"אל תפתחו ציפיות: איחוד רשויות לא יקרה בישראל"

משרד הפנים הודיע לאחרונה לבג"ץ כי הוא בוחן את איחוד הערים בת ים ותל אביב. זאת, בעקבות עתירה שהגישה עיריית בת ים לחלוקה הוגנת יותר של הכנסות הרשויות המקומיות בגוש דן. שר הפנים גדעון סער התייחס כבר לפני שנה לחזון איחוד הרשויות בישראל. בראיון ל"גלובס" בספטמבר 2013 אמר סער כי הורה לבצע עבודת מחקר בנוגע לאיחודים שנכשלו לפני עשור. "זה ניסיון שאעשה במהלך 2014 ואני מקווה שאני אמצא פרטנרים למהלך כזה", הבטיח סער.

אברהם פורז הוא האיש החתום - יחד עם שר האוצר בזמנו, בנימין נתניהו - על המהלך הגרנדיוזי הכושל שנעשה פה בשנת 2003 לאיחוד רשויות. פורז, שפרש מפוליטיקה בשנת 2006 ומאז עובד כעו"ד בשוק הפרטי, עדיין משוכנע שמדובר בצעד הכרחי שיחסוך למשק מיליארדי שקלים. אבל באותה נשימה הוא משוכנע שאין שום סיכוי שצעד כזה יוכל לעבור את משוכת הממשלה והכנסת.

"כשהגעתי לכנסת בשנת 1988 אמרו לי שיש חוק על איחוד הגבייה של מס הכנסה עם הביטוח הלאומי. זה הדבר הכי הגיוני שיש, חיסכון גדול מאוד בכסף ובעובדים. מה גם שלביטוח הלאומי אין לובי כמו שיש לראשי הערים. אז מה, זה קרה? עברו מאז רק יותר מ-25 שנה, אבל תמיד יהיו תירוצים".

30 רשויות זה מספיק

בשנת 2003, במסגרת "התוכנית להבראת כלכלת ישראל", גיבשה הממשלה תוכנית לאיחוד יותר מ-200 רשויות, מתוך כ-246 רשויות שהיו באותה עת בישראל. די מהר התכווצה ההצעה הממשלתית לאיחוד 60-70 רשויות בלבד. בסופו של דבר בוצעו בסך הכול 11 איחודים, מהם ארבעה (במגזר הערבי והדרוזי) שבוטלו לאחר שנים אחדות. היום, אגב, כבר ישנן 256 רשויות מקומיות בישראל. ממוצע של 8,500 משפחות לכל רשות מקומית.

"אם היינו גומרים עם 30 רשויות מקומיות בכל ישראל זה היה מספיק", מדגיש פורז, "איזה הצדקה יש לרשות כמו אזור? איזה הצדקה יש לבית דגן לפעול כרשות עצמאית? אני מוכן לוותר לרמת גן או לתל אביב, אבל יש לך עשרות רשויות קטנטנות. עם ראש רשות, ומנהלי מחלקות, ומנהלי אגפים. אפשר לחסוך מיליארדים בכל שנה".

- אז מה לא נעשה נכון?

"אריאל שרון כראש ממשלה ונתניהו כשר אוצר לא באמת דחפו איחודים. נתניהו היה בעד, אבל הוא ישב על הגדר. לא ראיתי אותו הולך וכופה את הדבר. גם הוא כמו אחרים לא רצה להסתכסך עם ראשי רשויות של הליכוד שהפעילו לחצים אדירים. איחודים בוצעו רק ברשויות שלא היו בראשן אנשי ליכוד. רמות השבים שנכנסה לדרום השרון, עתלית שעברה לחוף הכרמל, כנרת שעברה לעמק הירדן, מכבים ורעות שאוחדו עם מודיעין, גני יהודה וסביון - לליכוד לא היה מה לומר שם, ולכן זה הצליח לעבור. הנושא התמסמס והיה ברור שאין לכך הצדקה מלבד לחצים פוליטיים וקומבינות. אחריי היו כבר ארבעה-חמישה שרי פנים, ועובדה שאף אחד לא נגע בזה".

- אולי הפעם.

"בשנת 2003, כשהעברנו את ההחלטה על איחוד הרשויות, המשק היה במצב כלכלי קשה מאוד. היו פיגועים, הייתה האטה, חיפשו כל שקל. ובכל זאת, האיחודים לא עברו. אז עכשיו, כשאנחנו ברווחה כלכלית ויאיר לפיד משוכנע שיש לו מיליארדים לחלק, למה שזה יוכל לעבור?

"את ראשי הערים אני מבין. מבחינתם זו התאבדות וברור שהם יתנגדו. אבל צריך ממשלה חזקה. אולי צריך להחליט שזו תהיה סמכות של שר להחליט על איחוד, בלי הצורך לעבור את הכנסת. אבל אתה חושב ששר לא נתון ללחצים של אינטרסנטים? מחודש מארס בשנה שעברה שבו נבחרה ממשלה ועד לבחירות המוניציפליות בנובמבר היו לסער כמה חודשים טובים לעשות את זה בטוב, והוא לא עשה את זה. אז מתי הוא רוצה לעשות את זה? בעוד 4.5 שנים, לפני הבחירות הבאות? הוא יהיה אז שר פנים? הוא יהיה אז ראש ממשלה?"

- התועלת הכלכלית, התכנונית והחברתית ברורה לכולם.

"לאף אחד לא אכפת, זו האמת. משרד הפנים תומך במיליארדים במענקי איזון לרשויות. אילו היו איחודים, היו פחות מענקי איזון, אז למה שהם ירצו ללכת על זה? היחידים שצריך להיות אכפת להם הם משלמי המסים, שיכלו לחסוך משכורת של ראש עיר, של סגנים, של מנהלי מחלקות, של מכונית אשפה נפרדת לכל רשות".

"אותו דבר קרה ליאיר לפיד"

"בשיטת הממשל שלנו, גם החלטת ממשלה לא מחלחלת עד למטה. אותו דבר קרה לשר האוצר, יאיר לפיד, עם התוכנית למע"מ אפס לרוכשי דירה. יש החלטת ממשלה, הכנסת מחויבת, אבל זה תקוע. מעבר לבעיה בשיטה, לפיד גם לא הבין שצריך להתפשר. אני למשל הייתי האבא של חוק פיקדון הבקבוקים. אבשלום וילן ממרצ ייצג את החקלאים בכנסת וביקש שבקבוקי החלב לא יהיו בתוך ההצעה הזו. הבנתי שזה זניח בסיפור, לא רציתי לאבד את תמיכת החקלאים, ולא פוצצתי את העניין על זה. אבל לפיד לעומת זאת לא מוכן ללכת צעד לקראת המתנגדים. ואני אומר 'תתפשר, תתפשר, תתפשר'. רק אם זה נהיה אבסורד, ורק אם לא תכיר את החוק שרצית, רק אז תעצור".

- היית חבר מפלגה וידיד קרוב של טומי לפיד, אביו של שר האוצר. התפוח נפל קרוב?

"אלה שני אנשים שונים לגמרי, במהות. טומי לא היה הולך על דעת עצמו למהלך של מיליארדים, בניגוד לדעת כל היועצים והמומחים. בכל דבר הוא היה מתייעץ עם אנשי מקצוע ומעולם לא חשב שהוא יכול לדלג על שלב ההתייעצות. לפיד הבן לא הבין שבללכת נגד כולם יש סיכוי גדול לשבור את הראש".

- הוא היחיד שלפחות מנסה להוריד מחירים?

"המשבר אינו כצעקתה. הוא בוודאי הרבה פחות חמור ממה שחושבים. הרי בגלל הריביות האפסיות, יותר ויותר אנשים השקיעו בדיור מעבר לביקוש האמיתי. זו אחיזת עיניים.

"אבל, אם הגיעו למסקנה שיש מחסור בדירות ויש כשל שוק, שיעשו מה שעשו בשנות החמישים והשישים: לקחת עיר כמו לוד או ערים בפריפריה שיש בהן שטח פנוי, נגישות לרכבת ומושבים בסביבה שאפשר לקחת מהם שטחים חקלאיים ולפצות את מי שצריך, ולבנות שכונות במחיר קרקע אפס. זה לא מסובך. ברגע שיש התחייבות רכישה של המדינה, יש מי שייבנה. המדינה תמכור את הדירות, ואם צריך תעשה הגרלה שתקבע מי זכאי לדירות, עד שהמחיר יתאזן. אין כוח אדם? יש מספיק סינים שרוצים לעבוד. בשלב ראשון שייבנו בנייה תקציבית, עד שנשחרר את הלחץ".