הגיעו תורו של האיש השמן

התעקשות הממשלה שלא להכריז על מצב מלחמה, ועל ידי כך להימנע מתשלום על נזקים עקיפים, מאיימת למוטט את מגזר העסקים הקטנים בענף התיירות והשירותים הנלווים לו - חמורה לא פחות מהפקרה ביטחונית של ישובי עוטף עזה, ומעידה כאלף עדים על ניתוק מהמצב בשטח וראייה קצרת טווח.

בעוד כולנו מחכים לסיום המלחמה עבור אלפי עסקים בכל רחבי הארץ מלחמת ההישרדות נמצאת בעיצומה.

כך למשל, חודשי יולי אוגוסט אשר מהווים עד 40% מהמחזור השנתי של עסקי האירוח בצפון וחודשי השיא של התיירות העצמאית בתל אביב וירושלים, פשוט נמחקו. כלומר ההכנסות נמחקו - הוצאות השכירות, הארנונה, והחזר ההשקעות לא הלכו לשום מקום.

כל העסקים ללא יוצא מן הכלל מוציאים עובדים לחופשות ללא תשלום, מצמצמים את כל ההוצאות למינימום על מנת שלא לסגור, ודוחים תשלומים לספקים דבר אשר יתן את אותותיו על הנתונים הכלכלים של המשק כולו, אך בנוסף משאיר צלקת שלא תמחה בקלות מכל אותם בעלי עסקים -"יזמים" - בנשמתם אשר לוקחים סיכונים כלכלים וחשופים אישית למצבים אשר אינם בשליטתם - כמו מלחמות למשל.

אם הממשלה לא תפצה את בעלי העסקים, מרביתם לא ישרדו את תקופת ההתאוששות הארוכה הצפויה לענף. כל יום שהמלחמה נמשכת רק דוחה את ההתאוששות בצורה דרמטית, והתוצאה תהיה תוספת עשרות אלפי אנשים למעגל האבטלה, דבר שיוביל לכך שהמשק יסבול מצמצום בתשלומי המיסים והתכווצות בפעילות הכלכלית, אשר עקב הפגיעה האנושה ב"רוח היזמית" תסבול מהתאוששות ארוכה וכואבת.

וכן, יש כסף לכולם! הוצאה של מיליארדי שקלים עכשיו להצלת העסקים הקטנים בכל רחבי המדינה תגרום לגל השקעות ויזמויות חדשות, תציל ואף תיצר עשרות אלפי מקומות עבודה חדשים ותגביר את אמונם של היזמים והעסקים הקטנים שהממשלה פועלת עבורם ולא להפך.
ואם אין כרגע כסף? זה הזמן של המגזר הציבורי להתגייס ולהוריד 10% משכרו למשך שלושה חודשים על מנת לממן את הפיצויים למגזר הפרטי. לא ייתכן שהעלויות הכספיות של המלחמה יפלו אך ורק על המגזר הפרטי.

זה הזמן של "האיש השמן" להחזיר ל"איש הרזה" אשר באמצעות המיסים והסיכונים שהוא לוקח מאפשר לעובדי המגזר ציבורי את הקביעות והשקט הנפשי שבסוף החודש המשכורת תיכנס ולא משנה מה.

שיהיה ברור - המשכורת הראשונה שמתאדה בעסק הקטן הינה המשכורת של הבעלים. זה הזמן של המגזר הציבורי לתת כתף.

והנה פתרון יצירתי נוסף: כל עוד המלחמה בעיצומה ועשרות אלפי תושבי עוטף עזה מופקרים ללא פתרון דיור חליפי, אפשר להלין אותם על חשבון הממשלה במלונות ובחדרי האירוח הריקים ברחבי הארץ וכך במקום שיהיו אזרחים מופקרים ועסקים מופקרים תספק הממשלה פתרון דיור לאזרחים וסיוע כספי לעסקים.

אלמלא הייתי אני אופטימי חסר תקנה ושוחר שלום ומאמין שזו באמת המלחמה האחרונה כאן באזור, הייתי כותב: "אם לא נספיק לממש פתרון זה במלחמה הנוכחית אז אולי במלחמה הבאה?".

הכותב הוא בן קיבוץ ניר עם, הוריו חברי מושב נתיב העשרה והוא יזם תיירות המחזיק ברשת אכסניות הנוער הפרטיות הגדולה בישראל