נתניהו שב לשדה הקרב

עבור תושבי הדרום, ירי החמאס אתמול היה אות הכניסה לממ"ד. שרי הקבינט, לעומת זאת, ראו בו את יריית הפתיחה לעונת הציד. אם בשלושת הימים האחרונים המתינו במערכת הפוליטית בשקט לראות לאן מתקדם המו"מ עם חמאס, אתמול זה התברר: לשומקום. לא למלחמה, לא לשלום. דווקא השלישיה השקולה - נתניהו-יעלון-גנץ - שזכתה לשבחים מהתקשורת, לא הביאה את התוצאה בינתיים. הם אולי התחזקו בעיתון, אבל נחלשו בשטח. ישראל שילמה מחיר כבד בדם חייליה, ותוצאות אין. חמאס ממשיך להתיש את ישראל, ונתניהו מתיש את כולנו.

נתניהו איבד במערכה הזו שני יתרונות מובהקים: את היותו מר ביטחון, כשגם אחרי חודש של לחימה לא הצליח להביא את המערכה לשורה מסכמת. הצוק אולי איתן, אבל המצב לא; ואת היותו מר אמריקה, כשהביא אותנו לשפל חדש ביחסים מול אובמה וארה"ב.

השבחים שקצר רה"מ על השגת הסכמה רחבה בעולם ובקבינט חלפו ויחד איתם גם הקונצנזוס, תמיכת תושבי הדרום שיפגינו הערב בכיכר רבין ושתיקת שרי הקבינט. אפילו את בוז'י הרצוג נתניהו איבד. יו"ר העבודה הוא אחד הזהירים במערכת. אם הרצוג תוקף את נתניהו, סימן שקורה פה משהו.

בעליהום הזה השתלבו שרי הקבינט. הם מריחים את התבוסה וחוששים להיצרב בתודעה כחלק ממנה. בינתיים ליברמן ובנט יורים מנשק קל. הם מדברים על מה שצריך לעשות ולא מותחים ביקורת על נתניהו, אבל אין ספק שהם עוד לא אמרו את המילה האחרונה. את הפצצות מונחות הלייזר והקלפי הם שומרים למועד מאוחר יותר. כמו שאומרים בצבא, הם יגיבו במקום ובזמן.

ליברמן בינתיים מכין לעצמו אופציות. הוא משגרר את כרמל שאמה לפאריז והופך את הOECD למיצובישי מודל 2014, ומפטר את יאיר שמיר מהכנסת כדי לחזק את הסיעה בח"כ נוסף. יותר משליברמן רוצה למוטט את החמאס הוא רוצה למוטט את שלטון נתניהו.

בחודש האחרון, כשרשם התחזקות, קירב אליו נתניהו את לבני ובוגי והרחיק את השאר ובעיקר את שר החוץ. כדרכו, כשהוא חזק, משפיל רה"מ את סביבתו. כשהוא חלש הוא מתחנן לעזרה. עכשיו כשהוא מגמגם, כולם יחכו לו בסיבוב. שלבני ובוגי יצילו אותך, הם יאמרו לו, וילמדו אותו מחדש את משמעות המילה אינתיפאדה. בינתיים כולם משפרים עמדות ורצים לתקשורת עם תוכניות גאוניות להצלת המצב. איך לא חשבו על זה קודם.

נראה שאפשר להצביע על אתמול כקו פרשת מים. הירי כרסם לא רק בהרתעה הישראלית, אלא גם במעמדו של נתניהו. את המלחמה הוא ינהל מעכשיו בשתי חזיתות: אחת מול חמאס, אחת על הקריירה שלו. אם הוא יפסיד בקרב הזה, הוא הוא יהפוך לאזרח מודאג בקדנציה הבאה.

הפעם הבאה שבה ייבחנו הדברים תהיה ביום שני, עם תום הפסקת האש. השאלה מי ישתגע קודם - החמאס שיפתח באש, או אזרחי ישראל שהחופש הגדול שלהם הולך ונמוג.

האפס המוחלט

הנחת היסוד של יאיר לפיד, על פיה מה שלא הולך בכוח הולך בעוד יותר כוח, מתבררת כשגויה. זה תופס לגבי רצועת עזה ותקף גם לגבי הצעת חוק מע"מ אפס. אולי עכשיו, אחרי שהחרדים הצליחו לטרפד את הדיונים על חוק מע"מ אפס עד ספטמבר, לפיד יבין שאת עוצמת הכוח שאפשר להפעיל בעזה, אי אפשר להפעיל על ועדת הכספים.

גם אחרי שנה וחצי בכנסת, ביש עתיד לא מבינים את המשחק הפוליטי. הניסיון לקדם חקיקה כל כך שנויה במחלוקת בפגרה מלמדת שאין להם מושג ירוק איך הכנסת עובדת. אם במהלך המושב לא היה להצעה רוב, קל וחומר שאי אפשר יהיה לגייס ח"כים בחופשה, כשחצי מהם בחו"ל, והחצי השני מתנגד מלכתחילה. מצד שני, המפלגה שהבטיחה פוליטיקה חדשה הפנימה דווקא ערכי הפוליטיקה הישנה, וסגרה דיל עם סלומינסקי על תמיכת הבית היהודי בחוק תמורת העברת עשרות מיליוני שקלים להתנחלויות.

במקביל, נעשה ניסיון לקנות את חברי הכנסת החרדים שהגישו אלפי ההסתייגויות. את ההצעות שהועברו לחרדים על ידי שליחיו של לפיד מגדיר מוביל ההתנגדות בוועדת הכספים, ח"כ משה גפני, כמגונות, ככאלו שנועדו להיטיב עם המגזר החרדי, ולא נוגעות כלל להצעת החוק. זה כבר היה מעט מדי ומאוחר מדי, והחרדים דחו את ההצעות. את מה שגפני שכח לפיד עוד לא למד ואולי גם לא ילמד.

גפני, יו"ר ועדת הכספים לשעבר, מסתובב במסדרונות הכנסת מ-88. אחרי ששרד 26 שנה של פוליטיקת חרדים, ההתמודדות עם לפיד קטנה עליו. הוא יודע את תקנון הכנסת על בוריו, ויחד עם ח"כ יעקב ליצמן ששימש גם הוא יו"ר הוועדה, הם עושים לשר האוצר בית ספר. כשם שלפיד להוט לאשר את החוק, שניהם נחושים לעשות כל מאמץ שהוא לא יעבור. גם עם שאר סיעות האופוזיציה לא הושגו פשרות.

מחוץ לוועדה השבוע נתקל ח"כ עיסאוי פריג' ממרצ, באורי שני, מקורבו של לפיד. "אני יודע מה יצא לכולם מהמע"מ אפס, אבל לא הבנתי מהמקבלים הערבים", שאל פריג'. את האפס, ענה לו שני.

צריך לומר ביושר: לפיד בחור אמיץ. נדרש הרבה אומץ להגיד שהנגידה לא מבינה, שהנגיד לשעבר טועה, ושחברת הדירוג S &P לא מבינה כלום. ואולי זו טיפשות. המחשבה של לפיד שיוכל לנצח את השועלים הפוליטיים ואת עדר הכלכלנים שקולם נצרד מלזעוק שמדובר בחוק רע, רק בזכות העובדה שהוא יודע להשמיע מסרים בצורה מרשימה- מוטעית מיסודה. שר האוצר הוא מומחה גדול לטלוויזיה אבל מומחה קטן בכנסת. הוא היה ונשאר שליח ערוץ 2 לממשלה.

הזחיחות שמאפיינת את לפיד הוחלפה בשבוע האחרון ברצינות. את חיתוך הדיבור הסחבקי החליף דקלום מונוטוני של מסרים קבועים. לפיד הנמיך את הקול, שינה את האינטונציה והסתער כלוחם קומנדו על האולפנים בתפקיד המומחה לענייני ביטחון. את כמות השעות שהשקיע השבוע בניסיון להעביר מסרים ביטחוניים ומדיניים, הוא לא עשה במשך כל תקופת כהונתו כשר אוצר עם מסרים כלכליים.

הבעיה של לפיד שמסרים ביטחוניים לא מתלבשים עליו. הוא לא נתפס אוטנטי. גם אם יעשה את המבט הרציני ביותר בעולם, ככתב במחנה שלא החזיק נשק, המסר שיוצא מפיו נשמע מזוייף. קשה לדמיין את מוחמד דף רועד מפחד בבונקר חמש קומות מתחת לאדמה, כשלפיד מיישיר מבט למצלמה ומבטיח שישראל תגיע אליו.

בעוד שר האוצר מדבר על ביטחון במקום לקדם עניינים כלכליים, השר סילבן שלום, מטפל בצרות הכלכליות בדרום. שלום נבחר השבוע לעמוד בראש הצוות לשיקום יישובי עוטף עזה ושדרות. כל השבוע התרוצץ שלום בדרום וכבר העביר בממשלה שורה של תוכניות. שלום ממשיך במרץ להפוך את משרד הנגב והגליל שהיה פעם שולי וזניח למשרד שיריבו עליו בקואליציה הבאה.

חזרה למע"מ אפס. הממשלה לא תיפול אם לא יעבור החוק. היא תפרם ותתפר מחדש. אחרי החגים ינסה שוב נתניהו לקדם את צירוף החרדים לקואליציה במקום יש עתיד. מאחורי הקלעים המאמצים ושיחות ההסדרה לא פסקו לרגע. באחרונה אפילו התקיימה פגישה בין גפני לליברמן. הוא היחיד שמונע מהמהלך הזה לצאת אל הפועל. כרגע הוא מתנגד לכניסתם לקואליציה אבל במערכת הפוליטית מעריכים שליברמן יעדיף את החרדים על פני בחירות. אם גפני צריך להמר- הוא שם את הכסף על שינויים בקואליציה.

זה מסביר את ההתנהלות של נתניהו עם מע"מ אפס. הוא נותן לחרדים להשתולל בוועדת הכספים באין מפריע, ולגרש את לפיד מהקואליציה. אולי לקראת חנוכה הם יצליחו. הלפיד יצא מהממשלה עם המע"מ אפס, ייכנסו החרדים ונתניהו יזכה לשנה נוספת של שקט. זה יהיה הנס שלו ושלהם. בפני לפיד יעמדו שלוש ברירות אכזריות: לוותר על המע"מ אפס, לפרוש לאופוזיציה בלי הישג, או לשבת עם החרדים בממשלה. אבל עכשיו הם לא מוכנים לשבת איתו.

בקואליציה כבר מפנטזים על כניסה לנעליו של לפיד. מי אמר שאין מוכנות בעורף. כרגע מוזכרים שמותיהם של שטייניץ וארדן. שטייניץ מתגעגע לתפקיד שעזב, ואם לומר את האמת, הוא היה יותר אחראי מלפיד. אולי כצ'ופר על כך שהסתפק במשרד לאיומים אסטרטגיים, יעניק לו נתניהו את משרד האוצר. מנגד, ארדן צובר באחרונה נקודות זכות בלשכת רה"מ.

נתניהו גילה שתענוג לעשות עם שר התקשורת עסקים. תמורת רוח גבית בפירוק רשות השידור הוא מתהפך ומיישר קו עם נתניהו בקבינט פעם אחר פעם. אולי עכשיו יבטיח לו עזרה בקידום השיחות הבינלאומיות תמורת מיכה בהסכם הפסקת האש. ההחלטה של גדעון סער לפתוח חזית מול נתניהו עלולה להתברר לו כמוקדמת מדי. בבורסת השמות שמו לא מוזכר. נתניהו עושה לשרים פוליטיקה של בי"ס יסודי. לו לפיד היה בשיעור, הוא היה מביע התנגדות להפסקת האש, ומקבל בתמורה תמיכה של נתניהו במע"מ אפס.

פרופיל נמוך

בעוד לפיד מזמין עדרים של צלמים וכתבים לסיוריו בשדרות ובאשקלון, משה כחלון מסובב בגיזרה בשקט כדרכו, הרחק מעיני התקשורת. בשבועות האחרונים ביקר בעוטף עזה, באשדוד, בנתיבות, נפגש עם תושבים, ביקר פצועים בשיבא, ניחם אבלים, הגיע ללוויות.

כחלון לא מנסה להתחפש לאיש ביטחון. כל עוד סדר היום הביטחוני שולט הוא מוריד פרופיל. ההכנות להקמת המפלגה החדשה לא פסקו אבל את חוגי הבית הוא עצר בינתיים. כחלון עובד בשיטה האמריקאית: ארבע שנים אתה בחוץ, ארבע שנים אתה עושה פגישות. לפני כשנה היה זה כחלון שיזם פגישה עם פרופ' מנואל טרכטנברג לקראת כניסתו לתפקיד במכללת נתניה. זה היה עוד לפני שהחליט להקים את המפלגה החדשה וענייני פוליטיקה לא היו על הפרק. כשהודיע יו"ר הות"ת השבוע על פרישה מתפקידו, היה מי שנזכר בקשר הזה והעלה ספקולציה, כפי שפרסם אדריאן פילוט בגלובס, שפניו של טרכטנברג מועדות למפלגה החדשה של כחלון. השניים, דרך אגב, לא דיברו מאז.

באופן טבעי תהווה המפלגה החדשה מקלט להשערות נוספות של פורשים בעלי אספירציות פוליטיות בשנה הקרובה: הליכוד בבחירות הבאות יחתך בשליש לפחות, מה גם שהתמודדות בו מחייבת פריימריז, חוויה מפוקפקת שכוללת חתונות, בר מצוות ולחיצות יד לחברי מרכז שבדיוק סיימו לאכול את העוף בידיים; גם בעבודה יהיה פריימריז אכזרי ולא נראה שכבל, מרגלית או ברוורמן יפנו את הכיסא לטרכטנברג בקלות; המפלגה של בנט היא מועדון חברים סגור, וממילא קשה עד בלתי אפשרי לדמיין את הפרופ' עולה לרגל למערת המכפלה יחד עם אורית סטרוק; וכשיש יש עתיד צפויה גם היא להיחתך בחצי לפחות וכשללפיד תהיה מחויבות לסידור עבודה לחבריו במקומות הספורים שיישארו, נראה שהמפלגה החדשה של כחלון היא היחידה שמאפשרת לחלום על כניסה לפוליטיקה ללא פריימריז או מאמצים מיותרים.

הפרסום על הצטרפותו של טרכטנברג לא הזיק לשני הצדדים. לכחלון, שנעלם מהרדאר בזמן המלחמה, אין מה להפסיד מחזרה לכותרות, ולפרופ' מהות"ת זה רק יכול להעלות את המחיר. זה קצת מזכיר את המקרה של גלנט: כשהרייטינג שלו עלה באולפנים הפתוחים הוצע לו להתמנות ליו"ר צים.

בדיוק כמו במע"מ אפס, הכלכלן המוכשר רוצה ליצור ביקוש כבוש. אחרי שפספס את הבחירות האחרונות ולא פרש מתפקידו בזמן, החליט הפעם טרכטנברג לצאת לשופינג בשוק כבר עכשיו. מבצע צוק איתן נגמר, המאבק על מקום בפוליטיקה מתחיל.