לילות מוסקבה: המסך יורד

מתגעגעים אל ג'ון קרי? חפשו אותו, כפי שהיתה מציעה אולי שרת המשפטים. הוא נראה לאחרונה בדרך Race Court מס' 7, ניו דלהי. שם מתגורר ועובד ראש הממשלה. ראש ממשלת הודו, זאת אומרת. מזכיר המדינה של ארה"ב קפץ השבוע לדלהי לשלושה ימים, לשבת בראש המושב השנתי של "הדו-שיח האסטרטגי" בין ארה"ב להודו. תימרות העשן והחשיכה בעזה אינן יכולות לתבוע את מלוא תשומת לבו.

מה כל-כך חשובה לו הודו? הנה מה שאמר קרי על יחסי ארה"ב-הודו ערב מסעו, בנאום בוושינגטון: "זו השעה לקדם את היחסים האסטרטגיים בינינו לכלל שותפות היסטורית, אשר תכבד את מעמדנו כמעצמות גדולות וכדמוקרטיות גדולות... זה כורח אסטרטגי... זה אינו נוגע רק לנו או להודו; זה נוגע, למען האמת, לעולם כולו".

חזון למועד, אבל, כפי שקרי היה אומר באופן לא-פורמלי, "חתיכת חזון לחתיכת מועד". אמריקה מחזרת עכשיו אחרי הודו במרץ חסר תקדים. באמצע מאי נבחר נארנדרה מודי לראש הממשלה, עם רוב מוחלט נדיר בפרלמנט. ברק אובמה שלח לו מיד הזמנה לבוא לוושינגטון. מודי יגיע לשם בספטמבר, וצפוי לו כבוד מלכים. לא עניין פשוט, בהתחשב בזה שבמשך עשר שנים ארה"ב אסרה עליו את הכניסה לתחומיה בגלל התפקיד שמילא, אולי, בטבח של מאות מוסלמים במדינה הצפונית גוג'אראט, שהוא היה ראש ממשלתה.

"כולנו ביחד, פיתוח לכול"

להיטותם של האמריקאים לפייס את המנהיג החדש הביאה את קרי לצטט את אחת מסיסמות הבחירות של מודי, בהינדית. מזכיר המדינה הוא אמנם איש משכיל ויודע-שפות (צרפתית מעולה), אבל הינדית אינה שייכת לרפרטואר הרגיל שלו. Sabka Saath ,Sabka Vikas, דיקלם קרי, זאת אומרת "כולנו יחד, פיתוח לכול". הוא הוסיף, "זו תפיסה שבה אנחנו רוצים לתמוך". אכן, קצת קשה להתנגד ל"תפיסה" הזו.

הפתיחה להודו מתיישבת עם רצונו המובע של הנשיא אובמה להעתיק את מבטה המסורתי של ארה"ב מצפון האוקיאנוס האטלנטי מזרחה, אל אסיה. הפנייה לאסיה, מיועדת בעיקר לבלום שאיפות התפשטות סיניות במזרח הרחוק. אבל הצורך בבעלי ברית סביב סין מעניק להודו מקום מרכזי. היא כמובן בעלת ברית חיונית לחלוטין במאבק נגד הטרור. היא שותפת סחר חשובה, עם פוטנציאל ענק; היא לקוחה נלהבת כמעט של כל תעשיה צבאית (כפי שתעיד ישראל).

החיזור אחר מודי מתנהל עכשיו על פני חמש יבשות. תהלוכה ארוכה של שרים בכירים מכל העולם הזדנבה בדרך ל- Race Court מס' 7 כמעט מאז השבעתו, בתחילת יוני. הוא צועד צעדים ראשונים, קצת מהוססים, בזירה הבין לאומית. הופעתו בוועידת BRICS בברזיל בחודש שעבר לא הרשימה את רוב המתבוננים. אבל זה עניין טבעי בשביל פוליטיקאי, שמיעט מאוד לעוסק בענייני חוץ במרוצת קריירה של 30 שנה ויותר.

"להיפטר מתלות בזרים"

מסעו של קרי להודו הוא תזכורת מועילה לכולנו על שאר העולם. מה קל לשכוח אותו בין אזעקה לאזעקה. אין זה מן הנמנע שהשבוע הזה ייזכר יום אחד כקו פרשת המים, הזמן שבו התחדשה רשמית המלחמה הקרה.

השבוע התעשתו סוף סוף ארה"ב ובעלות בריתה באירופה, והחליטו להטיל "עיצומים מגזריים" ("סנקציות סקטוריאליות") על רוסיה בעוון התערבותה באוקראינה. השבוע גם הודיעה ארה"ב רשמית, שרוסיה הפרה את ההסכמים לצמצום הנשק הבליסטי, אשר נחתמו לפני 25 שנה בוושינגטון.

ולדימיר פוטין נקט השבוע טונים של ימים אחרים, שבוקע מהם הדם של סטלין ושל אנשיו ב-1947, כאשר דחו את תוכנית מרשל (היוזמה האמריקאית לשיקום אירופה מהריסות מלחמת העולם השנייה). ברית המועצות של הימים ההם העדיפה להסתמך רק על עצמה, ותיארה את תוכנית מרשל כמזימת השתלטות אימפריאליסטית. כיוצא בזה גם פוטין דיבר על הצורך שרוסיה תלמד להיפטר מתלות בזרים, ותפתח מידה גדולה יותר של עצמאות.

זו בשורה קצת קשה לעיכול בעולם של תלויות הדדיות בלתי פוסקות. בכל העולם יש כנראה רק ארץ אחת, ש"אי-תלות בזרים" היא שאיפתה העיקרית. שמה צפון קוריאה.

ואן קלייברן ניגן הדרן

כשלעצמה, ההאשמה שרוסיה עושה ניסויים בטילי שיוט, בניגוד לאמנה אמריקאית-סובייטית מ-1987, אינה חדשה. החשד עלה עוד ב-2008, אומת ב-2011, והוצג באוזני הרוסים בדרג נמוך בשנה שעברה. אבל ביום ב' השבוע ניתנה גושפנקה רשמית, במכתב תלונה מן הנשיא אובמה אל הנשיא פוטין.

להאשמות האלה יש אמנם משמעות מעשית, אבל משמעותן הסמלית חשובה לא פחות. ההגבלות על פיתוח נשק בליסטי היו חלק מהסכם, שמקובל לראות בו את מעמד הסיום של המלחמה הקרה.

הנשיא מיכאיל גורבצ'וב יצא אז לוושינגטון למסע אהבים עם דעת הקהל האמריקאית. הפופולריות שלו בארצו פחתה במהירות, אבל במערב הוא היה כוכב-עליון. לאחר ארוחת ערב חגיגית בבית הלבן, מיכאיל וראיסה גורבצ'וב הסבו עם רונלד וננסי רייגן בטרקלין המרכזי, והאזינו לפסנתרן ואן קלייברן. משסיים, הגורבצ'ובים מיהרו אליו להודות לו, והמנהיג הסובייטי חיבק אותו, ונשק לו על שתי לחייו. ראיסה ביקשה שינגן הדרן.

קלייברן בחר בבלדה הרוסית היפה, המתייפחת, הסנטימנטלית להחריד, "לילות מוסקבה", על הערבים השקטים של הקיץ הרוסי, כאשר הנהר זורם ולפעמים אינו זורם כלל. הוא פרט על הפסנתר, ושר, ברוסית. הגורבצ'ובים וכל חברי המשלחת הרוסית הצטרפו אליו. המעמד הזה, משהוקרן בטלוויזיה, נסך אופטימיות חסרת תקדים ברחבי העולם, ראיה אנושית שכדור הארץ ניצל מן הטירוף של מלחמה גרעינית (צפו ביו-טיוב, http://tinyurl.com/moscow-nights-1987).

"יש מקום להתווכח"

הממסד הצבאי הסובייטי לא אהב את אמנת 1987. הנשיא פוטין מתח עליה ביקורת מרומזת, אבל הקפיד להטעים שרוסיה תעמוד בתנאיה. היא לא עמדה. מה יעשה הנשיא אובמה? הוא אינו מתכוון לקרוע אותה לגזרים, מפני שזו תהיה תוצאה רצויה לממסד הצבאי הרוסי. היא תשחרר אותו בן לילה מהגבלות, "שיש מקום להתווכח עליהן", בלשון פוטין. אבל ההכרזה הרשמית שרוסיה מעלה באמון המערב מתיישבת עם המגמה הכללית של היחסים.

קשה לדבר על "מלחמה קרה" באופן שדובר בה לפני 25 שנה. אז, צבא כיבוש סובייטי החזיק בחצי אירופה, עם רגל קדמית בלב גרמניה. ברית המועצות עדיין הייתה קיימת, והסיכוי של התפרקותה נראה מבוטל. יומרותיה העולמיות עמדו בעינן, ושורה של משטרים בעולם השלישי היו סמוכים על שולחנה. המפלגה הקומוניסטית הסובייטית עדיין ניהלה רשת ענפה של קשרים בין לאומיים עם "מפלגות אחיות", לפעמים מתחת למכ"ם. צבא סובייטי חמוש מכף רגל ועד ראש כיוון את ראשי-החץ הגרעיניים שלו אל מטרות קונקרטיות בהחלט במערב.

מאז השתנה כל-כך הרבה. כשאנחנו מדברים עכשיו על מגמות התפשטות רוסיות, עינינו נשואות אל אוקראינה ואל גיאורגיה, שהיו מושבות רוסיות במשך דורות. מרכז אירופה חופשית מנוכחות רוסית. רוסיה היא גם חלק של הכלכלה הגלובלית, בעוד שברית המועצות התקיימה על כוכב לכת אחר, עם חוקים אחרים. מלחמה קרה ב-2014 אינה דומה כלל למלחמה קרה ב-1947.

אבל גם אם אקורד הפתיחה של מלחמה כזאת הוא צנוע הרבה יותר, עומדת להיוודע לה השפעה ניכרת, בוודאי על רוסיה. הסימנים הם שלא עלה יפה הימור פוטין על חולשת רצונו הקיבוצי של המערב. הוא הניח שמערב אירופה, המנסה להיחלץ מן המשבר הפיננסי האיום של סוף העשור שעבר, לא תסכים לסנקציות שיסכנו את אספקת הדלק שלה. הוא כמעט צדק, עד שסוכניו באוקראינה לחצו בהתלהבות גדולה מדיי על הכפתור, והפילו מטוס נוסעים מאלזי, לפני שלושה שבועות.

הכלכלה הרוסית החלשה

הסנקציות החדשות חוסמות, בין השאר, את כניסתם של בנקים בבעלות ממשלת רוסיה אל שוקי האשראי של אירופה. זה עונש רציני, העומד לפגוע בערך בשליש הבנקים הרוסיים. פגיעתו כנראה לא תורגש בטווח הקצר, אבל אם יעמדו הסנקציות בתוקפן יותר משלושה חודשים רוסיה תשלם מחיר. בלשון הנשיא אובמה, "הכלכלה הרוסית החלשה תיחלש עוד יותר". צמיחה חיוורת של 1.3% בשנה תיפסק כמעט לחלוטין. קרן המטבע הבין לאומית מעריכה, שמשקיעים ימשכו 100 מיליארד דולר מרוסיה.

האם זה יספיק כדי לשכנע את פוטין לשים קץ לחתרנות הרוסית באוקראינה? זה רחוק מלהיות ודאי. מאז הופל המטוס המאלזי גברה והלכה ההתערבות הרוסית, במישרים ובעקיפים. הצבא האוקראיני מתקדם לאטו אל העיר דונייצק, מרכז המרד הרוסי במזרח המדינה. ניסיון של האוקראינים להשתלט על העיר יהיה כרוך במרחץ דמים.

קשה להאמין שממשלת רוסיה תשב בחיבוק ידיים. היא הצדיקה את כיבוש חצי האי קרים ברצון להגן על האוכלוסייה הרוסית, אף כי האוכלוסייה ההיא לא עמדה בשום סכנה. הרוסים במזרח אוקראינה עומדים בסכנה, במובן הזה שהממשלה בקייב מנסה לדכא את ניסיונם לפרק את אוקראינה.

הנשיא אובמה הטעים השבוע, שהסנקציות החדשות אינן מיועדות להתחיל "מלחמה קרה חדשה". הוא לא אמר מה יקרה אם רוסיה תתעלם מהן, ותעמיק את התערבותה באוקראינה.

אשר לנשיא פוטין, הוא הצליח ליצור אווירת מלחמה קרה ברוסיה. התקשורת הרוסית הצייתנית יישרה קו במהירות כזאת, שפוטין עצמו קצת נחרד מפני התוצאות, וביקש להנמיך את הטון הלוחמני. אבל אפילו משרד החוץ שלו התקשה להתאפק. באחת מהודעותיו הוא תיאר את ממשלת ארה"ב כ"משטר בוושינגטון". זה משהו שלא שמענו כנראה זה 60 שנה. מי ישיר לנו על "לילות מוסקבה".