מלחמה הסברתית

איפה ההסברה הישראלית בתקשורת העולמית בחו"ל? היא אכן קיימת ומופעלת באמצעות אגף מיוחד במשרד החוץ, אולם לא ברור מדוע היא לא עושה שימוש במלוא עוצמתה האפשרית, כאשר כולנו מבינים כי ההסברה בעולם היא חלק בלתי נפרד מהמאבק של ישראל על ריבונותה ועל צדקת מלחמתה. ישנם מספר מסרים מרכזיים אשר חייבים להשמיעם באופן חד, ברור וללא הרף.

ראשית, איננו מכוונים את ההפצצות אל אוכלוסייה אזרחית. להיפך - אנו נוהגים במלוא הזהירות כדי לא לפגוע באזרחים. לעומת זאת, החמאס משגר רקטות וטילים במכוון ובמטרה לפגוע באוכלוסייה האזרחית של ישראל.

שנית, שום מדינה שפויה בעולם לא תרשה שמתוך אזור גיאוגרפי הגובל בשטחה ימטירו פצצות-מרגמה, רקטות וטילים אל לב האוכלוסייה האזרחית. כל מדינה בעולם הייתה מגיבה בחריפות כדי למנוע אלימות וטרור כאלה. הזכות להגנה עצמית מעניקה למדינה את מלוא הלגיטימיות להילחם בתוקפן כזה.

שלישית, יותר משאנו פוגעים באוכלוסייה האזרחית בעזה, החמאס פוגע בהם וגורם לזה. חמאס עושה זאת כי הוא מנהל את מלחמתו מתוך ליבה של האוכלוסייה, ביודעו היטב כי נהיה חייבים להגיב ולכוון את האש אל מקורות השיגור של הרקטות והטילים הממוקמים במקומות שהחמאס בחר להציבם: לב האוכלוסייה האזרחית בעזה.

רביעית, לחמאס יש עניין לא להגן על האוכלוסייה האזרחית בעזה. להיפך. הוא מעוניין שהיא תיפגע, כי הוא רואה בזה את אחד האמצעים של מלחמתו בישראל, בעיקר בהסברה לעולם כי אנו פוגעים בהם.

אלה הם מסרים פשוטים, שאותם אנו מבינים היטב - אך חלק גדול מן העולם מתעלם מהם.

מלחמה היום היא גם מלחמה על דעת הקהל העולמית. חייבת להיות התגייסות כללית של כל מערכות ההסברה שלנו, בהנחיית משרד ראש הממשלה ובארגון משותף עם משרד החוץ ומשרדים אחרים, תוך שילוב של כל כוחות ההסברה הפועלים במדינה.

עלינו לצלול ככל האפשר אל עומקם של אמצעי התקשורת המשפיעים על דעת הקהל בעולם, לרבות בארצות אמריקה הלטינית. אך מהלך זה לא יכול להיעשות בדרך שבה הוא נעשה היום, מאחר שאין עדיין רמת גיוס ההולמת את מצב המלחמה ההסברתית שבה אנו נמצאים.

המאבק היום על דעת הקהל הוא מהחשובים במאבקים על עתידה של מדינת ישראל. המצב המיוחד שבו אנו שרויים, וההכרח של המדינה לנהל מערכה התקפית על מנת לחסל את הטרור הפוגע בריבונותה, חייבים להיות מובנים לעולם כולו. הבנת המצב נכונה תשפיע על מערכות היחסים שלנו עם העולם כולו.

הבעיה היא שאנו נמצאים היום במצב של נחיתות אובייקטיבית בהסברה. כל תמונה המראה אימהות בוכות וילדים אומללים בעזה תרעיד תמיד את לבבות, תיצור אמפתיה מיידית לנפגשים ושנאה לישראל. דווקא משום כך חייבים לתגבר את יכולות ההסברה שלנו, ולהתמיד בכך. משימה זו צריכה להיות מוגדרת כ"פרויקט כלל-לאומי" מיוחד ודחוף, העומד בסדר העדיפויות הגבוה של הממשלה.

בעוד אנו מדברים על הכנת החומר המשפטי כדי להגן על ישראל מפני אישום של ביצוע פשעי מלחמה, חשוב מאוד להעלות בכמה רמות את פעולות ההסברה, ולגייס מספר גדול יותר של אישים מוכשרים, אשר יתראיינו פחות ברשתות הטלוויזיה והרדיו הישראליות, כדי להסביר לנו את מה שאנו יודעים היטב ממילא על מצב הלוחמה ומטרותיה, ויפנו את זמנם אל נתיבי העולם הגדול. זאת, תוך גיוס מרבי של המדיה התקשורתית בעולם.

נוסף לעזה, המלחמה של ישראל תתרחש בשבועות הקרובים גם בדעת הקהל העולמית. לפיכך, על הממשלה לקבל החלטות מושכלות ולא שגרתיות של התגייסות מלאה למערכה זו, ולא רק באמצעים הרגילים העומדים לרשותה.

כמו שאנו מגייסים כוחות מילואים לחזית - יש לגייס כוחות מילואים גם לחזית המאבק ההסברתי של ישראל.