"המלחמות בחברה הישראלית יוצרות תסיסה מחשבתית מבורכת"

יורם טהרלב מוכר כפזמונאי, אולי נכון יותר לומר משורר, וגם כסופר. אלא שבגיל 76, האיש שמוכר בזכות שירים שהפכו לנכסי צאן ברזל בתרבות הישראלית, קפץ למים העמוקים של חקר המקרא עם הספר "שמחת תורה" (הוצאת "כנרת זמורה ביתן"), שמספק פרשנויות מקוריות לפרשות השבוע.

טהרלב: "אני עוסק בנושאים יהודיים כבר הרבה שנים. הוצאתי ספרים שקשורים ליהדות, אבל זו הפעם הראשונה שבה נכנסתי לבטן של היהדות - להתמודדות עם חומרים שכל יהודי מכיר אותם. זה לא כמו כשכתבתי פירושים לספר מוסר מהמאה ה-18. פרשת השבוע זה נושא צפוף מאוד ובשביל להתמודד עם זה, צריך אומץ לב".

ובפירושים, כמו בפירושים, לכל דבר ניתן לחבר איזו אמירה מהמקורות. גם למבצע הצבאי בעזה ולקורבנות שגבה: "בפרקי אבות כתוב 'ואל תנחמנו בשעה שמתו מוטל לפניו'. אתה לא צריך להיות דתי כדי לקבל את הרעיונות המוסריים והאנושיים ביהדות, במיוחד בימים אלו.

אלא שעל רקע האירועים של החודש וחצי האחרונים ובעיקר השסעים הפנימיים שהתעוררו בחברה הישראלית, טהרלב נשמע דווקא אופטימי, ואף מוצא בקשיים תועלת רבה לחברה בארץ.

לדבריו: "ישראל במאבק פנימי עצום בין תרבויות מכל כיוון, אבל זה מוליד דברים טובים. אפילו המלחמות מתסיסות את החשיבה הישראלית, ובעצם נוצר עם מאוד מפולג אבל מאוד יצירתי. כל הזמן קורים דברים חדשים. גם המלחמות הפנימיות בחברה הישראלית יוצרות תסיסה מחשבתית מבורכת. אני נזכר במערכון של יוסי בנאי 'חלמתי שאני שוודי', שהדאגה שלו זה משהו שקרה בגינה, בזמן שהדאגות שלנו מאתגרות ומרתקות ומניבות יצירתיות בלתי פוסקת, שמתבטאת בכל תחומי העשייה. אם החיים קשים, זה לא תמיד גרוע".

- אפרופו מלחמות פנימיות, אילו תגובות קיבלת לספרך בציבור הדתי?

"דווקא מפתיעות מאוד. יש לי ידיד חרדי מבני-ברק, שבדרך-כלל אני מראה לו דברים שכאלה שאני כותב כדי שיביע את דעתו. אחרי שקרא את הספר הזה, הוא התקשר אליי ואמר שנתן את הספר לבנו - תלמיד ישיבה, ולקרוב אחר שהוא דיין, והם גמרו עליו את ההלל".

- אז עכשיו אתה "מתחזק"?

"לא. אני לגמרי חילוני. גם במה שאני לומד, אמונה אינה העניין שלי, אלא ספרות חוכמה, עצות לבני אדם".

נבנה מהשריפה

אין זו הפעם הראשונה שבה טהרלב פונה ליהדות. למעשה, הוא "גרופי" לא קטן של העניין. ראשית, כמובן, מתבטא הדבר בשיריו, כמו "הבלדה על סוס עם כתם על המצח", "על כפיו יביא", "נח", "יעלה ויבוא", "מלאך מסולם יעקב" ועוד. ההתייחסות לפן היהודי מתבטאת גם בספרים שכתב. למשל, "שמע בני", ספר שקיבץ עצות לחיים מתוך כ-70 כתבים של חכמי ישראל ב-1,000 השנה האחרונות, כמו הרמב"ם, הרמח"ל, אבן עזרא ויהודה הלוי, וזכה לשבחים אף בעיתונות החרדית. "כשיצא הספר, הופיעה בעיתון בבני-ברק כתבה של שני עמודים. כתבו שהספר צריך להיות בכל בית יהודי", מספר טהרלב.

וכיאה לטהרלב, חלק מספרים אלו, כולל החדש, שילבו מנה בריאה של סאטירה. למשל, "מצע אישה מצע טוב", הביא סיפורים אירוטיים מהתנ"ך בחרוזים ובהומור, בכיכובם של שמשון ודלילה, יהודה ותמר, יוסף ואשת פוטיפר ואחרים.

פעילותו בתחום, ובפרט האלמנט ההומוריסטי שהוא משלב, עוררו תגובות מגוונות, ופעם אחת אף הולידו שערורייה קטנה בקהילה החרדית. היה זה ב-1991 סביב ספרו "וטהר לבנו", שבו לקח פרקים מספר מוסר יהודי מהמאה ה-18 - "שבט מוסר" מאת רבי אליהו הכהן מאיזמיר. את הספר הוא מצא בחנות ישנה והוסיף אליו פירושים על ענייני מוסר של ימינו ברוח הסאטירה. וכאילו כדי להוסיף חטא על פשע, הוא עוצב בסגנון דפי התלמוד - הספר המקורי במרכזו ומצדדיו פרשנויותיו של טהרלב. "יצא ספר מלא חוכמה והומור. חלק מהקהל החרדי התרגז בגלל העימוד והציורים", הוא נזכר.

בעקבות הספר, טהרלב זומן להישפט בפני בית הדין של העדה החרדית, שם נכתב לו: "חיללת את הספר 'שבט מוסר' באופן נורא ומבהיל...עם דעות כוזבות ותמונות תועבה, רחמנא ליצלן ומי יודע מה עונש יענישך הצדיק (כותב המקורי - י.מ) על חילול כבודו". בסוף המשפט, הספר נידון לשריפה. טהרלב: "בספר הזה נתתי לראש שלי להתפרע, אבל גם הלכתי בדרכים סלולות. בעקבות השריפה, הספר מכר 4 מהדורות. יש יהודים חרדים שיודעים פרקים שלמים ממנו בעל פה".

- אתה לומד יהדות באופן קבוע?

"אני לא לומד בכלל, אבל כן קורא ספרים. מתוך זה אני יודע די הרבה על יהדות, על מנהגיה וגם על חסרונותיה. בתלמוד לא עסקתי אף פעם אבל כן ברמב"ם, מסילת ישרים, פרקי אבות, סיפורי חסידים וליטאים - כל החוכמה והמוסר של היהדות. כמו שהלל הזקן אמר, 'למקום שאני (שליבי) אוהב, שם רגלי מוליכות אותי'".

הומור מהמאה ה-18

עם כל הכבוד לספריו, טהרלב מוכר קודם כל בזכות שיריו ההמנוניים: "גבעת התחמושת", "הבלדה על יואל משה סלומון", "אין כבר דרך חזרה", "עוד לא תמו כל פלאייך", "ישנן בנות" וגם שירי ילדים כמו "בים בם בום" ("שני חברים יצאו לדרך") ו"כולם הלכו לג'מבו".

באופן לא מפתיע, מתברר שלא רק טהרלב נותן פרשנויות לאחרים, אלא גם אחרים מספקים כאלה לשירים שלו. "אשה דתייה אחת אמרה לי", הוא מספר, "שהשיר 'על כפיו יביא', הוא על דוד המלך. הרי כתוב שהוא בונה את העיר כבר 70 שנה ויניח למקדש את אבן הפינה. והרי דוד חי 70 שנה וחלם לבנות את המקדש".

בזגזוגו בין העולמות, טהרלב אוהב לשלב את סיפורי התורה עם תרבות ישראלית בת-ימינו: "בפרשת נח, מתוך 13 המילים הפותחות את הפרשה, 3 הן 'נח' - "אלה תולדות נח. נח איש צדיק תמים היה בדורותיו. את האלוהים התהלך נח". האם היה אפשר לחסוך ולכתוב פעם אחת 'הוא' במקום שוב 'נח'? לדעתי לא. ומדוע? כי כל השמות של גיבורי התורה אנו יודעים מהיכן קיבלו את שמם. יעקב אחז בעקב אחיו, יצחק כי אמו צחקה וכו'. על שמו של נח יש אמנם נימוק, אבל לא משכנע. ולכן בא 'ואת האלוהים התהלך נח' - כי הוא עשה מה שנח לו. ואני מוסיף: בהחלט אפשר לראות שיש ממשיכים לדרכו בימינו".

את ההשראה להומור היהודי הוא שואב מהמגיד מדובנא. "לכל פרשת שבוע יש דרשה מסוימת שמתבססת על שיחות שלו. הוא היה מכניס הרבה הומור והיה אהוב ליבו של הגאון מווילנה. זה הומור של המאה ה-18".

- תן דוגמה.

"שלחו את המגיד מדובנא יום אחד להתרים אדם עשיר לצדקה. אותו עשיר ענה לו שאינו מוכן לתרום עכשיו כלל, אבל הודיע כי כתב בצוואתו שלאחר מותו כל הכסף יילך לצדקה. המגיד ענה לו בסיפור: 'בחצר האיכר יש תרנגולות וחזירים. לתרנגולות האיכר נותן להיכנס הביתה ולקפוץ על השולחן כי הן נותנות לו ביצים בכל יום, בעוד שעל החזירים הוא אוסר זאת, כי רק במותם הם יתנו לו משהו - את בשרם למאכל. אז כל אחד מחליט אם להיות תרנגול או חזיר. אתה בחרת להיות חזיר'".

מהתנ"ך אל הציונות

טהרלב נולד וגדל בקיבוץ יגור, באווירה ציונית וחילונית ולמהדרין. ניגוד עז לעיסוקו הרב ביהדות.

- בוודאי הייתה שם אווירה שונה ביחס ליהדות ולפרשות שבוע בפרט.

"אני לא חושב שמישהו שם הכיר את המושג 'פרשת השבוע'. אבל אלה שעלו לארץ והגיעו לקיבוץ היו חלוצים, רובם עם השקפות של השמאל. אבא שלי תמיד היה לוקח אותי לשמוע בבית הכנסת את תקיעת השופר. באופן כללי, הדור של החלוצים, שחלקם גדלו בישיבות, בארון הספרים היהודי החילוני שלהם היו קודם כל התנ"ך וספר האגדה של ביאליק וי"ח רבניצקי, שזה אוסף מדהים של חוכמה יהודית. משם שאבו החלוצים רעיונות סוציאליסטיים, בעיקר מאמוץ וישעיהו.

"בשל ההיכרות הזו, כשכתבתי, למשל, את השיר 'יעלה ויבוא', כתבתי שם: 'יעלה על הר נבו, זה האיש אשר יראנה ואליה לא יבוא'. אני אפילו לא אומר את שמו, אבל כולם בדור שלי יודעים למי הכוונה. הדור שגדל על התנ"ך ניתב את ערכיו לעולם הערכים של הציונות".

- אתה מזהה מגמה כללית כיום של עניין בנושאי יהדות בקרב חילונים?

"הופעתי עכשיו בתשעה באב בפני קהל שרובו חילוני. אני עושה גם תיקון שבועות ב'צוותא' והאולמות מלאים, ואלו אנשים חילונים. יש התעניינות גדולה.

"יש מכונים וארגונים שעוסקים בארון הספרים היהודי. אסור לשפוך את המים עם התינוק. כל מה שקשור לתפילה ולאמונה - פחות מעניין את האנשים. אני חושב שאותי לפחות מעניינים דברי חוכמה, עולם של ערכים מוסריים. זה מאוד מסקרן ומרתק אותי. גם בסיפורי החסידים, אני מוצא דברים יפים, אפילו שאני בא ממשפחה ליטאית מאוד".

יורם טהרלב

גיל: 76

מגורים: הרצליה

מצב משפחתי: היה נשוי פעמיים. תחילה למשוררת נורית זרחי, שממנה נפרד, ואחר-כך ללינדה, שנפטרה ב-2011. מכל אחת מהן יש לו שני ילדים

שירים מוכרים: "גבעת התחמושת", "הבלדה על יואל משה סלומון", "בשביל אל הבריכות", "הורה", "אין כבר דרך חזרה", "עוד לא תמו כל פלאייך", "ישנן בנות", "הבלדה על סוס עם כתם על המצח", "על כפיו יביא", "נח"

ספרים: יותר מ-70 ספרי ילדים ("הדודה שלי מרחוב הנביאים", "מר שמח", "מר יואף", "מר שלומפר"), 4 ספרי שירים, ספרי יהדות וגם ספר הדרכה לכתיבת שירים

עוד משהו: הרעיונות שב"שמחת תורה" פורסמו תחילה באינטרנט, באתר ynet, ומשזכו לתגובות טובות, קובצו גם לספר

ועוד משהו: כבר 25 שנה מופיע כסטנדאפיסט. בהופעות הוא מספר על המציאות הישראלית מנקודת מבטו העוקצנית