קטאר תחילה

זוכרים את אוניית הנשק האיראנית קלוז-סי שכוחות השייטת פשטו עליה אי-שם בלב ים לפני חצי שנה? ההשתלטות הוצגה אז כהישג מזהיר של צה"ל, שמנע הגעת נשק שובר-שוויון מאיראן לידי החמאס. היום אנחנו יודעים שההישג הממשי העיקרי בפשיטה הזו היה כותרת העיתון של יום המחרת. החמאס לא סבל ממחסור ברקטות ארוכות-טווח, ואפשר להניח ששיטות ההברחה שלו השתכללו בעקבות החשיפה.

הפשיטה על הספינה קלוז-סי היא דוגמה להתמקדות של מערכת הביטחון בהישגים טקטיים. זו מערכת שמודדת את ביצועיה כל הזמן בסטטיסטיקות שוטפות וקלות לכימות: כמה "יעדי טרור" הופצצו, כמה מנהרות נחשפו, כמה רקטות נותרו לחמאס במחסנים וכיו"ב. כאן המקום להודות כי התקשורת והציבור הם שותפים מלאים להתנהלות הזו ומוחאים-כפיים על כל חיסול של חוליית מחבלים וחשיפת מנהרה. אלו פעולות שמצטלמות היטב על אף שתרומתן לשיפור הביטחון לטווח ארוך נמוכה מאוד.

במלאת שלושה שבועות למבצע צוק איתן, ולאחר שבוע שבו שילמו עשרות משפחות בישראל את המחיר הכי נורא, קשה להשתחרר מהמחשבה שהקונספציה שגויה: שמערכת הביטחון עסוקה יותר מדי ברדיפה אחרי היתושים, ופחות מדי בייבוש הביצה. המנהרות ימשיכו להיחפר והנשק תלול המסלול ימשיך לזרום לרצועת עזה כל עוד קיימים בה הרצון והיכולת הדרושים לכך.

האם וכיצד ניתן לייבש את הביצה? את האידיאולוגיה של החמאס בלתי אפשרי לשנות כנראה. גם את תנאי החיים האיומים בעזה, שמשמשים לה כר פורה, יהיה קשה מאוד לשפר בעתיד הנראה לעין. הפתרון האסטרטגי היחיד שנראה כרגע בר-השגה הוא חסימת המימון שמקבלים ארגוני הטרור. ללא כסף, לא תהיה לטרור יכולת לפגוע בנו. מערכות העברת כספים הפכו בשנים האחרונות למורכבות מאוד, גם בזכות הרשת והביטקוין.

לפי הפרסומים, החמאס השכיל לבנות לעצמו רשת תורמים וקרנות חובקת עולם, ויש לו מדינות-מאמצות - טורקיה וקטאר. ועדיין, לכל העברת כספים תמיד יהיה מקור. תמיד יעמוד מהצד השני אדם שמוכן לשים כסף, ותמיד יהיה לו - לאותו מממן טרור - הרבה יותר מה להפסיד מאשר לטרוריסטים עצמם.

ניקח לדוגמה את קטאר המממנת העיקרית של החמאס. משלל הפרסומים של הימים האחרונים מצטיירת מדינה מתוחכמת, טובעת במזומנים, שמכירה היטב את נקודות-החולשה של המערב. ועדיין לא חסרים לקטאר אויבים והכנסותיה מבוססות על תעשייה מורכבת וחשופה של הנזלת גז. קטאר רגישה מאוד לתדמית הבינלאומית שלה ודעת-הקהל המערבית חשובה לה - אחרת לא הייתה משקיעה במתן חסות לקבוצת הכדורגל ברצלונה ולא הייתה מתאמצת להשיג בכל מחיר את הזכות לארח את משחקי מונדיאל 2022.

המאמץ שניהלה ישראל בשנים האחרונות לעצירת פרויקט הגרעין האיראני - אף כי אולי הסיח את הדעת מהנעשה מתחת לבתי הקיבוצים בעוטף עזה - הוכיח שאפשר להשיג תוצאות אפקטיביות מבניית קואליציות בינלאומיות לצד פעולות חשאיות, חשיפות תקשורתיות ואפילו שימוש בגימיקים, כמו איור הפצצה המתקתקת שהניף ראש הממשלה בנימין נתניהו בנאומו בעצרת האו"ם.

האם עשתה ישראל די כדי לייצר קואליציה מול קטאר כמו זו שהקימה מול איראן? האם הובהר לקטארים שגם הם ישלמו מחיר בפעם הבאה שבעזה ימשיכו לירות טילים לתל-אביב? בישראל מודעים לבעיה ופועלים בנושא, אך במבחן התוצאה - הכישלון זועק לשמיים.

קו ההגנה על יישובי עוטף עזה צריך לעבור במקומות כמו דוחא בירת קטאר - אם הוא עובר היום בשדות נחל עוז ונתיב העשרה ובמנהרות שמתחתם, סימן שהקונספציה כשלה. על מערכת הביטחון מוטל ציווי להגיע למממני הטרור בכל דרך אפשרית. מדובר במשימה שמצריכה תחכום, אמצעים וידע שונים מאלה שמערכת הביטחון אוהבת להפעיל והתקשורת אוהבת לסקר. אך אלה מעולם לא היו סיבה לאי-התמודדות עם אתגר.

"זו הכלכלה, טמבל", אמר פעם מישהו חכם.