בימים האחרונים שבה ועלתה סוגיית תקופת הצינון אשר לה נדרשים פקידי הציבור הבכירים - שאמונים על שמירה על האינטרס של הציבור - בטרם יעברו לשוק שעליו פיקחו. החשיבות בתקופת הצינון מוכרת, בוודאי כשמדובר במעבר מכס הרגולטור לכס מנהל או דירקטור בגוף מפוקח.
הסיבה לדיון המחודש בסוגיה זו, ולביקורת כלפי משרתי הציבור שהחליפו צד מהר מדי או - בנסיבות לא בהירות דיין ואף בעייתיות - טמונה במינוי הצפוי של פרופ' עודד שריג לתפקיד יו"ר קבוצת מגדל וחברת הביטוח מגדל, מיד עם סיום תקופת הצינון שלו. זאת במיוחד על רקע כך ששריג הוא זה שאישר לאליהו את רכישת השליטה במגדל לפני פחות משנתיים.
שריג אינו הבכיר הראשון שעוזב את הסקטור הציבורי ועובר לתפקיד בכיר מאוד בגוף שעליו פיקח. הוא גם לא השני או השלישי. כמו כן, לרגולטורים הבכירים אין לאן להתקדם בשירות הציבורי לאחר תום כהונתם, והמעבר שלהם לשוק העסקי די טבעי. בטח כשמביאים בחשבון שזהו תחום התמחותם. הבעיה מתעוררת לעתים באופן המעבר.
להלן מה שקרה עם בכירי שלושת גופי הרגולציה הפיננסית המובילים בעשורים האחרונים, בכל הקשור להתאקלמותם בשוק העסקי, ולא כולל תפקידי הוראה ואקדמיה:
הפיקוח עובר לשוק
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
