עיריית אילת טענה לחוב - וכמעט מכרה בית ללא ידיעת הבעלים

עיריית אילת מצאה דרך מקורית לגבות חוב ארנונה: עוד לפני שפנתה לבעלי הנכס בבקשה כי ישלמו את חוב הארנונה, היא החליטה לנקוט תחילה הליכי כינוס נכסים למימושו. העירייה הגדילה לעשות ואפילו לא דאגה לעדכן את בעלי הנכס, המתגוררים במרכז הארץ, שרק במקרה נודע להם על איום העירייה למכור את הנכס השייך להם.

תחילת הפרשה בשנת 1994, כאשר אישה רכשה מגרש ברחוב משעול מריון בעיר אילת, והחלה לבנות עליו את ביתה. אלא שטרם הושלמה הבנייה, נפטרה האישה בשנת 1997. יורשיה, על-פי דין, אחיה ובתה, השלימו חלק מהבנייה, והיו בקשר שוטף עם העירייה לשם קבלת טופס אכלוס לבית. העירייה מצדה דאגה לשלוח לאורך השנים הודעות ליורשים, המתגוררים במרכז הארץ, כי אין הם צריכים לשלם את חובות הארנונה נוכח מצבו הפיזי של הנכס, אשר בנייתו לא הסתיימה, שכן הוא לא ראוי למגורים ולא מחובר לחשמל.

בדצמבר 2013 הגישה עיריית אילת, לפתע, בקשה דחופה ללשכת ההוצאה לפועל בפתח תקווה למנות את עו"ד יוסי דרור מטעמה ככונס נכסים למימוש הנכס בגין חוב ארנונה בסך של כ-287 אלף שקל, וזאת ללא עדכון היורשים שעמם כאמור עמדה בקשר שוטף לאורך השנים. את הבקשה הגישה העירייה כנגד מי שמכר את הנכס ב-1994 למנוחה, אף שכבר היה ידוע לעירייה כי אינו מחזיק בנכס. המוכר, שהפך בינתיים לפושט רגל, "עקץ" את המנוחה לדברי יורשיה, לאחר שהותיר לאחר העסקה חובות כבדים במס שבח וחובות נוספים, שבגינם לא נרשם הנכס על שם המנוחה עד היום.

באמצעות עו"ד טל קדש, המתמחה במיסוי מוניציפלי, הגישו היורשים עתירה מינהלית לבית המשפט לעניינים מינהליים בבאר-שבע כנגד עיריית אילת, ובקשה למתן צו ארעי אשר יורה על עיכוב הליכי מימוש הנכס בהוצאה לפועל ועיכוב כל ההליכים עד לבירור הטענות.

"לוקה בפגמים"

בדיון בעתירה, אשר הופנתה גם כלפי מוכר הקרקע באמצעות מנהלו המיוחד ונגד רשות המסים שרשמה אף היא עיקול על הקרקע, הראו העותרים כי התנהלות עיריית אילת בנסיבות העניין, לוקה בפגמים מהותיים ובשרשרת של מחדלים אשר איימו לגזול את רכושם, ועל כן ביקשו מבית המשפט להכריז על ביטול החיוב.

היורשים טענו בעתירה כי המנוחה וגם הם, החזיקו באופן בלעדי בנכס, והעירייה ידעה זאת, ולמרות זאת נקטה הליכי כינוס כנגד מי שאינו הבעלים של הנכס במטרה לגבות חוב ארנונה, אשר מעולם לא נדרש והושת על הנכס. כך למשל, העותרים הראו כי עיריית אילת הגישה כנגד המנוחה כתב אישום בגין חריגות בנייה בשנת 1996, שמוכיחים כי העירייה ידעה שהמנוחה היא שמחזיקה בנכס, ואף הוצגו חשבונות ארנונה שנשלחו על-ידי עיריית אילת למנוחה בין השנים 2007 ל-2011, בציון על גבי החיובים "לא לתשלום".

לדברי קדש, "העירייה, במקרה זה, חטאה לתפקידה כנאמן הציבור, לאור ההתנהלות אשר בגינה כמעט שנמכר נכס בבעלות העותרים, ללא ידיעתם, רק בגלל שלא נרשמה כל הערה על שמם, וזאת על אף שהעירייה, אשר קיבלה לרשותה את צוואת המנוחה ופקידיה היו בקשר עם העותרים, בחרה בשלב מסוים להתנער מהם ולנקוט הליכי כינוס מפתיעים בחוסר תום לב".

לאחר שהעירייה הגישה כתב תשובה מטעמה, היא הודיעה לבית המשפט כי החליטה למחוק את חיובי הארנונה ולבטל את הליכי הכינוס. בית המשפט קבע כי הגשת העתירה הייתה מוצדקת בנסיבות העניין, הורה על ביטול כל חיובי הארנונה והליכי ההוצאה לפועל ולצד זאת גם חייב את עיריית אילת בהוצאות משפט בסך 10,000 שקל.