הדרום יקר לנו, קצת יותר מדי

החקלאים באזור "עוטף עזה", חיים במציאות קשה, אין ספק. הם סובלים מפגיעות בגידולים שבשדות ובפרנסתם, גם בכך אין ספק. אך נדמה שבימים האחרונים הם מנצלים את צרותיהם ורוכבים על אהדת הציבור כדי לסחוט את קופת המדינה, שגם ככה מגלה כלפיהם נדיבות מופלגת, ולא רק תחת אש.

בתכניתו "מה בוער" בגלי צה"ל, נתן רזי ברקאי במה לעובדי הפלחה, לדבוראים, ולרפתנים, בראיונות שבהם יד אחת אוחזת במחרשה ואילו היד השנייה מושטת לעטין האוצר כדי להרוויח עוד כמה שקלים.

הגדיל לעשות אלי הרפתן, שאמר כך: "יותר מאשר אני דואג מהקאסמים והמנהרות, אני מודאג מיאיר לפיד ופתיחת שוק החלב ליבוא, כי אז ממש לא יהיה לנו מה לחפש פה". כן, הרפתן מעוטף עזה חושש משר האוצר שלו יותר מאשר ממוחמד דף.

נדמה לי שמשהו השתבש בניהול הסיכונים. האיום מעזה במקומו מונח, אך האיום האמתי הוא הפסקת הפינוקים שהמדינה מרעיפה על החקלאים בשפע הקלות, הפחתות מסים ומענקים, לאורך כל השנים.

פצ"מרים? מנהרות? אזעקות? מה שמטריד את חקלאי עוטף עזה הוא סגירת ברז ההטבות, והדאגה של השר לפיד לכל המשק הישראלי וליוקר המחיה של התושבים. מה אכפת אם הקוטג' יעלה שבעה שקלים, העיקר שיתנו להם להמשיך ולקיים חקלאות לא רווחית ומסובסדת. אם לא - הם יעזבו את העוטף.

ים ההטבות לחקלאים

רוצים לדעת מה מקבלים חקלאים בעוטף עזה? בבקשה: פטור מדמי חכירה לגידולים חקלאיים, עם החזר של 25% מההשקעה, תמיכה של 17% בייצור ביצים ו-13% בפטם מהעלות לייצור, ומענק בגובה 100,000 שקלים עם החזר של 25%, זאת אומרת 75,000 שקלים במתנה.

בנוסף, כמו כל תושב ישוב ספר, הם מקבלים הטבות מס בשיעור עד 25% מגובה המשכורת החודשית, הנחות עד 69% על מגרשים מעל חצי דונם לבניה, בתוספת 15% לחיילי מילואים; פטור מדמי היתר על תוספות בנייה, הנחה בארנונה בסך 30%, מענק עד 13,000 שקלים לבניית ממ"ד, מימון בנקאי מוגבר עד 75% במשכנתא. וזה בלי שמנינו את התוספת התקציבית בסך 400 מיליון שקלים שאושרה בתחילת "צוק איתן" אשר חלק ממנה יועבר ישירות להחקלאים, ואת יתרונות כןח האדם הזול בדמות העדפה בהעסקת עובדים זרים.

כל אלה כנראה לא מספיקים לאלי הרפתן. כמו המשרד המיוחד שמטפל ביישובי ספר אלה, המשרד לפיתוח הנגב והגליל שתקציבו 200 מיליון שקלים - הוא רוצה עוד.

חקלאים יקרים מאוד. די עם הבכיינות ודי עם הסחטנות.

מנצלים את המצב הביטחוני

נזקי הפצמ"רים לרכוש, איום המנהרות ומחירו האנושי, הנזקים ליבולים שנגרמו כתוצאה מהפגזים והפסד ימי עבודה בשל הקרבות, ראויים לפיצוי מלא וזריז ממוסדות המדינה. אך די לספינים - אל תנצלו את המצב הביטחוני כדי להשפיע על שיקולים כלכליים ומהלכים כמו פתיחת השוק לייבוא חלב ומוצריו ולייבוא חקלאי בכלל, האמורים להקל על יוקר המחייה ומצוקות של כל התושבים בכל אזורי מדינת ישראל.

ימי "צוק איתן" היו גם ימי מפגן של אחדות העם. בואו לא נמסמס את האחדות המרשימה הזו ולא נאפשר לתרבות השנור-החקלאי להרים את ראשה, גם לא מכיוון עוטף עזה.