למי מגיע לקבל פיצויים?

שר האוצר יאיר לפיד עומד להתגעגע בשבועות ובחודשים הקרובים לימים שבהם ישב בקבינט המדיני-ביטחוני ויכול היה לשכוח, או לפחות לשים בצד, את תפקידו כשר האוצר של מדינת ישראל. עם חזרתו במשרה מלאה לתפקידו הרשמי, ייאלץ לפיד לתת מענה כמעט מיידי למצוקות הגדולות מאוד של עצמאיים, חברות, בתי עסק וגם לא מעט שכירים שנפגעו, במישרין ובעקיפין, מהעימות הצבאי מול החמאס.

כל אלה ממתינים לשר האוצר ולהחלטותיו בנוגע לפיצויים, היקפם והעיתוי שבהם ישולמו. עבור כל אותם אנשים וחברות סוגיות כמו גירעון תקציבי, שיעור גירעון התוצר או כללי הוצאה הם פשוט לא רלוונטיים. עבור חלק לא קטן מהם, כולל עצמאים רבים ובעלי בתי עסק - מבעלי מסעדות ובתי קפה ועד נהגי מוניות ובעלי צימרים - השאלה של הקריטריונים שייקבעו לתשלום פיצויים והתחולה שלהם היא קריטית.

עבור לפיד מדובר בסוגיה שהיא לא רק כלכלית אלא גם פוליטית. רבים מהעצמאים ובעלי עסקים קטנים ובינוניים שנפגעו קשה מהמלחמה הם בשר מבשרו של "מעמד הביניים". רבים מהם נמנו עם מצביעי "יש עתיד" בבחירות האחרונות, והם ממתינים כעת לראות כיצד ינהג שר האוצר. מצד שני, כשר אוצר, לפיד לא יכול להתעלם מהדעות שהוא שומע במשרדו, במיוחד כאשר ניסיונו בטיפול במצבים חריגים מבחינה כלכלית כל כך דל.

השאלה המרכזית שתעמוד במרכז הדיון הציבורי בנוגע לפיצויים נוגעת לקריטריונים לתשלום. יש מקרים שבהם הצורך בפיצויים הוא ברור ודי מיידי, בעיקר כאשר מדובר במקומות כמו אשדוד ודרומה, בחקלאים בעוטף עזה או במפעלים באזורים אשר סבלו מנפילות רקטות מדי יום. כאשר שר האוצר דיבר על זירוז הפיצויים הוא התכוון לאוכלוסייה זו, וזאת על בסיס הקריטריונים והתקנות שנוסחו על סמך ניסיון מערכות קודמות. מפיו דיברו, במקרה זה, הפקידים באגף התקציבים.

אך האם קריטריונים אלה מספיקים היום והאם הלקחים שהופקו מסבבי אלימות קודמים ישימים גם היום? לפיד התייחס לכך בעקיפין כאשר התעקש שמה שאירע בשבועות האחרונים היה "מבצע" ולא מלחמה של ממש, שכן ההגדרות היו גוררות התייחסות אחרת של תשלום. הדבר גם תוחם את שאלת הפיצויים מבחינה גיאוגרפית וסוגר לא מעט את הדלת בפני תביעות לתשלום מצד מי שאינו תושב הדרום.

הבעיה היא שהפגיעה הכלכלית לא ממש נעצרה בקו הגיאוגרפי של "מבצע בדרום הארץ", ולא הגבילה את עצמה לאנשי הדרום. ענף התיירות בכל הארץ נפגע וזקוק לסיוע מיידי, ויש גם לא מעט עצמאיים ובתי עסק קטנים שזקוקים לדחיית תשלומים עד אשר יוכלו לשקם את הכנסותיהם. עבורם הזמן דוחק וכל דחיה לצורך דיונים ממושכים יכולה להיות בעלת השלכות חמורות מאוד.

נכון שבהרבה מקרים מדובר בשאלות של הגדרה. מלון יכול להוכיח שנפגע כלכלית על ידי השוואה לתקופת הקיץ בשנים "רגילות", אך כיצד ניתן לכמת את הנזק לחברות יצואניות שיפסידו לקוחות בחו"ל בשל הדימוי השלילי של ישראל בעולם? איך מעריכים את ההפסד של בתי קולנוע ומועדונים?

ברור שמשרד האוצר אינו יכול לפצות את כולם או להסכים לכל תביעה. מהלך כזה הוא לא רק יקר מדי, אלא גם יגרום לכך שמי שבאמת זקוק לפיצויים ומגיע לו לא יקבל את כל הסכום או לא יקבל אותו בזמן.

לכן, מה שנדרש היא החלטה יחסית מהירה לגבי קריטריונים שיתאימו למצב שנוצר. יש לקבוע קריטריונים חדשים שימנעו קריסת עסקים בשל המלחמה, וגם להגדיר מי זכאי לתשלום על בסיס התנאים של המערכה הנוכחית ולא על בסיס מה שקרה לפני מבצע "עופרת יצוקה".