הימים, ימי שפל לאומי. המלחמה בעזה נגררת וגובה קורבנות כבדים משני הצדדים, ובמקביל, בעורף, פורצת מלחמה נוספת - מלחמה על דעת קהל, על חופש ביטוי, על טריטוריית ההד התקשורתי.
המלחמה הזו, שסחפה את כלי התקשורת ואת הרשתות החברתיות, עוד לא הביאה להרג של אזרחים, אך נראה כי היא מובילה לכך.
כפי שדווח בהרחבה בימים האחרונים, היקף שנאה אלים שכזה טרם נראה במחוזותינו. הפגנות ברחובות ירושלים, תל-אביב וחיפה הפכו לתגרות פיזיות אלימות, שאליהם נקלעו גם עוברי-אורח שנחשדו כמשויכים לצד השמאלי של המפה הפוליטית, או חמור לא פחות: נחשדו כערבים.
הרשתות החברתיות מוצפות בהתבטאויות חמורות, בעיקר מצד אנשי ימין, הכוללות נאצות, דברי הסתה ואיומים מפורשים על חייהם של פעילי שמאל מפורסמים יותר או פחות, ועל אמנים שהביעו תמיכה בהרוגים פלסטינים, או כאלה שהביעו התנגדות ללחימה. מאז הכניסה הקרקעית של צה"ל לתוך עזה, ממדי השנאה הלכו והתעצמו.
אמנים מוכרים כמו אחינועם ניני, שרית וינו-אלעד, רונה קינן ואורנה בנאי זכו במטח גידופים, השמצות ואיומים. בנאי אף פוטרה מתפקידה כפרזנטורית של חברת מנו ספנות, בעקבות תגובה שלה לנוכח שלל הגידופים והאיומים שקיבלה. אתמול (ג'), בנאי התנצלה על הדברים והביעה תמיכה ב"מלחמה הצודקת", כדבריה.
ההתנצלות המעושה של בנאי, יש לומר, אולי הייתה נמנעת, אם בנאי הייתה זוכה לתמיכה פומבית מקרב קולגות ואמנים אחרים. למעט מולי שגב, עורך "ארץ נהדרת" וחבר קרוב, וקומץ פוליטיקאים, אף אחד לא עמד לצדה.
גם הזמרת רונה קינן התבטאה בחריפות נגד מדיניות הממשלה וזכתה לתגובות קשות ולגינויים שהנייר, כמו גם המסך, לא סובל. כמו במקרה של בנאי, גם קינן לא זכתה לתמיכה של קולגות. מדוע? האם הפחד שיתק גם את המובילים והמבוססים מבין הזמרים?
"בסופו של יום, לא יצא מהמוזיקה שלנו לוחם חירות ישראלי", סיכם המוזיקאי יהודה עדר, מנהל בית-הספר למוזיקה "רימון", את הכתבה שהתפרסמה בחודש מאי במדור התרבות של "גלובס", אשר עסקה בשאלה מדוע אין כמעט שירי מחאה ישראליים, ומדוע כה גדול הוא הפער בין המציאות הישראלית המדממת, גם בימים כ"תיקונם", לבין הביטוי שלה בשירים הישראליים.
בימים אלה ציטוט זה זוכה למשנה תוקף, לנוכח גלי השנאה העזים המופנים כלפי אמנים מן השורה שהעזו להביע עמדתם באשר למלחמה בעזה, בעוד רועמת שתיקתם של האמנים המובילים דווקא.
האמנים הפופולריים ביותר, הממלאים בנקל את האמפיתיאטרון בקיסריה, כמו ירדו למחתרת. האמנים הבכירים שאליהם פנינו - שלמה ארצי, ריטה, שלום חנוך, עידן רייכל, ברי סחרוף, יהודה פוליקר, רמי פורטיס - אלה שלא הוציאו מילה אחת על המתרחש בישראל בימים האחרונים - לא רק סירבו להתבטא פוליטית, אלא גם סירבו לענות על שאלות שהפנה אליהם "גלובס" לגבי מידת המחויבות של אמן כלפי הקהל ובאופן ספציפי יותר - כלפי דעת הקהל, כמו גם על החשיבות של התמיכה שלהם כבכירי השבט באמנים האחרים שכן התבטאו וזכו לקיתונות של שנאה.
הכוח להשפיע
בסביבתם של האמנים מסבירים כי בגלל שהמתקפה על האמנים כיום היא חסרת תקדים וחסרת גבולות, שתיקת ה"גדולים" לא נובעת מחשש לאובדן פרנסה, אלא בעיקר בשל הפחד מאלימות.
"זה לא רק עניין של פרנסה. למה אמנים, במיוחד בכירים, צריכים לספוג את הלינץ' הזה? את ההפחדה המטורפת הזו? הם פשוט מעדיפים לא לדבר", אומרת מנהלת יחסי ציבור בכירה של אמן מפורסם, שביקשה להישאר בעילום-שם.
למעשה, כל האמונים על דברור האמנים שעמם דיברנו לצורך הכנת הכתבה, מסרו טיעונים דומים: "זו לא רק הפרנסה, למרות שהתבטאות אחת יכולה להרוס לאמן קריירה. לאנשים האלה יש משפחות, ילדים. מה הם צריכים את זה? ברור שהם יעדיפו להוריד פרופיל. זכותם המלאה לשמור על פסיביות. הם רואים איך אמנים אחרים סופגים איומים על חייהם ועל חיי ילדיהם, אמנים שטחנו אותם עד מוות. כל דבר שאמן יגיד - ישר יתנפלו עליו. וגם אם הוא לא יגיד - יגידו עליו שהוא פחדן".
כיצד מסתדרים הדברים עם הפופולריות שלה זוכה שאנן סטריט, סולן להקת "הדג נחש", הידוע בדעותיו השמאלניות הקיצוניות, ומי שרק לפני חודש השתתף באירוע העשור של תנועת השמאל "שוברים שתיקה"? סטריט, שלהקתו היא אחת הלהקות האהודות ביותר בקרב חיילי צה"ל, פרסם השבוע בחשבון הפייסבוק שלו טקסט אנטי-מלחמתי חריף, הכולל את השורות: "עוד סיבוב של אלימות נותן פורקן ליצרים/ זמן מסך לפרשנים תוספת סיכון לצלמים/ עוד סיבוב של להבות מצית תקוות של גזענים/ טוען תחמושת בנשקים העתיקים...".
גם אביב גפן הוסיף את שלו, עם "מכתב פתוח לראש הממשלה", שדווקא לא עורר הדים. גפן: "מעגל דמים שכזה, אדוני ראש הממשלה, שבמדיניות שלך אתה בנית בשקט וסדר מופתי... אבל איפה זה נגמר, ראש הממשלה? איזו אסטרטגיה מונחת לך על השולחן חוץ ממסע ההרג הזה, שלא מוביל לשום מקום חוץ מסבל ושכול?".
בראשית החודש אמור היה להתקיים בחיפה מופע בשם "פסטיבל היונה למען השלום", ובו אמורים היו להופיע בין השאר ברי סחרוף, מוקי, להקת אתניקס, יהונתן גפן, אורפנד לנד ומרים טוקאן.
אמש, בכיכר רבין בתל-אביב, נערך כנס בשם "אמנים נגד מלחמה", ושם בלט מספר מועט של אמנים מפורסמים, בהם אהרון שבתאי, רננה רז ויסמין גודר. ברשימה לא מופיע ולו זמר אחד.
זמרים מפורסמים שלא חששו להתבטא בנושא הם יהורם גאון ואייל גולן.
גולן, שיש שיאמרו שמילותיו הנן ניסיון להחזיר אליו את המעריצים שנטשו בעקבות פרשת המין שבה כיכב לא מכבר, כתב בדף הפייסבוק הרשמי שלו: "גאה להיות ישראלי!!! תנחומיי למשפחות ההרוגים הגיבורים שלנו והחלמה מהירה לפצועים. ולכל אנשי הבידור שמצאו זמן לצאת נגד המדינה שלנו, אני רוצה להגיד לכם שאתם פשוט בושה. איך אתם יכולים לומר דברים כאלה על חיילים ששמים את גופם ואת נפשם כדי שאתם תוכלו לחיות בשקט. אותם חיילים שבאים להופעות שלכם. אני מציע לכם להפקיד את הדרכון והת"ז כי יהודים וישראלים אתם לא!!!".
בשיחה עם "גלובס" אומר יהורם גאון כי הוא לא חושב שיש חשיבות להתבטאויות של אמנים שדיברו כנגד הלחימה, וכי המשקל המיוחס לתגובות שנלוו לדברים, נופח.
גאון: "מאוד לא חשוב כל הרחש בביצה הקטנה שלנו, בזמן שחיילים נלחמים על חייהם כדי להגן על העורף. אז ההוא אמר כך, וההיא אמרה כך, והאימא של זה אמרה כך. אלה דברים לא חשובים ולא מעניינים. זה שבן אדם מופיע על במות, לא הופך אותו להוגה דעות".
- למה לדעתך הזמרים המובילים בארץ לא מעזים לומר את אשר על לבם? אין להם תפקיד מעצם היותם מקדמי ומובילי דעה?
"למה חשוב מה שזמרים אומרים ולא מה שמדענים או מהנדסים אומרים?".
- כי אמן הוא מוביל דעת קהל. למילים של אמן יש השפעה. למהנדס לא. לקהל חשוב לדעת מה אמנים שהוא אוהב וצורך חושבים.
"זו טעות. חשובה לי נשמת אפו של כל חייל מדעתם של כל אמני ישראל גם יחד. מעניין אותי שיהיו פחות מנהרות ופחות הרוגים. אז מה מעניין מה הם אמרו? ביג דיל".
יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט, ח"כ עמרם מצנע, משייך גם הוא את השתיקה של האמנים הבכירים לשלטון הפחד ששורר במדינה בימים האחרונים. לדבריו, "אני סבור כי השקט העולה מכיוונם של אנשי התרבות והרוח בעת הזו, אינו שקט הנובע מחוסר אכפתיות, עניין או מעורבות שכן ראינו בלא מעט מקרים אחרים כיצד אמנים רבים התבטאו, לעתים בחריפות לגבי מגוון נושאים - למשל החרם על היכל התרבות באריאל בשעתו.
"השקט הזה מטריד כיוון שהוא מעיד יותר מהכול על פחד, ולא בכדי. מספיק לבחון את פרשת הפיטורים התמוהה של הקומיקאית והשחקנית אורנה בנאי, בשביל להבין שהאקלים שנוצר כאן הוא של סתימת פיות. בנאי, שהביעה הזדהות עם סבלם של בני העם הפלסטיני, לא רק שפוטרה ממקום עבודתה, אלא גם קיבלה איומים על חייה ועל חיי משפחתה.
"באווירה כזאת, אפשר להבין איך קולם של אנשי התרבות בארץ לא נשמע. במסגרת ועדת החינוך, קיימתי דיון על חופש ביטוי פוליטי בתוך הקמפוסים, אבל ברור כעת שאותו חופש ביטוי הופך למצרך נדיר, ואסור שנשלים עם המצב הזה".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
