בספרה "ללא כותרת - ניהול ומנהיגות בראי האמנות", מנסה איריס לביא להדק את הקשר בין אמנות לבין עולם העסקים. ולא מדובר במדריך לחשיבה יצירתית בשעות הפנאי, אלא בכלי עבודה. לביא היא יועצת ארגונית העוסקת בפיתוח כישורי ניהול ומנהיגות, בעלת תואר שני בלימודי אמנות באוניברסיטת קנט באוהיו, ארה"ב.
לביא מזהה באמנות זרמים שלמים, כמו גם תופעות נקודתיות, שיכולות להאיר את דרכם של מנהלים ובכירים בעולם העבודה. היא כותבת עליהם בפרקים קצרים ולכל אחד מהם מחברת דוגמאות, מקורות ונקודות לסיכום.
כך, למשל, אחד הפרקים בספר מבחין בין "מנהל אומן ומנהיג אמן" - כלומר, בעל מלאכה מוכשר לעומת יוצר מקורי. כפי שעולם האמנות מגיב לאירועים ולהלכי רוח בעולם ומשמש כראי התקופה, כך היא קוראת לאנשי מקצוע בתחום הניהול לשאוב השראה מאמנים שונים, ואף ללמוד על תהליכי חשיבה ופריצות דרך בתולדות האמנות, כמקור לחדשנות ומקוריות בניהול.
הדוגמאות שלה חוצות תקופות וסגנונות בתולדות האמנות, ויוצרות יחד פנורמה אמנותית יפה. "ונוס מאורבינו" של טיציאן ו"אולימפיה" של מאנה, המצטטת אותה; "העלמות מאביניון" של פיקאסו או פחיות המרק של אנדי וורהול - הספר רצוף דוגמאות של יצירות אמנות המתקשרות לניהול שינויים, להכרת העצמי ומסריו, לחזון וליכולת השפעה.
יש לי תחושה שאנשים חוששים מאמנות, ואני רואה בה מקור ליידע ולהשראה", אומרת לביא בראיון ל"גלובס". "הספר נכתב באהבה רבה. חשוב לי לומר שאין כאן ניתוחים אקדמיים של אמנות, אלא אהבה לאמנות והיכרות עם יצירות, וזיהוי של קשר אפשרי בין ניהול ובין אמנות.
"קשה לי לומר מאיפה באה דווקא הבחירה ביצירה זו או אחרת - אלה האסוציאציות שלי. אולם אין בחירות מקריות. הבחירה בדיוקן עצמי של גוגן עם ישו מצויר מאחוריו - אם נקרא את הניתוח של העבודה - עוסקת בהתחבטויות שלו וברצון להתנתק מכבלי העולם הישן ולמצוא לעצמו מקום אחר.
"הפרק הזה עוסק בצורך של כל אחד לחשוב על דמותו כמנהיג. אנחנו חיים בעידן שבו נהוג לדבר על מודעות עצמית ועל אינטליגנציה רגשית ואני אומרת בלי סיסמאות גדולות - 'הסתכל על עצמך. מה אתה רואה ומה היית רוצה לראות'".
מסר של שליטה
בדוגמה אחרת מאותו פרק, מציגה לביא דיוקן עצמי של רנה מגריט: "לכל אדם אני אומרת שהקווים שלך, המאפיינים שלך, יבואו לידי ביטוי בכל מה שאתה עושה. כמנהיג עסקי זה יבוא לידי ביטוי בארגון. למגריט, בדמותו המוקפדת למשעי, יש מסר של יכולת שליטה מאוד גדולה, מפגן עוצמה. הדיאלוג בין הדיוקן לעבודות האחרות שלו מגלה גם בהן עוצמה - לצייר מקטרת בדיוק מושלם ולהגיד על הציור 'זו לא מקטרת'".
- כשאת מגישה למנהלים בכירים נושא חדש, איך את פורצת את מחסום ה"אני יודע הכול" של אנשי ניהול?
"זה האתגר. רציתי לפרסם ספר שיהיה נגיש לכל אדם. אני עוסקת בייעוץ כבר כמעט שני עשורים, ובשנים האחרונות התחלתי להרגיש שהכול כבר נאמר ונכתב ואנחנו מחפשים מקורות השראה חדשים. היום נראה כאילו היידע זמין לכול. ואם אני רוצה לקרוא על עקרונות של מנהיגות אני אעשה גוגל ואקרא. אבל לדעתי לא די בזה.
"בתקופה שבה הכול משתנה בקצב מאוד מהיר, כל מנהל בכל דרג צריך לדעת להנהיג. לא מספיק היום לדעת איך עושים דברים אלא צריך את מה שאמנים מביאים - את פריצת הדרך, את החזון ואת השאיבה מעולמות אחרים.
"זה החידוש וזה מה שאני רוצה לספר לקהל שלי. שמנהיגות היא היכולת להוביל שינוי ולהניע רעיון חדש, ולא לדרוך במקום. לא חייבים דווקא להוביל אנשים אלא לאפשר לכל אחד, בכל דרג בארגון, לפתח כישורי מנהיגות".
- אולי צריך ארגונים קשובים יותר?
"מי שעומד בראש הפירמידה צריך לתת לאנשיו השראה להיות בעצמם מנהיגים ויוזמים. לתת לאנשים הזדמנות להביע רעיונות. את זה אפשר ללמוד גם מאמנים".
- התדמית של אמנים לא תמיד עולה בקנה אחד עם הצלחה עסקית. להוציא אולי את וורהול שהקים את הפקטורי והשתמש בכלים של הקפיטליזם לשירות האמנות. אמנים נתפסים כמתבודדים וכזרים לעולם העסקי.
"הספר לא קורא לאנשי עסקים להפוך לאמנים ולהתבודד בסטודיו. אלא להכיר את ההיבט של התשוקה שכרוכה ביצירה אמנותית. הדחף להגיע לאנשים ולהניע קהלים קיים גם באמן מתבודד. רוב האמנים רוצים לגעת באנשים ולגרום להם לחוש, לאהוב או להגיב ליצירה".
- אפשר לעשות את זה לשני הכיוונים? ללמד אמנים להשתמש בדרייב שלהם לניהול נכון יותר ברמה העסקית?
"בוודאי אבל זה הקראפט ולא הארט. אלה כלים שכל אחד יכול ללמוד. אבל את הלהט והרצון לפרוץ ולדחוק את הגבולות של עצמך - את זה אי אפשר ללמוד בבית הספר. ואת זה אפשר ללמוד מאמנים ומאמנות. יש להם את הדרייב הבלתי פוסק ליצור ולחפש ולחדש. אמנים הם חדשנים מטבעם. אחרת לא ייכנסו למוזיאונים".
שם הספר "ללא כותרת", שאול אף הוא מעולם האמנות. לביא מציינת שהיא רוצה להניח לכל אחד למצוא את הפרשנות ואת הכותרות שלו. היופי טמון בחיפוש, לא בהנחיה למטרה. כותרת אחרת ששקלה, היא מסכימה לגלות, היא "המזרקה", בעקבות דושאן, שהניח במוזיאון משתנה, העניק לחפץ הנחות משמעות חדשה ופרובוקטיבית, ושינה את פניו של עולם האמנות מאז ועד היום.
"ארגונים מחפשים חדשנות, והחדשנות נמצאת בידי כל אחד. המשימה היא לתת לאנשים להעז ולבטא את רעיונותיהם, לנסות שפה חדשה ולתת לאנשים לספר סיפור בלתי שגרתי", אומרת לביא.
- יש בספר משהו מאוד נינוח, שמאפשר לאנשים לצטט ואפילו להתרברב ביידע שרכשו לפתע. אם מישהו ישלב ציטוט מהספר במצגות שלו, תראי בזה הצלחה?
"זה בוודאי יחמיא לי. אני חושבת שהספר אמור להיות קודם כל מקור אינפורמציה חדש".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
