"המערכון של ג'ון סטיוארט היה הפגנה של בורות"

"ישבתי אתמול עם בנותיי במקלט של הדיוויד אינטרקונטיננטל אחרי שאזעקה הזהירה אותנו מפני שיגור טילים של חמאס לעבר ישראל, והתחושה שלי היא שהפעם זה אישי", מספר דיוויד סוויסה, העורך של LA Jewish Journal, העיתון היהודי השני בגודלו בארה"ב, הפונה לכ-80 אלף קוראי פרינט ו-1.2 מיליון גולשים באתר מדי שבוע. "לרבים קשה לבקר את ישראל כשרואים שמשוגרות לעברה 3,000 רקטות, שאמורות להרוג כל אחת 10 אזרחים ישראלים. לא חיילים, זה מיועד לבנות שלי שאיתי במקלט. יש משהו אישי במלחמה הזו".

סוויסה היה אחד מכ-120 עיתונאים יהודים מכ-30 מדינות בעולם שהגיע לכנס התקשורת היהודית שנערך ביוני בירושלים, יוזמה של המשרד לענייני ירושלים והתפוצות. שלא במפתיע, נושא שעלה שוב ושוב בכנס היה סוג של ניגוד אינטרסים בין העיתונאים לגורמי המדינה. גארי רוזנבלט, העורך של Jewish Week הניו-יורקי, שותף נוסף בכנס, אף פרסם מאמר נוקב אחרי הכנס ובו כתב כי באחת ההרצאות "היחס לקהל היה כאל אנשי יחסי ציבור ולא כאל עיתונאים". המדינה, טען, רוצה שהעיתונאים היהודים ברחבי העולם יציגו את עמדת ישראל בעולם שנתפס כמוטה לטובת אויביה, בעוד שהעיתונאים, ובכן, רוצים לעשות עבודה עיתונאית.

הכנס הזה נערך בעת החיפושים אחר גיל-עד שער, נפתלי פרנקל ואייל יפרח ז"ל, שאז עדיין הוגדרו כחטופים, כשהרוחות בישראל החלו לתסוס. מי שעיניו בראשו ראה את ההסלמה מתקרבת. המלחמה שהגיעה אחר כך, כפי שאפשר ללמוד ממה שאומר סוויסה, הפכה את זה לקשה עד בלתי אפשרי להפריד בין הזהות שלך לבין יכולתך לתפקד כעיתונאי.

סוויסה נושף נשיפה ארוכה ומופתעת כשאני מספר לו על ההתבטאות של עורך אתר וואלה, ינון מגל, שסירב להקדיש את הכותרת הראשית באתרו להרג ארבעת הילדים הפלסטיני על חופה של עזה, והעלה את הנימוק שהוא "קודם כל ישראלי ויהודי ורק אחר כך עיתונאי". "זה קשה, זה קשה", הוא אומר. אבל גם הוא לא מסתיר את הדילמה שהוא מתמודד עמה כעיתונאי יהודי באמריקה.

"המלחמה הספציפית הזו הפכה את המצב המסובך שלנו לעוד יותר מסובך", הוא מסביר, "אנחנו בארה"ב רגילים לראות את חילוקי הדעות הפנים-ישראליים, ולהשתמש בהם כהצדקה להעברת ביקורת על ישראל. אנחנו אומרים, 'הם מבקרים את עצמם, אז ברור שגם לנו מותר'. אנחנו רגילים לצטט את ראשי האופוזיציה, את עמוס עוז, שמעבירים ביקורת על התנהלות הממשלה. אנחנו לא רגילים לראות כזה קונצנזוס בקרב הישראלים. יו"ר מפלגת העבודה מביע תמיכה במערכה בעזה, עמוס עוז מפרסם מאמר שבו הוא מביע תמיכה בלחימה. אין לנו יותר את המותרות להשתמש בכם כהסבר לכך שמותר לנו לבקר.

"הדבר השני שקרה הוא שאנחנו רואים עכשיו דברים בשחור ולבן. אני ביקרתי את ישראל בעבר למרות שאני ציוני, מתחתי ביקורת על הממשלה, על החרדים, על ההסברה, על מיליון דברים. אבל עכשיו קשה לי מאוד, כשרואים באופן ברור כל-כך מי הצד ה'רע'".

רוזנבלט מתבטא בצורה יותר זהירה. "כתבתי בעבר על הקושי שלי להיות חבר נאמן של הקהילה שלי במקביל להיותי קול עצמאי וגם ביקורתי", הוא אומר. "שום דבר לא צריך להיות מחוץ לגבולות השיח. אנחנו תומכים בישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, אבל זה לא אומר שישראל תהיה חפה מביקורת. לצד תמיכה בישראל, המאמרים שלנו הביעו חשש שהמערכה הקרקעית תפגע בתמיכה הבינלאומית שישראל מקבלת ככל שמניין האבדות בעזה יעלה, כפי שאכן קרה".

*** הכתבה המלאה - במגזין "פירמה"