בדלתיים סגורות

פוליטיקה חדשה 1

ועדת הכספים של הכנסת הציגה השבוע עוד אחד ממופעי האיוולת שלה. 3.3 מיליארד שקל הועברו למערכת הביטחון בלי שמישהו טרח להסביר לאיזו מטרה מיועד הכסף וכיצד הגיעו דווקא אל הסכום הזה. הסברים, אם יהיו כאלה, יינתנו רק במה שמכונה "הוועדה המשותפת לתקציב הביטחון", ורק בדלתיים סגורות. למה? ככה. כי אפשר. כי באתוס הישראלי מספיק להגיד "ביטחון" כדי שגם הח"כית הצעירה סתיו שפיר תתבקש להתמתח ולעבור ל"הקשב", אחרת תוצא מהאולם. והיא אכן הוצאה, הסוררת, עוכרת ישראל.

זוכרים את הסיסמה "איפה הכסף" של שר האוצר יאיר (פוליטיקה חדשה) לפיד? אז אנשיו של לפיד באוצר מצאו את הכסף בין היתר בתקציבי הפיתוח של התחבורה הציבורית, של משק המים ושל ההיערכות לרעידת אדמה. עוד 12 מיליון שקל הגיעו מהתקציב למחוסרי דיור. מה שנקרא: "מותרות". למה להשקיע בהיערכות למשהו שאף אחד לא יודע מתי הוא יבוא. כמו עם המנהרות: כל כל עוד אף אחד לא הציץ מהפיר יכולנו להמשיך להשקיע במה שבאמת חשוב: עוד צוללות.

היופי בפוליטיקה החדשה הוא בתחכום. לעשות את כל מה שעשו תמיד אבל להקפיד להוריד את המים ולהתיז קצת מטהר אוויר. בדיון אחד מדברים על חוק מע"מ 0% של לפיד אף שיו"ר ועדת הכספים ניסן סלומיאנסקי ניסה עד לאחרונה לסכל את היוזמה, ובדיון אחר מאשרים 40 מיליון שקל לטובת "סיוע פסיכולוגי לנוער ביהודה ושומרון וחוזק אזרחי לתושבים". בדיון אחד מאשרים את חוק הפונדקאות ובדיון אחר מעבירים מאות מיליונים להתנחלויות. הדיל הוא אותו דיל, הוא רק מגיע בשלבים.

פוליטיקה חדשה 2

לפיד לא אהב את מודעת האבל שפרסם בנק ישראל, שבה הטריחו את עצמם אנשי הבנק לציין בסוגריים מיד לאחר שמה של האם השכולה: "עובדת קבלן".

מה שהוא כן אהב במודעה הזו, כך נדמה, זה את הפוטנציאל שלה למעט יחסי ציבור טובים. לכן הוא לא הסתפק בהשפלה פומבית של נגידת בנק ישראל קרנית פלוג (אקט ציני וגם לא מעט שוביניסטי), אלא המשיך לפמפם את סיפור המודעה בכל הופעה טלוויזיונית גם אחרי שבועיים. ככה הוא יכול גם לחסל את הנייה היישר מהאולפן המחבק של ערוץ 2 ובמבט מאיים אבל עדיין חתיכי, וגם להישמע נורא חברתי.

השם הוא אייזנקוט. בכירי המטכ"ל הציגו לפני כשבועיים לחברי הקבינט הביטחוני את המשמעות של הרחבת הפעולה הקרקעית ברצועת עזה. במצגת מוקפדת הוצג לשרים תרחיש אימים ולפיו כיבוש הרצועה יימשך לא פחות מחמש שנים (!) במחיר של מאות חיילים הרוגים. לשרים לא נותר אלא להצביע נגד, אף שהרגישו כי יש כאן "השחרה" בוטה של המציאות.

והנה, כמה ימים לאחר מכן, הופיע בכל כלי התקשורת ציטוט מפי "קצין בכיר" שלפיו ניתן היה לכבוש את הרצועה בתוך עשרה ימים בלבד, אולם "לא זו הייתה המשימה". חשבנו שיהיה זה ראוי שתדעו מיהו הקצין הבכיר שערך תדרוך לעיתונאים, שמבטא פער עצום לעומת מה שהוצג בקבינט. ובכן, לא מדובר במפקד אוגדה וגם לא באלוף פיקוד הדרום. השם הוא אייזנקוט, גדי אייזנקוט, סגן הרמטכ"ל. המפקד הבכיר והרשמי ביותר אחרי בני גנץ. מי עבד על מי? איכשהו זה מטריד אותי הרבה יותר מכל פרשת הרפז/אשכנזי/בניהו וחברים.

איי לאב לוסי.

לא משנה כמה הסברים טובים יש למועצת הכבלים והלוויין, לשר התקשורת גלעד ארדן או למשנה ליועמ"ש אבי ליכט - יש משהו מרגיז וקצת אינפנטילי בכך שלא מאפשרים לערוץ i24news לשדר בישראל.

אז פטריק דרהי הוא גם הבעלים של הערוץ וגם הבעלים של הוט. אז מנכ"ל הערוץ פרנק מלול הוא ישראלי ואיכשהו זה מפריע לרגולציה להכיר בערוץ כבינלאומי. רק לי זה נראה כמו ביורוקרטיה מוגזמת?

סוף סוף יש כאן ערוץ שמשדר 100% חדשות, בכמה שפות, עם מגישה (לוסי אהריש) שהיא סמל לדו-קיום, אצבע בעין לכל הקיצונים ושונאי החינם, אבל כדי לצפות בו אתם צריכים לעשות רילוקיישן. כל כך הרבה חוקים וקריטריונים שונו בעקבות "צוק איתן" ובשם "המאמץ הלאומי". אפשר היה למצוא את היועץ שימצא את הסעיף שיאפשר לי לראות את לוסי על מסך הטלוויזיה שלי.

Shai-n@globes.co.il