תאוות ההימורים של החמאס

אלוף פיקוד דרום סמי תורג'מן הוא אדם רגוע בדרך-כלל. גם כאשר יש לו בן חייל בעזה, ובת חיילת בגבול עזה, הוא עוסק בהרבה בנים אחרים, אלפי בנים אחרים, לוחמים שהוא אחראי להם שנמצאים עכשיו בבית-חנון, בסג'עייה ובחאן-יונס.

רק דבר אחד מוציא את האלוף תורג'מן מדעתו. לאיש העסוק במבצע קשה לעקוב אחרי עשרות אמצעי התקשורת הפתוחים נון-סטופ, אבל כאשר סיפרו לו כי מתפתח שיח תקשורתי על 'מחדל המנהרות' - בטענה שצה"ל לא ידע על עשרות המנהרות שנחפרו והמתינו לשעת-כושר לתקיפה מעזה של קיבוצים, מושבים, בתי-ילדים וחדרי-אוכל שעל גבול הרצועה - הוא אינו מבין על מה לעזאזל דורשי ועדות-החקירה מדברים.

את מבצע 'צוק איתן' מכין האלוף תורג'מן כבר יותר משנה וחצי. זה בדיוק המבצע הזה. המבצע נגד המנהרות. כבר שנה וחצי שתורג'מן מנג'ס לכל מי שמוכן לשמוע על המנהרות. עד הדרגים הגבוהים ביותר במדינה. עד הקברניטים.

אלא שפעם אחרי פעם חסמו אותו. אמרו לו שעדיף לחכות לשעת-כושר; שישראל לא יוצאת למבצעים יזומים בלי קונצנזוס פנימי בחברה המקוטבת הזו; שפעם נוספת נראה במבצע הזה עד כמה היא תלויה על חוט, ובוודאי בלי תמיכה או לפחות הבנה מהעולם. אמרו לו, שצה"ל לא יוצא למבצעים יזומים נגד התעצמות האויב מאז "מבצע קדש" ב-1956 נגד מצרים, ושגם בלבנון יש מאה אלף רקטות שאגר חיזבאללה, ועוד לא דיברנו על הגרעין האיראני, שלמרות חוסר האטרקטיביות התקשורתית שלו לאחרונה, הוא לא עצר לרגע.

עם ישראל אוהב שקט. מכור לשקט. "מלחמות, כבר לא קורות בקיץ", קבע השיר היפה ההוא ("גיבור גדול" של סי היימן), וגם בקיץ הזה ישראל לא רצתה מלחמה. היא רצתה קייטנות לילדים; פתיחה של הבריכה בשדרות; ים וחופשות "הכול כלול" בטורקיה אחרי הפשרה מסוימת ביחסים בין המדינות.

לכן, פעם אחר פעם עצרו את האלוף תורג'מן מלצאת למבצע נגד המנהרות. לפני ארבעה חודשים, במרץ 2014, חשף האלוף מנהרה שהוליכה לעין-השלושה. תורג'מן דיבר על עשרות מנהרות של החמאס, מבוטנות, שנעות בין עומק של עשרה ל-30 מטר, שנועדו להוציא עשרות מחבלים למסעות-הרג וחטיפה בקיבוצים ובמושבים, שרק מחכות ליום פקודה; ליום פיגוע. תורג'מן לא הסתפק בכתבים הצבאיים. הוא לקח למנהרות גם את שר הביטחון משה-בוגי יעלון, ואת שגריר ארצות-הברית בישראל, דן שפירו.

המודיעין הישראלי, אגף המודיעין (אג"ם) ושירות-הביטחון-הכללי (השב"כ), ידעו גם הם על עשרות מנהרות המובילות לשטחי ישראל. אמנם היו ויכוחים על המספרים, על הטווחים, על המיקומים המדויקים; אך לא על השורה התחתונה, שידועה כעת לכל ישראלי שעיניו בראשו.

ביום ה-21 למבצע "צוק איתן", בתום שלושה שבועות, זה כבר אינו מבצע קצר כפי שרצה הרמטכ"ל בני גנץ. הדימוי אולי הקולע ביותר למצבו של החמאס הוא מהמר בקזינו בלאס-וגאס. מהמר שאיבד ואיבד ואיבד, אבל בכל פעם יש לידו לחשן מקצועי על הכתף, לחשן קטארי, שאומר לו: בוא תהמר עוד קצת, אולי אחרי כל ההפסדים שממילא הפסדת, תרוויח סוף-סוף משהו. וזו בדיוק הטרגדיה: חמאס לקח כבני-ערובה את 1.8 מיליון הפלסטינים ברצועה, ובמידה פחותה את תושבי הדרום, בעבור תאוות ההימורים שלו. אחרי שכל מה שניסה במבצע, פיגועים מהים, מהאוויר ומהמנהרות, נכשל, אין לו רווחים שאיתם הוא יכול לחתוך, לצאת מהקזינו, ולחתור לשקט.

כאשר עלה האור על ההפוגה ההומניטארית על עזה, התברר שבמובנים מסוימים "דוקטרינת הדאחייה" של אלוף פיקוד צפון דאז גדי אייזנקוט, היום סגן-הרמטכ"ל, וכנראה מפברואר 2015 הרמטכ"ל הבא, יושמה בעזה במבצע צוק איתן. "דוקטרינת הדאחייה" גובשה לאחר מלחמת לבנון השנייה ותכליתה שימוש בעוצמת אש מאסיבית בעיקר אווירית וארטילרית נגד מודל הלחימה החדש הא-סימטרי של החמאס והחיזבאללה.

בשעות ההפוגה המעטות של שבת, הספיקו הפלסטינים להוציא בין 100-150 גופות מההריסות. בכל מקום שבו צה"ל פועל יש מעט מאוד בתים שעומדים שלמים על תילם, בלי שהופצצו מהאוויר, מהים ומהיבשה. אלא ש"דוקטרינת הדאחייה", הלקוחה מלקחי מלחמת לבנון 2, יכולה גם להביא בקלות ל"דוח גולדסטון 2". לכן אנחנו רואים שלכל הפצצה במבצע יש פרקליט, ולכל תקיפה יש תיק משפטי. האם זה יעזור לישראל בימים שלאחר המבצע להימנע מעוד ועדת-חקירה בינלאומית? ספק. אבל כרגע נראה כי הסכנה הזו נמצאת בסדר עדיפויות נמוך.

השאיפה היא כי תמונות ההרס יחלחלו גם לחמאס בכל הנוגע להארכת האינטרוואל: דחיית הסיבוב הבא בעזה ככל הניתן, כאשר למרבה האירוניה, צה"ל 2014 מתרפק על תוצאות מלחמת לבנון השנייה ב-2006 כמודל שהעניק, בשל ההרתעה שהושגה בה, שמונה שנות שקט יחסי לצפון.

חמאס הפיק את לקחיו מ"עופרת יצוקה". במבצע בסוף 2008 ברחו רוב אנשיו ומפקדיו לתוך העיר עזה עצמה, ולאחר כיומיים של התנגדות פעלו כוחות צה"ל כמעט באין מפריע במשך כשבועיים ברצועה. לאחר המבצע נפנה גם החמאס לתהליכי הפקת לקחים: מפקדי-חטיבות הודחו והלכו הביתה בשל מוג-ליבם. הפעם, ב"צוק איתן", המצב שונה. החמאס נלחם. נלחם על כל פיר וכל מנהרה.

עם זאת, בסוף השבוע בא המפנה. מערכים של החמאס קורסים, בעיקר ביחידות שנמצאות במגע בפאתים המזרחיים, באזורי פירי היציאה של המנהרות. מחבלי החמאס, שמפקדיהם נטשו אותם לעזה, הותירו אותם חסרי מזון ותחמושת למלחמה אבודה.

לכן ראינו פעילי חמאס יוצאים מפירי מנהרות עם ידיים למעלה, מחכים להיאסף על-ידי חוקרי השבויים של יחידה 504 של אמ"ן ואנשי השב"כ, שהולכים יד-ביד ושכם-אל-שכם עם לוחמי צה"ל.

לאן הולכים מכאן? קודם כול להשמדת המנהרות. אף חייל ואף טנק לא ייצאו מעזה לפני שיושמדו כל 32 המנהרות, ואולי יותר, הנמצאות בידי צה"ל, כפי שהבטיח גם הרמטכ"ל גנץ לראשי המועצות בעוטף עזה.

מחיסול ג'עברי למדנו שהשמות מתחלפים

בניגוד למבצע "עמוד ענן", שהחל בסערת חיסולו של רמטכ"ל חמאס אחמד ג'עברי (בנובמבר 2012), ב"צוק איתן" לא היו חיסולים מהדהדים (אף כי בסוף השבוע חוסל האחראי בחמאס על פרויקט המזל"טים), ולא מבצעי סיירות מובחרות שוברי שוויון. הפעולה החשאית של שייטת 13 בחוף אל-סודנייה שבצפון הרצועה, לאיסוף מודיעין על אתר שיגור רקטות למרכז ישראל, נחשפה כי ארבעה לוחמים נפצעו בה ממטעני חמאס.

כאשר חם, ואין חשמל בשל ההפצצות, ויש ירח מלא, וכל עזה נמצאת בלילות על הגגות ובים, קשה עד בלתי-אפשרי להוציא מבצעים מיוחדים של השייטת בחוף הים, ובוודאי מבצע של סיירת מטכ"ל בבית-החולים שיפא בעזה. בשיחות סגורות, קצינים בכירים בצה"ל מתחו בימים האחרונים ביקורת על מבצע השייטת, שהיה בו פוטנציאל לא מבוטל להסתבכות. מחיסול ג'עברי למדנו, לצערנו, שהשמות מתחלפים, והחמאס לא הולך לשום מקום.

כפי שזה נראה היום, גם מבצע "צוק איתן" יסתיים בפעולה חד-צדדית של צה"ל - הרס המנהרות ויציאה מעזה. בניגוד ל"מודל הסורי", שפירק את משטר בשאר אל-אסד מנשקו הכימי, עדיין לא נמצא בעולם הזה הכוח הבינלאומי שמספיק אכפת לו ברמה דומה, לצערנו, מהקסאמים ומהמנהרות של החמאס בעזה.

הכותב הוא הכתב הצבאי של חדשות 10