פייסבוק שונאת את ישראל?

בשבוע שעבר הייתי אחד מאותם אלפי ישראלים ששלחו הודעה נזעמת לפייסבוק, בדרישה שיסירו את הדף המעצבן העונה לשם "אני שונא את ישראל" ("I Hate Israel").

כמצופה מדף הנושא את השם המרגיז הזה, העמוד הכיל דברי תעמולה אנטי-ישראלית במיטבה. תמונות קשות מעזה, המלוות בדברי הסבר על פשעי המלחמה של צה"ל ברצועה, השתלבו שם בדברי נאצה, האשמות קשות נגד חיילינו, נגד מנהיגינו ובכלל - כל מה שניתן לצפות בימים אלה מהצבועים שבשונאינו.

בהתאם לנוהלי פייסבוק, רשאי כל משתמש להגיש תלונה על תוכן הנראה לו פוגעני או מאיים. נוהל הגשת התלונה הוא פשוט ביותר. כל פוסט, פרופיל, דף, הערה, הודעה, תמונה, קבוצה או אירוע בפייסבוק מכילים גם כפתור שמאפשר למשתמש לדווח על תוכן שכואב לו. ההודעה נשלחת לפייסבוק, והיא מצידה מתחייבת לבחון את התלונה ולהגיב בהתאם לראות עיניה.

פייסבוק לא ממש התרגשה מפנייתי הנרגשת. בתשובתה אליי, כמו שאני מניח שענתה לרבים אחרים כמוני, כתבה החברה: "אתה דיווחת לנו על הדף 'אני שונא את ישראל' כבעל תוכן פוגעני. סטטוס: הדף לא הוסר. אנחנו מודים לך על כך שהקדשת זמן לדווח לנו על משהו שהרגשת שעשוי להפר את עקרונות הקהילה שלנו. דיווחים כאלה הם חלק חשוב משימורה של פייסבוק כסביבה בטוחה ומאירת פנים למשתמש. אנחנו בחנו את העמוד שעליו דיווחת ומצאנו שאיננו מפר את הסטנדרטים שלנו".

דרישות מוצדקות

התשובה הסטנדרטית הזו הרגיזה רבים. ראיתי מחאות רבות בקירות הרשת ואפילו קריאה מסודרת להחרים את פייסבוק ישראל, המגלה חוסר אונים ואיננה מצליחה לשכנע את חברת-האם האמריקאית שלה להיענות לדרישותינו המוצדקות.

הנושא הזה - היחסים בין פייסבוק ישראל לבין בעל הבית מעבר לים - ראוי להתייחסות. יש בישראל כ-300 מרכזי פיתוח של חברות בין לאומיות זרות, המעסיקים כ-45 אלף עובדים. במיוחד בימים כאלה נשואות עיני ההנהלה בחו"ל אל נציגיה בישראל. מנהלי הפעילות הישראלית של חברות אלה מקבלים מן הסתם אי-מיילים ומסרים טלפוניים מחממי-לב, המביעים תמיכה, דאגה למשפחותיהם ותפילה כנה לסיום מהיר של הסכסוך הנוכחי.

אבל יש גם סאב-טקסט להודעות האלה. מרכזי הפעילות הישראלים צריכים להמשיך לספק את הסחורה בזמן, באיכות הנדרשת ועל-פי התקציב שנקבע מראש. אף אחד בחו"ל לא אמור להתעניין בכך שמנהל הפיתוח נמצא כבר שבועיים בצו 8, סמנכ"ל השיווק מפקד על גדוד שריון בדרום הרצועה, ו-20 מהנדסים אחרים משרתים ביחידות שונות שגרעו אותם ממצבת עובדי החברה לזמן בלתי ידוע.

וגם בפייסבוק העולמית מצפים מן הסתם שהסניף הישראלי ימשיך לתפקד כרגיל ולא יגרום דאגות נוספות מעבר לאלה שהנימוס מחייב. לכן, אל נא תכעסו על פייסבוק ישראל, אל תדרשו מהם לעשות את הבלתי ניתן לעשייה, מעבר לנוהלים הרגילים השגורים בחברה ממילא.

סוף טוב

אבל למרות זאת, סופה של הפרשייה הזו הוא טוב. מתישהו לקראת סוף השבוע הסירה פייסבוק את העמוד הידוע לשמצה. אני מכיר כמה וכמה אנשים המתגאים בכך שהם הם האחראים לכך שענקית הרשתות החברתיות הסירה את העמוד העוכר ישראל. מן הסתם כולם צודקים.

אני מנחש שיש איזשהו אלגוריתם שתיכנתו גאוניו של מארק צוקרברג, הגורם לחברה להעביר את הטיפול בתוכן פוגעני לידיים אנושיות, אם כמות התלונות עוברת סף מסיים. במקרה של הדף "אני שונא את ישראל" היו כנראה מספיק ישראלים שגילו אחריות ודרשו את הסרת הדף.

בחינה אנושית זריזה של העמוד הנ"ל הייתה גורמת לכל בר-דעת - אפילו אם הוא צרכן קבוע של CNN או של "ניו-יורק טיימס" - להבין שמדובר בתוכן פוגעני ולא ראוי, ונראה שזה מה שקרה בסופו של דבר.

סביר להניח שפייסבוק לא שונאת אותנו, בכלל לא, אין לה שום סיבה. אבל כל מי שמשוטט ברשת החברתית הענקית הזו בימים אלה נוכח לדעת שעשרות מיליונים של משתמשים בה מאוד לא אוהבים אותנו, והם משתמשים בכל דרך אפשרית כדי להפגין זאת.

רבים מאיתנו התמודדו בגבורה עם השמצות, סילופים ושקרים שנפוצו ברשת לכל עבר. במאבק המעייף הזה נגד צביעותו של העולם המערבי האינטלקטואלי והפוליטיקלי-קורקט כל-כך, יהיה לנו קשה לנצח.

לכן, כדאי שלא ניקח זאת יותר מדי ללב וניזכר מדי פעם בפזמון שכתב יורם טהרלב בבדיחות-הדעת בשנת 1969, והוא רלוונטי גם היום, אולי יותר מאי-פעם:

"העולם כולו נגדנו / לא נורא, נתגבר / לא שמים בכלל עלינו / לא נורא, נסתדר / העולם כולו נגדנו / לא נורא, נתגבר / גם אנחנו עליהם / לא שמים יותר!"

■ יזהר שי הוא שותף מנהל בקיינן פרטנרס ישראל.