כיפת זכוכית: הכירו את הסיטרואן גראנד-פיקאסו

קבוצות מיקוד הן הצרה הגדולה של תעשיית הרכב המודרנית. בשיטת המחקר הזו מציגים היצרנים רכב בשלבי תכנון מוקדם בפני אנשים "מן הרחוב", שמתאימים לחתך גיל, דמוגרפיה וגיאוגרפיה של לקוחות יעד פוטנציאליים. בהתאם למשוב של קבוצות המיקוד נקבעים - או נפסלים - מאפייני עיצוב פנימיים וחיצוניים, חידושים הנדסיים ואפילו שמות הדגמים.

התוצאה הסופית היא בדיוק מה שניתן לצפות מבחירה "עממית": כלי רכב ידידותיים למראה ופשוטים לשימוש, שלא דורשים לאמץ את המחשבה ומיישרים קו עם הקונצנזוס - מעין גרסה מוטורית של מדורת השבט.

למרבה המזל, עוד נותרו פה ושם בתעשייה כמה יצרנים גאים כמו סיטרואן, שאופי הוא התכלית וההצדקה לקיומם. סיטרואן ממשיכה בדרך שלה עם עיצובים יוצאי דופן וגישה ייחודית להנדסת האנוש. אמנם את עיקר היצירתיות המתפרצת (ולעיתים חסרת הרסן) היא שומרת לרכבי סדרת היוקרה DS, אבל גם כלי רכב כחולי צווארון כמו מיניוואנים נהנים ממנה.

דוגמה טובה היא C4 גראנד פיקאסו החדש, שנחת כאן לאחרונה. אנשי סיטרואן לקחו מבנה הנדסי בסיסי של קופסה עתירת נפח, שמתחייב בפלח הזה, והעניקו לו טיפול אופי ייחודי. החרטום נחצה לרוחב על ידי קו אופקי שיוצר מראה רב-שכבתי עם פנסי דרך דקיקים שממוקמים מעל פנסי החזית. את חלונות הצד עוטפת מסגרת מתכתית רחבה לכל אורך הרכב, בגוון שונה מצבע הגוף. ודחיקת הגלגלים לקצוות המרכב ביחד עם הזווית החדה של חלונות הצד הקדמיים והאחוריים יוצרת אשליה של תנועה קדימה גם כאשר הרכב סטטי.

זה עיצוב שדורש מהמתבונן בו להפעיל כמה תאים אפורים רדומים, והתוצאה היא תשומת לב סלקטיבית: חלק מעוברי האורח נמשכים לרכב כמו מגנט, אחרים מתייחסים אליו כמו לספרות יפה, כלומר בהתעלמות מוחלטת.

הדבר הבולט ביותר עם הכניסה לתא הנוסעים הוא שטח הזכוכית העצום. שמשות הצד הקדמיות מספקות ראות מצוינת לכל הפינות, שמשת החזית ענקית וניתן גם לקפל שני וילונות קטנים מעל גובה הראש כדי להוסיף לראיה ההיקפית של היושבים מלפנים עוד כ-20 סנטימטר של זכוכית, שצופה קדימה ולמעלה לעבר הרקיע. בימי המבחן מצאנו שזה פתרון מצוין למעקב אחרי פסי עשן כדי להבחין בין יירוט מוצלח לבין נפילה בלתי מתוכננת. ואם מישהו לא מסתפק בכך הוא יכול להזמין גם כאופציה גג שמש פנורמי שנמתח עד הזנב כמעט ולהפוך את הרכב לאקווריום על גלגלים.

מרחב הרגליים ברכב מצוין תודות להארכה משמעותית של בסיס הגלגלים, הכניסה והיציאה לכל שלוש שורות המושבים נוחה וניתן להזיז על מסילה, לקפל, לשטח ולהסיר בנפרד את כל אחד מהמושבים בשתי השורות האחרונות. כמקובל בפלח מושבים מספר שש ושבע מאחור מיועדים בעיקר לילדים ולמרות, שהם מספקים מרחב סביר לראש ולרגליים, הריפוד שלהם בסיסי למדי והם כופים על היושבים תנוחה מוזרה. נפח תא המטען נע בין זעיר כאשר כל המושבים מאוכלסים לבין "עצום" כאשר מקפלים חמישה או שישה מושבים לתוך הרצפה.

הנדסת אנוש ייחודית

עמדת הפיקוד לא מותירה ספק לגבי המוצא הסיטרואני: הנדסת האנוש הייחודית מציבה את רוב מתגי השליטה בטווח הנפת אצבע מההגה. ידית ההילוכים היא לא יותר ממוט מתכתי זעיר, שנע אנכית מאחורי ההגה בנוסח סיטרואן DS של פעם, וכדי לשלב לניוטרל צריך לנווט את הידית לתוך מדרגה נסתרת.

עמדת הפיקוד היא על טהרת התצוגה הדיגיטלית ללא שעון מחוגים אחד. אמנם הגרסה המיובאת לישראל מסתפקת בלוח מחוונים חד-גווני ופשוט למדי במקום מסך ה-LCD הצבעוני והרב-תכליתי, שמוצע באירופה, אבל כנחמה מקבלים מסך מגע צבעוני משני, בגודל סביר, ששולט במערכות העזר (מזגן, מערכת קול ושות').

למרות המוזרויות ולמרות שנהגים מבוגרים עלולים להידבק בווירוס דיגיטלי מאחורי ההגה, הנדסת האנוש של הפיקאסו מקבלת ציון גבוה: תנוחת הנהיגה גבוהה ונינוחה, התצפית קדימה ולצדדים מצוינת, כל המידע החיוני מוצג בשדה הראיה של הנהג ואין צורך להושיט ידיים ולגשש. גם איכות הייצור והחומרים מושקעת עם משטחי פלסטיק רכים בכל פינה נראית לעין, אם כי התחושה הכללית פחות סולידית מאשר אצל היפנים.

בשלב הראשון מגיע הרכב לישראל עם מנוע טורבו-דיזל בנפח 2 ליטר (דגם בנזין יגיע בקרוב), שמשודך לתיבה אוטומטית יפנית בת 6 מהירויות. כבר מזמן לא נהגנו ברכב עם מנוע דיזל מודרני והפיקאסו הזכירה לנו עד כמה התקדמה הטכנולוגיה הזו וכמה FUN היא יכולה לספק.

עם מומנט של 37 קג"מ, שזמין כבר מסיבובי סרק, הרכב צובר מהירות בקצב של רכבת אקספרס. נתון התאוצה מעמידה ל-100 קמ"ש אמנם אינו עוצר נשימה, אבל בין 60 ל-130 קמ"ש הרכב פשוט עף. עליות תלולות נטחנות בקלילות, שיוט ב-140 קמ"ש לא דורש כל מאמץ ותיבת ההילוכים האוטומטית מגיבה בזריזות ומוצאת תמיד את ההילוך הנכון. סוף סוף תיבה אוטומטית ראויה ברכב צרפתי. צריכת הדלק מרשימה ובנסיעה אמיתית לא קשה להשיג 15 ק"מ לליטר סולר.

נוחות על חשבון התנהגות כביש

בפשרה הידועה שבין התנהגות כביש לנוחות, בחרה סיטרואן בנוחות. המתלים רכים מאד, מנטרלים ביעילות בורות וכבישים משובשים, ולא מתרסקים על פסי הרעדה. גם ההיגוי מדויק למדי, אבל רכות המתלים לא מאפשרת למצות את מלוא הפוטנציאל הדינמי של המנוע על כבישים תובעניים. נטיית הגוף בפניות הדוקות מוחשית, הכבודה בתא המטען מיטלטלת לכאן ולשם והנוסעים מאיימים בתביעה ייצוגית.

סיטרואן גראנד פיקאסו טורבו-דיזל עולה בישראל 180 אלף שקל לדגם מאובזר כהלכה, שמצויד בחישוקים נאים ובשאר פריטים מרחיבי דעת. זה מחיר גבוה לא במעט מהמחיר של כמה ממובילי הפלח הזה, וקרוב לוודאי שגם דיזל לא יהיה הבחירה הטבעית של רבים (דגם הבנזין יהיה מן הסתם זול יותר), אבל הגראנד פיקאסו החדש הוא רכב סופר יעיל, נוח וחכם עם מנוע משעשע מאד ויש לו גם שמשת חזית, שמספקת התרעה מוקדמת כנגד טילים. רק אל תזמינו אותו בצבע אדום.

חלק מהמתחרות

פורד S-MAX

ב-183 אלף שקל מציעה פורד את דגם הבסיס של המיניוואן הקומפקטי S-MAX. לרכב יש עיצוב דינמי, בסיס גלגלים נדיב באורך 2.85 מ', רוחב נכבד ומקום סביר לחמישה מבוגרים פלוס שני ילדים בשורה השלישית. המנוע הוא 2 ליטר טורבו-בנזין עם הספק של 203 כ"ס

דודג' ג'ורני

180 אלף שקל הוא מחירו של דודג' ג'ורני, שמשלב רכב פנאי/שטח עם שימושיות של מינוואן. לרכב יש שלוש שורות ישיבה, ידור מושבים סטנדרטי למדי ותא נוסעים עדכני ומאובזר. המנוע הוא 2.4 ליטר בנזין עם 170 כ"ס, שמשודך לתיבת הילוכים אוטומטית רציפה

טויוטה VERSO

הדגם הנמכר ביותר בפלח המיניוואנים הקומפקטיים בישראל מציע עיצוב פנים וחוץ רענן, שלוש שורות מושבים ומנוע בנזין 1.8 ליטר, שמשודך לתיבה רציפה. ההספק הוא 147 כ"ס, הביצועים מתונים למדי אבל הרכב נחשב חסכוני במיוחד. מחיר דגם הבסיס - 155 אלף שקל

 סיטרואן Grand C4 Picasso