להקדים תרופה לאינתיפאדה

אחת הסיבות שהובילו את חמאס להתקפת ישראל היא המשבר הכלכלי החריף שבו הוא נתון; ואם ישראל לא תשכיל לסייע לרשות הפלסטינית לשפר את כלכלתה, נספוג גל של אלימות גם מיהודה-ושומרון.

כדי שמדינה מתפתחת תצמח בקצב ראוי, על אזרחיה לוותר על חלק גדול מהצריכה לטובת השקעות. את ההשקעות צריכה להוביל הממשלה, כי השוק הפרטי מעדיף לייצר מוצרי צריכה שנותנים תשואה מיידית, על פני השקעות במפעלים, אוניברסיטאות, תחבורה ותקשורת שהתשואה שלהם לא נראית מיד לעין.

בסין לדוגמה, המדינה משקיעה יותר מ-40% מהתוצר שלה, והיא צומחת בכ-10% לשנה; כך היה גם בהודו, שצמחה במהירות, וכך נהגה ישראל בשנות ה-50 וה-60, כאשר המדינה צמחה בכ-15% לשנה, למרות עלויות הביטחון העצומות וקליטת מאות-אלפי עולים.

מנגד, הרשות הפלסטינית מקצה כיום רק אחוזים בודדים מתקציבה להשקעות. אמנם בשנים 2008-2011 השקיעה הרשות סכומים גדולים יחסית, והשיגה צמיחה של כ-10% לשנה, אבל אז הציבור הפלסטיני החל להתקומם, ודרש שהממשלה תתמקד במשיכת תרומות מחו"ל, ותצמצם את גביית המסים, כי האזרחים רצו לצרוך "עכשיו" ולא לחכות עד שההשקעות ייתנו פירות.

כדי להרגיע את השטח, צמצמה הממשלה בהשקעות והפנתה את רוב משאביה לשכר ולתשלומי העברה. התוצאה היא, שפקיד ציבור ברשות הפלסטינית מרוויח היום הרבה יותר מעובד במגזר הפרטי; כך שאנשים לא רוצים להיות יזמים, מוכרים ולא עובדים יצרניים. כולם רוצים משרות במשטרה הפלסטינית, במשרד ממשלתי, במקומות שבהם עובדים מעט ומרוויחים הרבה יחסית.

המדיניות הזאת הפכה את הרשות הפלסטינית לאחת משיאניות העולם בהוצאות על שכר ועל תשלומי העברה. ומכיוון שלרשות אין די כספים לממן את כל ההוצאות הללו, היא מושכת כספים מתורמים בחו"ל, תוך הבטחות שהיא תוציא את הכסף על השקעות יצרניות. אבל בפועל, מתוך 4.4 מיליארד דולר שקיבלה הרשות בשנים האחרונות לצורך השקעות, כמיליארד שימשו לבניית תשתיות, והיתר שימשו לתשלום משכורות.

מצב זה הביא לכך שהתורמים בחו"ל החלו להבין שהתרומות שלהם אינן מגיעות ליעדן. בנוסף, רובם קיוו שהתרומות יסייעו לקידום המשא-ומתן עם ישראל, שנשאר תקוע.

לכן, תורמים החלו לעצור את התרומות, והתוצאה היא שהרשות הפלסטינית נמצאת במשבר תקציבי, שמכריח אותה לדחות תשלומים לספקים ולקחת הלוואות מבנקים מקומיים כדי לממן את המשכורות של עובדי הציבור. בקצב הזה, הרשות הפלסטינית תיקלע בקרוב לתקרת חוב שלא תאפשר לה יותר לשלם שכר; ובמצב הזה, כל השוטרים שגויסו כדי ששכרם יגרום להם לכוון רובים נגד ארגוני הטרור, ולא נגד ממשלות הרשות וישראל, ימצאו את עצמם חסרי תעסוקה. כשהמובטלים יחזרו לרחוב, מרירים, מיואשים וכועסים הם יוציאו את הכעס שלהם על ישראל, ובתוך זמן קצר תפרוץ עוד אינתיפאדה.

לכן, לפני שזה קורה, על ישראל לבחון ולשקול כיצד היא ממנפת את המלחמה בעזה גם כדי לתת לרשות כלים להגדלת ההשקעות, ולציבור הפלסטיני תקווה שהוא ייהנה מפירות הצמיחה. כי מלחמה באינתיפאדה תעלה לישראל בנזקים כבדים בהרבה מאשר המלחמה בעזה.

הכותב הוא כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי ומרצה במכללת נתניה