1. נא להכיר: קטאר, הספונסר של החמאס, הספונסר של ארגון טרור, ארגון שיש בו תעשייה צבאית ענפה של מפגעים, מרצחים וחופרי מנהרות תחת בתים של אזרחים רק כדי לקום בוקר אחד ולרצוח אותם. עתודות הגז בקטאר (ראו גרף) הן בין הגדולות בעולם, במקום השלישי. ישראל, עם תגליות תמר ולוויתן, נמצאת הרחק מאחור. עתודות הקטארים גדולות פי 25 מישראל. קטאר היא מפיקת הגז החמישית בגודלה בעולם, אך יצואנית הגז הטבעי הנוזלי הגדולה בעולם - היא מחזיקה נתח של 25% מהשוק העולמי. היקף ייצוא הגז של קטאר גדל במהירות בשנים האחרונות והגז מיוצא מהמדינה בצורה נוזלית (טכנולוגיית LNG). קטאר גם מחזיקה בעתודות נפט בהיקף של 25.2 מיליארד חביות (מקום 13 בעולם) והכנסותיה מייצוא נפט וגז טבעי מוערכות בכ-50 מיליארד דולר בשנה, כ-60% מהתמ"ג במדינה. בקיצור, כסף יש, ערימות של כסף, אז מה זה עוד כמה מאות מיליוני דולרים על חמאס או על רשת הטלוויזיה אל-ג'זירה כדי לקנות עוד השפעה. כשיש כסף, אתה רוצה כוח, אתה רוצה השפעה וחוזר חלילה. כוח והשפעה חסרי מעצורים מובילים בדרך כלל לשחיתות. בשבוע שעבר, תחת הכותרת "מנהרות הכסף", הצגנו את השחיתות ואת הנהנתנות של מנהיגי חמאס, ח'אלד משעל ועסמאיל הנייה. יש להם ספונסר (קטאר) והם גוזרים עליו סוג של דמי תיווך, מעין עמלות שהפכו אותם לעשירים כקורח.
הכסף הקטארי לחמאס, במושגים של קטאר, הוא כאמור קטן, אבל בשביל מנהיגי חמאס הוא גדול מאוד. מצורפת כאן טבלה נוספת שנאספה ממקורות גלויים על ה"תרומות" לרצועת עזה בשנה האחרונה, העוברים מן הסתם דרך שלטון חמאס. משעל עצמו ביקר רק פעם אחת בחייו ברצועת עזה. הוא דואג לבני עמו מחדר הכושר המאובזר בקטאר או תוך כדי משחק הפינג פונג.
2. עוד ידובר, אפשר להניח, לא מעט בעניין מנהרות הטרור של חמאס לישראל. כדי להבין דבר או שניים בענייני מנהרות, ביקרנו השבוע בלא מעט אתרים מצריים כדי לדלות מידע עליהן. למצרים יש ניסיון ענף במנהרות על הגבול עם רצועת עזה. מדובר בעיקר במנהרות "כלכליות" שמבריחות סחורות, וכמובן גם נשק, ועם סילוק שלטון האחים המוסלמים, שהיה נוח לחמאס, המצרים עושים כל מאמץ להרוס את תעשיית המנהרות.
בכל מקרה, עיתון "אל-אהראם" המצרי, הגדול במדינה, שלח את כתבו חיית יחיא לפני כשנה לכתוב על המנהרות שמובילות מעזה לשטח המצרי וזה חזר עם תובנות ותיאורים מדהימים, הרלוונטיים מאוד לעת הנוכחית. כאמור, בית משפט מצרי הורה לממשלה לסגור את המנהרות הללו והצבא השיק בזמנו את "מבצע נשר", שבו הוצפו רוב התעלות במים ולפי דיווחי העיתון הרס חלק גדול מהמנהרות.
אבל נדמה לנו שהסיפור הגדול מאחורי המנהרות על הגבול המצרי הוא הסיפור הכלכלי שלהן והדרך שבה חמאס מייצר מהן כסף, בין היתר כנראה גם לבניית מנהרות הטרור לעבר ישראל. כשעבר כתב "אל-אהראם" במעבר רפיח, לחש לו איש ביטחון מצרי: "אתה לא יכול לדמיין כמה כסף הפלסטינים האלה עושים. לכל אחד מהם יש כסף לפרנס עשרות מצרים".
הנה המספרים והתיאורים המרתקים כל כך שהציג "אל-אהראם":
הכלכלה שמאחורי המנהרות
מספר המנהרות הגיע בתקופת השיא ל-1,500. יותר מ-60% מהיבוא לעזה, בהיקף של 1.5 מיליארד דולר בשנה, הגיע, או עדיין מגיע, דרך המנהרות. היתר מגיע מישראל וממעבר כרם שלום, כי המעבר ברפיח הוא רק לאנשים ולא לסחורות. על פי הערכות, כאמור, הייבוא דרך המנהרות נאמד בכמיליארד דולר בשנה. המסחר הזה עולה ויורד בהתאם לתנאים הפוליטיים באזור. הוא עולה כשישראל סוגרת את המעבר בכרם שלום וכאשר מצרים פועלת נגד התעלות, מה שמשגר את המחירים כלפי מעלה. מצרים, כאמור, לא הכירה רשמית בקיומן של המנהרות, אך העלימה מהן עין תקופה מאוד ארוכה. התוצאה היא, לפי העיתון, שהמסחר הזה, ללא מכס, רווחי כפליים למפעילי התעלות. בצד המצרי, התעלות מתחילת בדרך כלל מתוך בתים או גנים פרטיים. בצד העזתי, החמאסי, הממשלה עושה מאמץ להסדיר את פעילות המנהרות ולפקח עליהן. רישיון למנהרה עולה 2,500 דולר והחמאס גם גובה מס על סחורות נכנסות ודמי מעבר מיחידים שעוברים במנהרות. על-פי הערכות, חמישית מהכנסות הממשלה החמאסית, כ-200 מיליון דולר מתקציב של כמיליארד דולר מגיע מהמנהרות. וכן, יש גם תחרות. ככל שנבנות יותר ויותר מנהרות, התחרות הופכת את העסקים לפחות רווחיים מאשר בעבר.
העושר סביב המנהרות
לפי הערכות של העיתון, יש בעזה כ-1,000 אנשים עם הון של יותר מ-1 מיליון דולר שמקורו בהפעלת המנהרות. הפער המתרחב בין עשירים לעניים גורם, על-פי העיתון, לתסיסה חברתית רבה (מזכיר משהו, לא?). עמר שעבאן, פרופ' פלסטיני לכלכלה שכתב מחקר על המנהרות, אמר ל"אל אהראם" שהכסף הגדול של המנהרות יצר מעמד חדש, וחבריו מוציאים את רוב כספם במזומן על קניית רכבי יוקרה או ספקולציות על קרקעות ונדל"ן (שוב, מזכיר משהו, לא?). המעמד החדש הזה גם צובר השפעה פוליטית. "כפי שאפשר לצפות, הם ממסדים קשרים עם הרשויות כדי לקבל מהן הגנה".
התוצאה היא שהפעילות הכלכלית נדדה מעזה לרפיח שבדרום הרצועה. "הכסף עבר מהמשפחות העשירות המסורתיות בעזה או בסביבתה לרפיח, שבה נוצרו שותפויות חדשות בין אנשי העסקים שמתמצאים בכלכלה ומעמד של חופרי מנהרות וכאלו שיש להם קשרי משפחה עם השבטים בסיני", הוסיף פרופ' שעבאן.
בניית המנהרות והעלויות
מנהרה עולה בין 25 אלף דולר ל-250 אלף דולר, תלוי בטיבה. המנהרה הראשונה בין עזה למצרים נחפרה כבר ב-1983. תחילה הן יועדו להברחת אמצעי לחימה, אך בעקבות סגירת המעברים בחלק מהזמן, המנהרות שימשו גם להברחת סחורות. איך בונים? אחד מעובדי המנהרות סיפר לעיתון המצרי שהצעד הראשון בבנייה הוא למצוא שותף מצרי מהצד השני. העובדים לא היו להוטים לספר על עבודת הכרייה אבל כמה מהם בכל זאת הסכימו. לפי אחד מהם, הצעד הראשון הוא לחפור את הפיר - בור בקוטר של כמטר וחצי. העפר מועבר לשקים שנגררים מהמקום, בדרך כלל על ידי סוסים. מרוקנים אותם, מחזירים וממלאים בחזרה. מצפים את החלק שנחפר בבטון ומחכים להתייבשות. הפיר מגיע לבסוף לעומק של כ-20 מטר. בשלב זה, מתחילה העבודה על החלק האופקי, והיא קשה עוד יותר: "צריך מפה וקואורדינטות", אמר לעיתון אחד מעובדי הכרייה, "אם לא, יש סכנה של מפגש עם מנהרות אחרות". המנהרות האופקיות מצופות בלוחות עץ, והעבודה עליהן מתחילה בדרך כלל בשעות הערב".
אנקדוטה על המנהרות
סמוך לכתבה הופיעו בכמה כלי תקשורת בריטיים תמונות של עובדי רשת קנטקי פרייד צ'יקן המשתמשים במנהרות לעזה כדי להעביר הזמנות של הרשת מאל-עריש. התמונות עוררו סערה במצרים ועל פי העיתון ישראל השתמשה בהן כדי לטעון שעזה אינה גוועת ברעב. העיתון ציטט אחד מהדוברים הישראלים שצייץ בטוויטר: "תושבי עזה קונים ארוחות קנטקי פרייד צ'ייקן מאל-עריש שמוברחות דרך המנהרות. האם עזה רעבה בכלל?"
3. עזמי בשארה. ד"ר עזמי בשארה. חבר הכנסת לשעבר עזמי בשארה. זוכרים? לבעלי הזיכרון החלש בין הקוראים, מוגשת לכם תזכורת קצרה: בשארה היה בזמנו חבר כנסת מטעם בל"ד ועמד בראש המפלגה. הוא דובר מאוד רהוט, מלוטש, מסוגנן, רטוריקן בחסד עליון. האינטלקטואל בשארה הפיל בקסמיו לא מעט כלי תקשורת בישראל, היה אורח רצוי באולפני הטלוויזיה וחביבו של עיתון מסוים שמעריך מאוד אנשים מסוגו, הכול כמובן בשם הגביע הקדוש של "חופש הביטוי". ב-2007 ברח מישראל. הסיבה: חשד לבגידה. חקירה שהתנהלה נגדו העלתה, לכאורה, כי במהלך מלחמת לבנון השנייה יצר קשר עם סוכן חיזבאללה, מסר לו מידע ואף קיבל מארגון הטרור מאות אלפי שקלים שהועברו אליו מחלפני כספים ערביים ממזרח ירושלים.
בשארה כבר שנים חי בקטאר, מקום מושבו של ח'אלד משעל, מנהיג חמאס. הוא הקים שם מכון מחקר מצליח בשם Arab Center for Research and Policy Studies. המכון מפרסם לא מעט מחקרים על העולם הערבי, יחסיו עם ארה"ב ועוד נושאים ברומו של עולם, ומקיים לא מעט כנסים, עם לא מעט דוברים, חלקם אף אמריקאים. אפשר להניח מי מממן לבשארה את מכון המחקר שלו בדוחה, בירת קטאר. על-פי העיתונות הערבית, בשארה בהחלט השתדרג, הן מבחינת מעמדו ובטח שמבחינה כלכלית. הוא בחבורת היועצים של אמיר קטאר, תמים בן חמד אל-ת'אני. בשארה הוא גם פרשן מבוקש ומתחזק לעצמו אתר אינטרנט המפאר את פועלו, הופעותיו, כתביו ועוד. במהלך "צוק איתן" הופיע בשארה, איך לא, ברשת אל-ג'זירה והפגין, כהרגלו, את כישוריו הרטוריים המלוטשים. צפינו בהופעתו רבת הדקות ברשת הקטארית. המראיינת לא הקשתה עליו, לא קטעה אותו, אפשרה לו לדבר באריכות. פוליטיקאי ישראלי או כל אורח באולפן טלוויזיה ישראלי יכול רק לחלום על הופעה נעימה ומלטפת כזאת. השורה התחתונה של ההופעה, הפרשנות, הראיון, או איך שלא תקראו לזה, הייתה: בשארה דברר את החמאס. וסמכו עליו, הוא תמיד יודע לעטוף הכול בשם הדמוקרטיה.
באוקטובר 2012 אירח המכון של בשארה כנס תחת הכותרת: "ועידת המשילות הדמוקרטית-אסלאמית: השתתפות האסלאמים חיונית לדמוקרטיזציה". אחד הדוברים היה, איך לא, ח'אלד משעל. אנשים מסוגו של משעל מונעים אולי מאידיאולוגיה קיצונית, אבל גם (וייתכן שבעיקר) מאידיאולוגיה פיננסית שמאפשרת להם לצבור נכסים וכספים בסדר גודל בלתי נתפס, בשעה שהאזרחים שלבם יוצא אליהם כביכול סובלים מעוני מחפיר. מאחורי השחיתות, הטרור והרצחנות, עומדים, מתברר, גם מילים יפות על דמוקרטיה. זו ההוכחה הטובה ביותר שגם טרור רצחני אפשר לארוז ולשווק בעטיפות צלופן, כאילו היו ממתק להמונים. וזו גם הוכחה לעניין נוסף: מאחורי כמה וכמה אינטלקטואלים בעלי שפה צחה ונקייה, נאורה ודמוקרטית כביכול, מסתתרים אנשים מסוכנים.
שימו לב לתיאור נאומו של משעל, שהופיע באתר ארגון המחקר של בשארה. אם לא היינו מגלים שמדובר במשעל, אפשר שהקוראים היו חושבים שמדובר בעוד נואם-אינטלקטואל ולא בראש ארגון טרור ששולח את אנשיו למשימות רצחניות. "נאומו של ח'אלד משעל עסק בסעיפים הספציפיים שהופכים את המצב הפלסטיני לייחודי, עם ההסבר שהמודל של החמאס אינו כזה שאחרים יכולים לאמץ בקלות. חמאס, הוא הוסיף, הוא תנועת שחרור לאומי, לא רק ארגון אסלאמי פוליטי רגיל. בהרחיבו על הבעיה הפלסטינית, משעל הסביר איך העדר הריבונות על פלסטין הופך את הנושא של ה'רשות' הפלסטינית לריק מתוכן. אבני הבניין של מדינה, הוא אמר, אינן קיימות במקרה הפלסטיני. זאת ועוד: הפלסטינים מפוצלים ומפוזרים, והשטח תחת כיבוש זר. אין שאלה של 'רשות' אמיתית כלשהי בצד הפלסטיני, לדבריו.
"משעל הצביע גם על השגיאות שחמאס מודה בהן: כניסה לקלחת הפוליטית והשתתפות בממשלת הרשות הלאומית הפלסטינית אחרי הניצחון בבחירות של 2006, שנעשתה בחלקה כדי לתקן את השגיאות של תהליך השלום באוסלו. חמאס, אמר משעל, ניסה לאחוז במקל בשני קצותיו בכך שהיה גם תנועת התנגדות וגם חלק מהרשות. הוא הדגיש, עם זאת, שחמאס יישאר תנועת התנגדות. בסיכום הניסיון שצברה התנועה שהוא המנהיג שלה בשש השנים האחרונות, משעל ציין ש'החוגים האסלאמיים חייבים להודות שלהיות בשלטון זה הרבה יותר מסובך מכפי שהם תיארו לעצמם. זה נכון גם לגבי חמאס'.
"בנוגע לדמוקרטיה, משעל הדגיש בשם חמאס שהניסיון הערבי-אסלאמי בדמוקרטיה היה עד כה קצר. רק הודות לכוחה של החברה, המדינות המוסלמיות הקדומות יכלו להתקיים אחרי עידן ארבעת החליפים הצדיקים (יורשי מוחמד). היום הגיע הזמן שכל השחקנים הפוליטיים, כולל האסלאמים, יבנו מודל חזק ועכשווי של דמוקרטיה. התקדימים ההיסטוריים, אפילו במשטר השורה או 'ההתייעצות' (שנחשב התשובה האסלאמית לדמוקרטיה), היו פשוט קצרים מכדי להיות בעלי תועלת מחכימה.
"משעל דיבר באופן תיאורטי גם על מצב הדמוקרטיה במדינות ערביות, ואמר שהמודל הפרלמנטרי האירופי, שבו הרוב מקים ממשלה והמיעוט יושב באופוזיציה או מקים ממשלות צללים, אינו מתאים לצורכי הערבים בהווה. הוא התייחס לנוהג הישראלי השכיח של הקמת קואליציות גדולות מקיר אל קיר כהוכחה לכך שכל הצדדים הפוליטיים יכולים להשתתף בשלטון. לגבי מה שאחרים יכולים לצפות מן החמאס, משעל הכריז ש'החוגים האסלאמיים, לא משנה כמה גדול כוחם, אינם יכולים למנוע מאחרים השתתפות בשלטון. לכן אין סיבה לכך שלאומנים, ליברלים ואחרים יחששו מהאפשרות שהם יישארו מחוץ לשלטון'.
"לבסוף, למשעל היה מסר למנהיגים ערבים בנושא של התייצבות בפני גל עממי, והוא קרא להם לאזן את בעיותיהם הפנימיות עם הבעיה הערבית הקולקטיבית של פלסטין, בציינו ש'מצרים, לדוגמה, אינה יכולה לבודד את עצמה'. הוא ציין שמדינות ערב נותקו כעת מתהליך קבלת ההחלטות הבינלאומי וקרא לממשלות הערביות לחשוב על הלחצים העממיים במדינותיהן כעל מקור של כוח עבורן, שיאפשר להם לטפל בצורה אפקטיבית יותר במעצמות העולמיות".
כמה נחמד משעל הזה. מצד אחד הוא מדבר גבוהה-גבוהה על דמוקרטיזציה, על מודלים אירופיים וישראליים של דמוקרטיה, ועל כך שארגון כמו חמאס אינו יכול למנוע מאחרים השתתפות בשלטון, ומצד שני הארגון שלו תפס בכוח את השלטון בעזה והרג באכזריות אנשי פת"ח רבים, בני עמו.
קטאר
eli@globes.co.il