די להתברבר

1. כסף של אחרים אינו הפקר. לא עוד. כסף של חוסכים, מפקידים וגמלאים, כספי ציבור נטול פנים, זהות, קשרים וכוח הכרעה, אסור שימשיך להתקדש למילוי הכיסים העמוקים של המנהלים במגזר הפיננסי המוסדי - בנקים, חברות ביטוח, בתי השקעות, ומכאן גם כל האחרים. זו כל התורה הציבורית החדשה על רגל אחת - ומכאן צא ולמד.

זה כל הרעיון בהודעת האוצר-נכסים מ.י היום (ב') בעניין בחירת דירקטורים בבנק לאומי, ובפועל על רצון וכוונה לסלק ולהדיח שני דירקטורים מכהנים שמייחלים לכהונה נוספת, על כי הצטיינו בנדיבות יתרה בחלוקת שכר למנהלים ולא הפנימו, כמו חבריהם בדירקטוריונים של הבנקים, את העניין והאינטרס הציבורי.

2. העמדה הדרמטית של האוצר מתייחסת, בפועל, רק ל-6% בלבד מבנק לאומי שהמדינה מחזיקה. לא יותר. זה מה שנציגי המדינה יצביעו באסיפה הכללית. אבל זהו ציון דרך משמעותי בהרבה, עוד הערת אזהרה, עוד אמירה ערכית-כלכלית חשובה מצד הרגולטור, למרות שלא בטוח שתספיק, למרות שאפשר שהאינטרסנטים באסיפה הכללית של לאומי לא יתמכו בה. כפי שלא הספיקו אזהרות קודמות של השר, החשבת והמפקחת בעניין שכר המנהלים המופרז.

3. לכן - והואיל ונראה שהכלבים ממשיכים לנבוח ושיירת חלוקת הכסף ממשיכה לעבור, ובעלי שליטה, מנהלים, דירקטורים ומצביעים באספות הכלליות אינם לומדים וממשיכים לפעול בשיטת 'אתה תאשר לי ואני אאשר לך' - אין ברירה והגיעה העת שכל הגופים הללו, כולל בתי השקעות וחברות החזקה, יהיו מפוקחים ו/או מפוקחים עוד יותר. שדרישת "הראיה הציבורית הרחבה", ככתוב בהודעת נכסים מ.י, תהפוך הכרח רגולטורי חוקי. ראשי האוצר מדברים על זה כבר זמן.

השר יאיר לפיד, המנכ"לית יעל אנדורן, החשבת הכללית מיכל עבאדי-בויאנג'ו, המפקחת על שוק ההון דורית סלינגר והמשנה ליועץ המשפטי אבי ליכט מקיימים זה זמן דיונים, גם מול ראשי בנק ישראל ורשות ניירות ערך, ומכינים טיוטות חקיקה ותקנות להקמת מערך פיקוח ישיר על בתי השקעות וחברות החזקה ("גלובס", 15.6.14). ובכן, הגיע הזמן להפסיק להתברבר. די לוותר, די להתחשב ודי ללכת לקראת גופים מתנגדים אלה ואחרים. הגיע הזמן לעשות. להציג הצעת חוק - מיד עם חזרת הח"כים מבילויי הקיץ שלהם.

4. ובינתיים, ולו רק כדי שהצעת החקיקה הצפויה לא תהיה כבדה ומקיפה מדי - שזה מה שהגופים הפיננסיים חוששים ממנו (בצדק, לטעמם) - צריך להפנים שהודעת האוצר מהיום היא עוד צעד שמיועד להביא את בעלי ההחלטה להבנה חדשה, להפנמה של אינטרס הציבור. ההודעה שמשמעותה ששני דירקטורים ותיקים, ציפי סמט ודוד אבנר, לא מומלצים להמשך כהונה, בעצם מסולקים מהדירקטוריון. משמעותה שאם דירקטורים ימשיכו לקבל החלטות לא שקולות ומוטות בעניין שכר המנהלים (מה שכמובן גולש לשכר העובדים, למספרם העודף ולעובדה שהוצאות הבנקים בישראל גבוהות משמעותית מול בנקים מקבילים במדינות מקבילות) - הם לא יישארו בתפקיד.

זה מיועד להשפיע על החלטות הדירקטוריונים בכל הגופים המנהלים כספי ציבור, ובהמשך להשפיע על המגזר העסקי כולו: שיקול דעת נדיב ואינטרסנטי של דירקטורים (אחרי הכול, מיליון שקל הכנסה שנתית מלהיות דירקטור בבנק ובוועדותיו - זה מחייב התקפלות..) בעניין שכר מנהלים - יש לו מחיר אישי.

5. זה אמור וצריך להשפיע על החלטות נגידת בנק ישראל, קרנית פלוג, והמפקח על הבנקים, דוד זקן - שחוק הבנקאות קבע כי ימנו דירקטורים בתאגידים בנקאיים. גם הם חייבים לאמץ את שיקול הדעת הציבורי הזה. זה ישפיע גם על החלטות המפקחת על שוק ההון והביטוח בבואה לאשר או לדחות את הדירקטורים המועמדים בחברות הביטוח והגופים מוסדיים. בשלב הבא, לא רק שהמפקחת עשויה לא לאשר כהונה נוספת בגין נדיבות לא סבירה, אלא שהיא תביא בחשבון גם את התנהלות הדירקטור המועמד בתאגידים אחרים שבהם כיהן.

6. הודעת האוצר באמצעות נכסים מ.י מיועדת גם להנחות את נציגי המוסדיים המצביעים באספות הכלליות: הביאו בחשבון את התנהלות הדירקטורים בכהונות קודמות שלהם. אל תצביעו למען מי שמזלזלים בנכסי הציבור הרחב ומעדיפים להתבטל ולמצוא חן בעיני המנהלים...

7. בקיצור: זה שמישהו שמתעסק בכסף לא שלו, לא אומר שהוא יכול לעשות אתו מה שבא לו, מה שטוב לאינטרסים שלו.