יומנו של סטארט-אפיסט בעזה

סיפור המלחמה בעזה הוא גם אוסף של אין ספור סיפורים קטנים, של הלוחמים ומשפחותיהם והמעגלים הרבים המקיפים את כל אלה - החברים, המכרים, המעסיקים, העובדים ועוד רבים אחרים. בהיי-טק הישראלי הסיפורים האלה תמיד שזורים גם בצורך להמשיך לעבוד מול הלקוחות והשותפים העסקיים בחו"ל, לשדר "עסקים כרגיל" ולהמשיך לקדם את החברה אל יעדיה, בלי תירוצים.

אחד המגזרים שספג פגיעה קשה בזמן המלחמה הוא זה של הסטארט-אפים הצעירים בתחילת דרכם. בהגדרה, אלו הן חברות שבריריות, בעלות מספר קטן ביותר של עובדים, לפעמים רק היזמים בעצמם, כשכל יום שעובר הוא קריטי להמשך קיומן, במיוחד אם הן נמצאות בשלב של גיוס כספים הנחוצים כל כך להמשך הפעילות.

ירון רייך, היזם המקים ומנכ"ל חברת נולי, גויס בצו 8 עם תחילת הכוננות לקראת המבצע הקרקעי בעזה, בדיוק היום לפני ארבעה שבועות. הוא היה בתחילת סבב גיוס כספים לחברה שלו כשנקרא לעזוב את הכול ולהתייצב לשירות מילואים בחפ"ק חטיבת הנח"ל. כחבר פעיל ב"אצטדיון הסטארט-אפ" הכרתי אותו קודם לכן ואנחנו שומרים בינינו על קשר בכל מהלך המלחמה בעזה. בהינתן המגבלות השונות, רוב הקשר מתבצע דרך מסנג'ר של פייסבוק והודעות טקסט קצרות. כך גם התבצע הראיון איתו לצורך כתבה זו. בזמן כתיבת שורות אלו, שעות ספורות לפני כניסתה של הפסקת האש (השביעית) לתוקף, רייך עדיין משרת בחפ"ק באזור הקרבות ומצפה להודעה בדבר שחרורו האפשרי משירות המילואים.

"סביבה היי-טקיסטית"

מה הפך אותך ליזם היי-טק?

"גדלתי בסביבה היי-טקיסטית. ספי ויגיסר (מיראביליס) וטלמון מרקו (וויבר) היו חברי ילדות שלי. למדתי לתכנת על המחשבים הראשונים (סינקלר, קומודור ואפל) עוד לפני שלמדתי אנגלית. בצבא התחלתי ביחידה מובחרת ובהמשך (עקב פציעה) עברתי בין כמה יחידות עד שהגעתי לממר"ם. אפשר להגיד שהשרות שלי שם די עיצב אותי. בהמשך למדתי כלכלה, ניהול ומזרח אסיה באוניברסיטת תל אביב. בחרתי להתמקד בסין. אני יזם בנשמתי, מיד עם שחרורי פתחתי עם חבר עסק ראשון וכמה חודשים אחר כך פתחנו ביחד בית קפה בכפר שמריהו.

"אחרי הלימודים נסעתי לסין לצורך לימודים נוספים והתמחות בכלכלת סין. צברתי ניסיון חשוב בעבודות שונות שכללו ניהול פרויקטים של הממשל המקומי בסין, כולל מיזמים בתחום המים והשיטפונות. כך נחשפתי לעולם הזה של מים, גשם וכיצד הוא משפיע עלינו וכך גם נולד הרעיון לסטארט-אפ שלי - נולי".

מה נולי עושה?

"נולי מתחברת למאות מכ"מי עננים, לוויינים ונתונים מטאורולוגיים אחרים על מנת לייצר תחזית מדויקת מקומית, לכל קילומטר מרובע. נולי יודעת לדווח לאזרח הפשוט מתי בדיוק יחל לרדת גשם בסביבתו המיידית. כדי שאנשים יידעו מתי לצאת מהבית בדרך לאוטובוס או לפגישה מבלי להירטב, נהגים יידעו איזה מסלול נסיעה יהיה מכוסה בשלג, או היכן ייווצרו פקקים כתוצאה מערפל".

ובמהלך בניית הסטארט-אפ שלך אתה מקבל צו 8.

"הצו 8 מצא אותי במשרדי אחת מחברות האינטרנט הגדולות בעולם, הייתי שם בדיונים על עסקה משמעותית. מאז ה-8 ביולי אני מגויס. הייתי במצב שבו צריך לשלם משכורות, חברי 'בורד' שלוחצים, עובדים שרוצים לדעת מה יעלה בגורלם, תהליך גיוס הון בתנופה ופתאום מלחמה".

לא חשבת לנסות להשתחרר מהמילואים האלה?

"כישראלי גאה אני מאמין כי על כל אחד מאיתנו בתורו לעשות את שלו למען הכלל. ואני גם מאמין בדוגמה אישית.

"זה מתחיל בדאגה לסביבה ולמקום בו אנחנו חיים, וממשיך בעזרה לשכן ולחבר, בחינוך ילדינו לערכים ובמעשים. לקראת סוף שרותי הצבאי הרופאים נאותו להעלות לי בחזרה את הפרופיל. ביקשתי לחזור לחי"ר ושמחתי שאפשרו לי להגיע לחטיבה סדירה - חטיבת הנח"ל. בעת חירום, לחטיבה סדירה כזו יש מערך מילואים שמורכב מאנשים מאוד איכותיים שעוזרים לנהל את החטיבה בפועל. יחד איתי משרתים תחת צו 8 אנשים בכירים במיקרוסופט ובעיריית כרמיאל, עורכי דין, בעלי עסקים פרטים ועוד".

מה עם המשפחה שלך, איך הם מסתדרים?

"כאנשי משפחה ומנהלי חברות, כולנו מתמודדים עם קשיים ולחצים מהבית. באחד ממסעותיי הרבים לסין, הכרתי נסיכה סינית. ואחרי שכנועים רבים והבטחות לעתיד וורוד (בסינית) הצלחתי לעשותה שלי ולהביא אותה לכאן, למציאות המאוד לא פשוטה שלנו. כאן נולדה לנו ילדה מקסימה, יולי, היום בת 4. גם בהשוואה לנשים ישראליות, אשתי מתפקדת בגבורה נוכח המצב והטילים, אך מחלה קשה במשפחתה הזעיקה אותה בבהילות לסין יומיים אחרי שגויסתי לכיוון עזה בצו 8. ואז פגשתי את הישראליות היפה. בהודעות ובשיחות מאולתרות דאגתי שמדי יום חבר או מכרה יאספו את הילדה מהגן אליהם הביתה ושיארגנו היכן היא תישן באותו הלילה. זו באמת הייתה אחת התקופות המאתגרות בחיי. אני חייב הרבה תודות לכל מי שטיפלו ביולי ועשו משמרות בלשמח ולבדר אותה במשך תקופה כל כך ארוכה".

מהי חוויית המלחמה שלך?

"הכניסה לרצועת עזה הייתה רגע מאוד משמעותי. לפני הכניסה רעמו התותחים וספינות חיל הים היכו. כשהתחילו ליפול עלינו פצמ"רים ורקטות היה ברור לכולנו שזה הולך להיות לילה ארוך. גאוותי הייתה עם לוחמי הנח"ל שנלחמו בזהירות, ברגישות ובעוצמה, גם כאשר כלים שלהם נתקעו בחולות עזה. ואז, כאשר השחר עלה יחד עם הכאב הבלתי נסבל של החלל הראשון של חטיבת הנח"ל במבצע הזה (איתן ברק מהרצליה), חבר של חבר... בן אותה עיר .. הצער והכאב הפכו אותי חזרה מחייל לאבא דואג למשפחתו ולילדה שלו".

"מקווה להשתחרר"

מה יהיה הלאה?

"אני מקווה להשתחרר בקרוב ולחזור מיידית לסטארט-אפ שלי. סטארט-אפ חי על זמן שאול, הכסף הוא החמצן שלנו, ובחודש ומשהו סביב הלחימה צרכנו כמות הגונה מהחמצן הזה ולא התקדמנו בהתאם לתוכניות המקוריות.

"ללא ספק המלחמה פגעה במומנטום. פגיעה בעסקאות שעבדנו עליהן, או במוטיבציה של משקיעים זרים להשקיע בנו עקב המצב הביטחוני, בהחלט עלולה להיות קריטית עבור החברה. לצערי, עדיין לא חזרתי כדי לאמוד את כמות הנזקים שנגרמו לנולי כתוצאה מהעדרי".

מילות סיכום של יזם היי-טק, מילואימניק שחוזר הביתה בקרוב, אחרי המלחמה?

"ראשית הייתי רוצה להביע את תנחומיי למשפחות השכולות. הייתי עד במספר מקרים לתהליך פינוי הפצועים, למאמצים חסרי הפשרות להצילם. חשוב שאנשים יידעו שהצבא שלנו עשה הכול בשבילם. למי שנשארו בעורף הייתי רוצה להוסיף: הרגשנו שכולנו ביחד במלחמה הזו. בגלל החוסן של כולנו ביחד, החמאס לא יוכל להכריע אותנו אף פעם. תודה על התמיכה והאהבה שהפגנתם כלפינו.

"אילו יכולתי לפנות לממשלה, לגופים המוסדיים ואפילו למשקיעים הפרטיים, הייתי אומר: ההיי-טק בישראל זקוק לכם, במיוחד עכשיו, אחרי המלחמה. יש כאן טכנולוגיה מדהימה, אנשים מדהימים (כמו אצלנו בנולי), פוטנציאל לשנות את העולם. תתמכו בתעשייה המדהימה הזו! אנחנו זקוקים לתמיכה הזו - ההיי-טק זקוק לכם".

יזהר שי הוא שותף מנהל בקיינן פרטנרס ישראל