הערכאה השיפוטית במיסוי מקרקעין - ערכאת ערעור

האם במסגרת סיכומים המוגשים לוועדת ערר, הדנה בסוגיות מס שבח, ניתן להעלות טענות עובדתיות חדשות ולהגיש ראיות חדשות, שלא הובאו בשלב ההוכחות? בשאלות אלו עוסק פסק דינה של ועדת הערר אשר התקבל לאחרונה בעניין יחד הבונים (ו"ע 17240-10-12).

באותו עניין דובר בעוררים אשר רכשו דירה וקיבלו שירותים משפטיים הנוגעים לרישום זכויותיהם בדירה שרכשו. מנהל מס שבח רחובות קבע, כי יש לצרף לשווי העסקה, בגינו על העוררים לשלם מס רכישה, את מחירם של השירותים המשפטיים אותם קיבלו.

בסוגיה זו נוהל דיון הוכחות, וכל אחד מהצדדים הביא עדים ומסמכים כדי לתמוך בטענתו. לאחר שלב העדויות הגיע שלב הסיכומים, במסגרתו נדרש כל צד לסכם בכתב את טענותיו.

במסגרת שלב זה, העלו העוררים לראשונה טענה, לפיה, מנהל מס שבח מפעיל אכיפה בררנית הנגועה בהפליה. שכן לטענתם, בעסקאות דומות אחרות נמנע המנהל מלהוסיף את מחיר השירותים המשפטיים לשווי העסקה. בנוסף, בקשו העוררים בשלב הסיכומים להציג מסמכים חדשים, אשר לא הובאו בשלב העדויות, ואשר יש בהם, לטענתם, לתמוך בטענת האכיפה הבררנית והמפלה.

ועדת הערר סקרה תחילה את ההלכה הנוגעת להעלאת טענות חדשות בפני ערכאת ערעור. לפי הלכה זו, ערכאת ערעור רשאית לדון לראשונה בטענה אשר לא נטענה בפני הערכאה הדיונית, כאשר מדובר בטענה משפטית, המבוססת על עובדות שאינן שנויות במחלוקת.

ועדת הערר קבעה, כי כוחה של הלכה זו יפה גם לגבי עררי מס, ובכללם עררים בנושא מיסוי מקרקעין, שכן עררים אלו מוגשים על החלטות של נושאי תפקיד באגף מיסוי מקרקעין של רשות המסים, ולפיכך אין המדובר בערכאה ראשונה, כי אם בערכאת ערעור.

במקרה הנדון, קבעה הועדה, כי טענות בנוגע לאפליה ואכיפה בררנית הנן טענות המשלבות פן עובדתי ופן משפטי, ועל כן המעלה אותן נדרש לתומכן ולבססן בתשתית עובדתית. התשתית העובדתית שהציגו העוררים שנויה במחלוקת בינם ובין מנהל מס שבח. בנוסף, העלאת הטענה החדשה תגרום לשינוי מהותי של חזית המריבה בין הצדדים, באופן בלתי ראוי. משכך, הועדה לא התירה את העלאת הטענה החדשה.

לאחר מכן, נדרשה הועדה לבחון את המסמכים החדשים אותם ביקשו העוררים להציג גם כן לראשונה בשלב הסיכומים. לפי ההלכה, כל בעל דין חייב בהגשת כלל ראיותיו כ"חבילה אחת". עם זאת, בתי המשפט קבעו לאורך השנים כי במקרים חריגים, ניתן להגיש ראיות נוספות גם לאחר תום שלב הגשת הראיות, וזאת ככל שהראיות דרושות לבירור האמת. ככל שהמשפט מצוי בשלב מתקדם יותר, כך יטה בית המשפט שלא לקבל את הראיה. בנוסף, על הצד המבקש את הגשת הראיה להראות כי לא ידע ולא יכול היה לדעת על הראיה בשלב מוקדם יותר.

ועדת הערר קבעה, כי גם כוחה של הלכה זו יפה לגבי עררי מס, שכן כאמור, לגישתה, אלה אינם מהווים ערכאה שיפוטית ראשונה. בעניין זה הפנתה הועדה לפסק דינו של בית המשפט העליון בעניין ליבוביץ (רע"א 777/14), אשר ניתן לאחרונה. באותו מקרה סרב בית המשפט להיעתר להגשת חוות דעת מומחה בשלב הערר, משזו לא הוגשה בשלב ההשגה, ובית המשפט העליון אישר קביעה זו.

לגופו של עניין קבעה הועדה, כי מקרה זה שנידון איננו נמנה על המקרים החריגים בהם יש לאפשר הגשת מסמך חדש בשלב הסיכומים, מכמה טעמים: ראשית, העוררים לא הוכיחו כי לא ידעו על קיומן של הראיות בשלב מוקדם יותר. שנית, לו תתאפשר הגשת המסמכים ישובשו סדרי הדין בערר, ויגרם למנהל מס שבח עוול, מאחר ולא יוכל להפריך את הראיות. שלישית, המסמכים שצורפו נועדו להקים תשתית עובדתית לטענות החדשות שהעלו העוררים. משלא הותרה העלאת הטענות החדשות, פשיטא כי הגשת המסמכים לא תסייע לחקר האמת.

יצוין, כי לאחרונה פורסם אף פסק הדין בעניין דימא (ע"מ 54447-06-12). באותו מקרה, בתום שלב ראיות המערערים ביקשו אלה להגיש ראיה נוספת, לגביה נשאלו בדיון הקודם.

בית המשפט המחוזי בת"א (כב' הש' אטדגי) קבע, כי הליך הערעור בענייני מס הוא הליך של ערעור על החלטת גורם מינהלי (באותו מקרה - פקיד השומה), והערכאה הדנה בערעור זה היא ערכאה דיונית ולא ערכאת ערעור - בניגוד כאמור לעמדת ועדת הערר בעניין יחד הבונים.

באותו מקרה קבע בית המשפט, כי אכן כלל מוטלת חובה על הצדדים להגיש ראיותיהם "כחבילה אחת", ואולם עקרון זה מפנה את מקומו כאשר בית המשפט רואה כי הגשת הראיה הנוספת דרושה לשם בירור האמת, ויש בה כדי לסייע לו לעמוד באופן מלא על זכויותיהם המהותיות של בעלי הדין - כפי שמצא בית המשפט באותו עניין.