"מה יקרה כשישאלו בחו"ל של מי הבגדים - ויבינו שזה מישראל?"

"היום סוף-סוף אפשר לנשום", אומרת הגר אלמביק, המעצבת והמייסדת של "אלמביקה", מותג ישראלי שרושם בשנים האחרונות הצלחה מרשימה בחו"ל. "בוודאי שגם עכשיו אנחנו בנוק-אאוט כשהכול מסביב משותק, אבל באמת מזל שיש לנו אופק ועולם מבחוץ".

- היו ירידות במכירות בחודש האחרון?

"בהחלט שהיו. אבל זה לא היה לרדת לאדמה או לרצפה. בחנות באבן גבירול בתל-אביב הסתובבו לא מעט נשים מהדרום ואמרו שהן מוכרחות לעסוק רגע במשהו אחר ולהעלות חיוך על השפתיים הבגדים היו עבורן סוג של עידוד, ושל נורמליזציה. בסך-הכול אף אחד לא קונה היום בגדים כי הוא צריך, זה הרי ממלא כל מיני חורים בנשמה שבימים האלה הם אפילו עוד יותר גדולים. בגדים קונים לחיוך, למצב רוח טוב, דווקא לתת תחושה שהכול רגיל, כרגיל".

- ואיך זה השפיע על הגופים שאת עובדת מולם בחו"ל?

"אצל אלה שעובדים איתנו באופן שוטף, כמו בארה"ב ובקנדה, לא היה שינוי. הם קונים את הבגדים כי זה עונה להם על הצרכים, בלי קשר לארץ המוצא. אבל השנה אנחנו מתחילים לעבוד עם מדינות חדשות. בינתיים אנחנו שומעים הדים שהכול בסדר, מהולנד שמעתי שהגיבו מאוד יפה ולפני שבועיים, ספרו לי על מישהי יהודייה שבכתה מהתרגשות כשראתה שזה מישראל. "אבל לצד זה, יש חשש בלב מה יקרה כשישאלו באנגליה ובאירלנד למשל, של מי הבגדים ויבינו שזה אלמביקה מישראל. יהיה מעניין לראות איזה הדהוד יהיה לזה".

- היצוא מהווה עוגן למציאות שהיא כה מתעתעת?

"בוודאי. העיצוב נותן את התשובה למה שקורה במקום. זה נותן חיבור עולמי ומוכיח כי לדברים יש קצב ודינמיקה משלהם שלא קשורה בכאן ובעכשיו. עולם כמנהגו נוהג. לשמחתינו, במערב אין כל חדש, וזה חשוב שאנחנו מחוברים לזה כי זה מעניק תחושה של שפיות".

על קו הזינוק

לא פחות מ-40 קניינים, מפיצים, משווקים של רשתות מכל העולם ומשווקים מקומיים (המפיצים למדינות ספציפיות), במימונם של מכון הייצוא והתאחדות התעשיינים, הגיעו ארצה בתחילת חודש מרץ האחרון לצפות ולהתרשם מקרוב במרכולתם של המעצבים המקומיים שהציגו במסגרת שבוע האופנה "גינדי תל-אביב". אין ספק שקיומו של שבוע אופנה בתל-אביב הוא אירוע חשוב ומבורך במונחים של הכרה בינלאומית וגאווה. אבל חמישה חודשים אחרי ששבוע אופנה נוסף מאחורינו, מעבר לעניינים של אופנה ויופי, נדמה שהשאלה המסקרנת ביותר היא מידת הצלחתו.

במונחים עסקיים-גלובליים, אפשר סוף-סוף לכמת את ההצלחה המדוברת והמתוקשרת גם בהערכות מספריות. בפועל, על-פי דיווחים ממקורות בכירים בתעשייה, ההזמנות מהמעצבים המקומיים, הסתכמו במצטבר, ביותר ממיליון דולר, ובטווח הארוך, התהליך צפוי להניב מחזורי מכירות של מיליונים. "זו הייתה הצלחה אדירה" אומרת אלמביק - שהמותג שלה היה מבין המותגים שרשמו את ההישג המכובד ביותר באירוע. "שבוע אופנה ללא קניינים מאבד מהמשמעות שלו. לכן, גם מוטי רייף וגם אסא שר-אל (בעל חברה לפיתוח עסקי בינלאומי, שיזם את הבאתם, י.ב.י), עשו נכון כשהשקיעו מאמצים להביא הרבה מאוד קניינים. בעקבות שבוע האופנה האחרון, הרחבנו בהרבה את הייצוא לאירופה ונכנסנו לעוד ארבע מדינות נוספות שלא היינו בהן קודם".

מבחינת אלמביק, עניינים של ייצוא לא היו זרים לה, ובכל זאת שבוע האופנה הראשון שהתקיים בתל-אביב, לפני כארבע שנים, היווה עבורה תנופה אדירה. "כבר שש שנים שאנחנו מייצאים לבוטיקים בארה"ב אבל רק משבוע האופנה הראשון, החלה עבודה מסודרת מול ארה"ב. מעונה לעונה זה גדל עם מדינות כמו איטליה, קנדה ואוסטרליה. בימים אלה אנחנו כבר שולחים קולקציות גם להולנד, בלגיה, אירלנד ואנגליה".

- מפחיד לגדול?

"לא, אני שואפת לגדול. אבל תהליך הייצוא הוא תהליך ארוך. זה עובד בשיטת 'שלח לחמך'. קודם כל אתה צריך לשכנע שיראו את הליין שלך ואז לחכות שהחנויות יציגו אותו ללקוחות ויזמינו שוב לוודא שהלקוחות חוזרים. נדרש פה אורך נשימה, מדובר בשלוש עונות עד שרואים פירות".

- שמועות על הצלחה עוברות מהר בעולם הקניינות הגלובלי?

"בהחלט. יש השפעה מאוד גדולה לשיח בין המשווקים. כשכבר הצלחת במקום מסוים, זה עובר מפה לאוזן. כי אם יש משהו מוצלח שמעורר מכירות אז נדבקת אליך ההצלחה, אתה מקבל פניות נוספות וכולם רוצים לקחת חלק בזה. קרה שפנו אלינו משווקים וחיכינו כדי לוודא שאנחנו עובדים עם האנשים הנכונים. מי שנתנו לנו הכי הרבה אקו והדהוד היו ארה"ב וקנדה".

- מה מאפיין את החנויות שבהן נמצא את אלמביקה בחו"ל?

"אנחנו מעדיפים לעבוד עם בוטיקים ולא עם בתי כלבו. זה נעשה באמצעות מפיצים עצמאיים, שעובדים עם מפיצי משנה לפי אזורים גיאוגרפיים".

- יש התאמות של הקולקציה על-פי המיקום הגיאוגרפי?

"אנחנו עושים בדיוק את אותה קולקציה לכולם. לא עושים שינויים".

כמי שהחלה את דרכה במחוזות הנשים המלאות, התגלגלה הגר אלמביק בשנים האחרונות אל עולמן של נשים באשר הן נשים. היא בת 59, אם ללי, גרושה, סיימה את לימודי עיצוב האופנה בשנקר ב-1987. עם סיום לימודיה הקימה את המותג המצליח "הגרה". אחרי שני עשורים, נקלעה לקשיים כלכליים ולסכסוך עם שותפה העסקי ואיבדה את המותג שנשא את שמה. בתשע השנים האחרונות, היא פועלת תחת שם המותג "אלמביקה" שאותו הקימה עם חברתה ושותפתה העסקית, ד"ר ג'ודי פדלון.

- אז מה למדת מהנפילה העסקית שחווית?

"שיש אנשים רעים. היום כבר חזרה לי הידיעה שיש אנשים טובים".

- שקלת בצומת הזה לפנות לכיוון אחר?

"לא. היה לי ברור שאני ממשיכה. אני לא יודעת לעשות משהו אחר. עד היום באים אנשים להגרה לחפש אותי. אנשים צריכים לדעת שהגר לא בהגרה. סימן קריאה".

בין מזרח למערב

בלי קשר לשם המותג שנושא את שמה, אי-אפשר להתעלם מהסגנון של אלמביק המצליחה שוב ושוב לייצר אמירה שלמה ובעלת משמעות, לערער בהצלחה על המוסכמות של עולם האופנה ולייצר סדר יום עיצובי משלה. גם על המסלול בשבוע האופנה האחרון של תל-אביב, היטיבו הדוגמניות שצעדו בעיצוביה להדגיש את האיכויות התלת-ממדיות המייצגות את הבגדים שהיא מעצבת, הממשיכים לחבר בהרמוניה בין מזרח למערב - שילוב מסקרן של אוריינטליות ואתניות עם אופי אירופי, כאשר בחלק גדול מהפריטים נשמרים הקווים המוכרים המזוהים עם המותג. "זהו אוסף שעוצב בהשראת תמונות של שמלות מהמאה שעברה שאהובות עלי כל-כך, עם פרשנות עכשווית", פירטה אז אלמביק. "שמלות שניערתי מהן את האבק ויצאו לי פרפרים, שמלות בכחול ולבן שמחייכות אל הקיץ".

למעשה, די במבט קצר בכל קולקציה שמעצבת אלמביק, כדי להבין מה זה מודרניזם ואיזו מהפכה חולל הזרם גם בעולם האופנה. האוסף המרשים של הפריטים מייצג היטב את השאיפה המודרניסטית של המעצבת לעצב בגדים פונקציונליים, שהם רק לכאורה פשוטים. לא תמצאו בהם אלמנטים דקורטיביים ומקושקשים מדי - לכל פרט יש סיבה מוצדקת ופרקטית המזוהה היטב עם כתב-ידה של המעצבת, בדגש על צלליות גדולות מהחיים, משחקי נפח דרמטיים, מקוריים ומעניינים, תוך שימוש בקווים גיאומטריים מגוונים של פסים למשל, היוצרים יחד קולקציה אסתטית, מעודנת ומדויקת להפליא, שעושה שימוש רגיש לרוב בצבעים כמעט בסיסיים. גם את החגורות ואת תיקי העור היפים והגדולים המלווים כל קולקציה היא מעצבת, לצד הנעליים המעניינות של המותג "יונייטד ניוד" - ייבוא בלעדי של אלמביקה.

"אני קשובה לגבי מה אנשים אוהבים, הם בראש מעייניי, ואני נותנת את מה שאני יודעת לתת. זה שילוב של מה שאני מרגישה מהם ומה שבא ממני. זה קומוניקטיבי מאוד. אומרים תמיד שנשים מסתכלות על נשים. ההסתכלות הכי מגרה אותי. אצלנו הן מחפשות עוד משהו. אצלנו נשים מתרגשות."

- איך נראית הדמות בראשך כשאת מעצבת?

"ארוכה וזקופה. אין לה שם, ואין לה שיער".

- מאיפה הרעיונות?

"בורכתי. זה בלתי נלאה. כל הזמן נובע. אני מאוד ויזואלית, כל דבר שאני נחשפת אליו כמו תערוכות, רחוב, דמויות, צבעים, שמים, ירק, יער - הכול משפיע. ברגע שיש לי רעיון אני רושמת אותו לעצמי. אני כל הזמן משרבטת בפנקס שאיתי".

- עד כמה את מתחשבת בטרנדים?

"טרנדים הם אחלה. מובילי כיוון. אבני דרך זה לגמרי לגיטימי. אפשר לפרש טרנד במיליון דרכים שונות, ואני מאמינה שאם דברים נמצאים - כנראה שיש בהם צורך. מה שהכי יפה זה המהפכה הזו - אם נחשוב שבמאות אחרות רק קומץ היה מכתיב מה צריך להיות, אז עכשיו הפלורליזם הזה מגיע מכל העם. לפעמים מתחיל טרנד מסוים וכעבור דקה הוא איננו, לעומת טרנד שמתפתח וכל הזמן ממשיך להתחדש.

"אני לא מתעלמת מטרנדים. הם מובילים גם אותי ומזינים אותי ואני בעד וזה היופי. זה אומר שהסקרנות שלנו נורא גדולה ואנחנו זקוקים לגירויים ולשינויים".

- אפרופו פלורליזם, מהי גישתך לרשתות האופנה המסחריות שחולשות על השוק הישראלי הקטן?

"בכל הרשתות הזולות יושבת סוללת מעצבים צעירים הכי יצירתיים אבל זה בא על חשבון איכות, שבעיניי, היא פונקציה של הוזלת בגד. אני מאוד נאמנה לרעיון של לתת את הטוב ביותר שאני יודעת לתת. להיות כמה שיותר הגונה בבחירת הבדים, בתפירה, בעיצוב. זה מה שאני יכולה להביא מכוחותיי, ואני חושבת שאני עונה על צורך".

- איך היית מגדירה את האופנה הישראלית?

"אנחנו עוד שלוחה של ארה"ב ואירופה בתוספת מלח. יש פה זווית ייחודית של פרשנות שבאה מהשורשים האחרים, אבל אני לא חושבת שאופנה קשורה לאדמה. אופנה היא יותר שאר רוח. יש איזה תבלין ישראלי שלפעמים בא לידי ביטוי גם באופנה. הוא לא בגלל האדמה, אלא בגלל לחץ וכאב. זה לא לאומני אבל קורים פה דברים, אנחנו לא יושבים רגועים בתחושה שהכול אפשרי והרוח מנשבת קלילות. דווקא מהפינה הזו שאנחנו דחוקים בה יש רעב גדול יותר להצליח, להיחשף, צורך עז לנשום כל הזמן, לפתוח את החלונות, להיחשף לגירויים".

- למעצבים הצעירים כאן יש פוטנציאל להצלחה בחו"ל?

"אנחנו כור היתוך של כישרונות. יש פה שילוב נפלא של דם אדום שבא מכל הקצוות. קורה פה משהו. יש פה חומר. יש פה יצירה. גירויים. אין פה מקום, אבל אלבר אלבז הוא דוגמה למישהו שיצא החוצה והרבה יכולים להשתלב כמוהו".

- מקצועית, מה היית מייעצת למעצב מתחיל?

"לקחת מנהל טוב".