לעבוד, לפתח ולחלום על עתיד טוב יותר. אין בנו שום כוונה ללכת למקום אחר, ג'יימס. ההשקעה שלך בנו נכונה ומובטחת. אנחנו נישאר כאן. אנחנו צודקים. אנחנו ננצח.
יזהר שי הוא שותף כללי בקיינן פרטנרס ומנהל פעילות הקרן בישראל
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.