אמון מוגזם בחוסן הכלכלי

מי שעוקב אחר המדיניות הפיסקאלית של הממשלה יודע כי עוד לפני הלחימה בעזה היה קיים פער עצום בין יעד הגירעון הממשלתי לשנת 2015, העומד על 2.5% תוצר בלבד, לבין הגירעון הממשלתי "האמיתי" החזוי. פער זה הוא פועל יוצא משורה ארוכה של התחייבויות אשר נטלה על עצמה המדינה בשנים האחרונות, שהצטברו לסכום כספי גדול, בשעה ששורת ההכנסות עולה בקצב איטי, בשל צמיחה כלכלית חלשה מהצפי הרב-שנתי; ויתור חזוי על הכנסות מדינה ממסים דוגמת חוק "מע"מ אפס" על דיור והוצאות נוספות.

ערב מבצע צוק איתן, ההערכות בשוק ההון לגבי הבור התקציבי בתקציב המדינה לשנת 2015 נעו בטווח שבין 10 ל-15 מיליארד שקל, קרי בין 1% ל-1.5% תוצר. לפיכך, ללא חיתוך בבשר החי של הוצאות משרדי הממשלה והעלאת מסים, גירעון הממשלה לשנת 2015 היה צפוי לעמוד ברמה של 3.5%-4% תוצר.

המספרים האלו היוו את "מספרי הנחות העבודה" בשוק ההון ערב ההתלקחות בעזה, אשר העמידה בפני ישראל אתגר ביטחוני-מלחמתי מורכב, אולם לא פחות מכך גם אתגר כלכלי משמעותי.

בלי להיכנס לחישובים ארוכים ולא סופיים באשר למחיר החזוי של העימות הביטחוני הנוכחי, סביר להניח כי עלותו למשק תגיע ל-10-15 מיליארד שקל. תג מחיר זה מתבסס על העלות של מלחמת לבנון השנייה", 13 מיליארד שקל. בהנחה שנזקי הלחימה בעזה לא יעלו על העלות התקציבית של מלחמת לבנון השנייה, מדובר בפער תקציבי של כ-1.5% תוצר.

ובחזרה לתקציב המדינה לשנת 2015 - גם אם נניח כי בקופות הסודיות של משרד האוצר טמונות להן רזרבות כספיות מסוימות למצבים מעין אלו, סביר להניח כי בתקציב יחסרו כ-12-10 מיליארד שקל נוספים לחסר התקציבי (לגירעון) ערב הלחימה בעזה.

יצוין, כי המדיניות הפיסקאלית האחראית של ישראל בעשור האחרון הפחיתה את יחס החוב-תוצר של המדינה לכ-67.4% תוצר בסוף שנת 2013, מיחס של 95.2% תוצר בשנת 2003. מדיניות זו בשילוב עם דירוג האשראי (החוב) הגבוה של ישראל, יצרו כיפת-ברזל כלכלית המאפשרת לישראל לממן את חובותיה במחירי שפל שנחשבו בעבר לדמיוניים, ולפיכך הגידול החזוי בגירעון הממשלה לא צפוי לייצר דרמה קשה במיוחד בכל האמור לעלויות מימון החוב הממשלתי.

המשך עוצמת השקל אל מול הדולר והאירו במהלך ימי הלחימה שבה מרבית שטחה של ישראל נתון תחת איומי טילים, מלמד על האמון הרב ואולי אף מוגזם-משהו, של המשקיעים בחוסנה הכלכלי של המדינה.

ובנוגע למדיניות המוניטארית - הריבית הנמוכה במשק - אשר הופחתה השבוע (יום שני, 28.7.14) על-ידי בנק ישראל ל-0.5% כדי לעודד את הפעילות המקומית ולהחליש את השקל - מייצרת צמא עצום לאיגרות-חוב של הממשלה, דבר שצפוי למזער לחצים לעליית תשואות החוב הממשלתיות, בשל הגידול בהיצע האג"ח ועלייה בפרמיית הסיכון הממשלתית.

להצהיר על העלאת יעד הגירעון לשנתיים הקרובות

בשל מצב המשק, בבוקר שאחרי הלחימה, על האוצר להצהיר על העלאת יעד הגירעון הממשלתי לשנים 2015 ו-2016, כדי לפצות על פער המשאבים שנובע מנזקי המלחמה ומעלויותיה ולהימנע מצעדי צנע מזיקים למשק. על הממשלה להימנע מקיצוץ במשרדים האזרחיים אשר בשנים האחרונות ההוצאה שלהם ביחס לתוצר נשחקה כבר באופן מהותי.

במקביל לכך, על האוצר תוטל המשימה הקשה לתפקד "כבחורים הרעים" כדי לשמור על הקופה הלאומית אל מול הדרישות הכספיות העתידיות של משרד הביטחון ביום שאחרי הלחימה. צה"ל, בימי לחימה כמו גם אחריהם, הוא "האתרוג", ציפור-הנפש שלנו, ולאחר המלחמה יהיה קשה ציבורית לדרוש ממנו להתייעל ולקצץ. לכן חיוני להקים מנגנון מקצועי נטול אינטרסים אשר יבחן את הדרישות המבצעיות הלגיטימיות של צה"ל הנגזרות מן הלחימה ומהשלכותיה, מול דרישות כספיות שאולי מנצלות את רחשי הלב וההוקרה שלנו לצבא כדי להימנע מהתייעלות משמעותית המחויבת במציאות.

בנוגע למדיניות הפיסקאלית - העלאת יעד הגירעון צפויה לעורר התנגדות בבנק ישראל והחמרת היחס בסוכנויות דירוג האשראי (חוב), שכן תפקידם המסורתי בשווקים הפיננסיים הוא להתריע בפני התבדרות פיסקאלית העלולה להביא למשבר חוב במשק, לפגיעה באמון המשקיעים ולעליית עלויות מימון החוב של המדינה.

עם זאת, נראה כי המשקיעים בחוב (באג"ח) הממשלתי, שרובם משקיעים מקומיים, צפויים לבלוע את הצפרדע הפיסקאלית, הן בשל מחסור באלטרנטיבות השקעות רווחיות ובטוחות יותר, והן מתובנה כי הטלת צעדי צנע כלכליים תהיה רעה למשק הפועל זה שנתיים בטורים נמוכים, וקיים חשש כי ייקלע להאטה חמורה יותר.

למרות המלצתנו להעלאת יעד הגירעון לשנתיים הקרובות, אנו ערים לכך שישראל החמיצה את יעד הגירעון השנתי פעם אחר פעם בשנים האחרונות, כולל בשנים שבהן המשק צמח בקצב משביע-רצון, כך שהעלאת הגירעון תפגע עוד יותר באמינות הפיסקאלית של הממשלה. וכדי שכולנו לא נשלם על החוב הלאומי הרבה יותר - אסור לתת לממשלה זו ולבאות אחריה להפוך את החריגה ביעד הגירעון לשיטת עבודה רב-שנתית. לפיכך, צריך לחתור לכך שהחריגה הנוכחית תהא האחרונה בעשור הנוכחי.

הכותב הוא אסטרטג ראשי בקבוצת איילון