פרופ' לובל: "גם אם האבולה תגיע לישראל, ישתלטו עליה מיד"

פרופ' לסלי לובל לא מבין איך זה קרה לו. מחוקר מחלות זיהומיות אנונימי מאוניברסיטת בן גוריון בישראל, שמחקריו מעוררים ספקנות רבה בקרב עמיתיו, הפך בן-רגע לשם החם בתחום חקר האבולה, מחוזר על יד אנשי מדע ותקשורת בכל העולם.

ה-BBC, למשל, עומד לשלוח איתו צוות שלם לאפריקה, כדי לעקוב אחר עבודתו שם. גם צבא ארה"ב, שהוא הגורם בארה"ב האחראי על התגוננות מפני אסונות ביולוגיים, משקיע במחקר שלו, וכך גם ה-NIH, ארגון הבריאות הלאומי של ארה"ב.

הכול התחיל בעקבות התפרצות האבולה הגדולה ביותר בהיסטוריה, המתחוללת היום באפריקה, וכבר זולגת מעט החוצה ממנה. ההתפרצות שהחלה בגינאה וכבר הגיעה לליבריה, סיירה ליאון וניגריה, גבתה נכון ליום שישי האחרון 1,145 קורבנות, וכן 2,127 חולים (90% מהם צפויים למות).

"כשאני ושותפתי למחקר ד"ר ויקטוריה יבלסקי התחלנו להציע טיפול באבולה באמצעות נוגדנים, כולם אמרו לנו שזה שטויות, לא הצלחנו לגייס לזה כסף בישראל. ניסיונות קודמים של טיפול באבולה עם נוגדנים נכשלו שוב ושוב, והמדע נטש את הכיוון הזה. עכשיו פתאום כולם התעוררו".

- מה עשיתם אחרת מקודמיכם?

"הבדל גדול. במקום לנסות לייצר נוגדנים בעכבר במעבדה על ידי הזרקת הווירוס לעכבר, הפקת הנוגדנים ועשיית שינויים בהם הגורמים להם להיות יותר דומים לנוגדנים אנושיים, הלכנו לשטח והבאנו את הנוגדנים מאנשים אמיתיים. אבולה היא מחלה קטלנית בכ-90%, אבל זה אומר שיש 10% ששורדים ואצלם לא מוצאים כלל את הווירוס, כשלושה חודשים ולפעמים אפילו כחודש אחרי ההידבקות. אנחנו מפיקים את הנוגדנים שלהם לאבולה ישירות מתוך בדיקת הדם שלהם. אנחנו יכולים להרבות אותם במעבדה, ולהזריק אותם לחולים. בינתיים הטיפול הזה ניסיוני אך הראה תוצאות טובות בבעלי חיים".

לובל מבלה היום זמן רב באפריקה, דווקא במדינות המסוכנות בותר מבחינה זיהומית, וחוקר שורדים של מחלות שונות - עבודה שונה מאוד מעבודת המעבדה. הוא נוסע לאזור ארבע פעמים בשנה. "אני מאמין שאת הטיפול באמצעות נוגדן אנושי ניתן יהיה ליישם לא רק לאבולה, אלא למחלות זיהומיות חמורות נוספות. אם המנגנון הזה עובד, הוא בעיקרון רלוונטי לכל מחלה שיש בה שורדים".

- האם הרפואה היום משתמשת בנוגדנים אנושיים באופן כלשהו?

"אין בשוק נוגדנים אנושיים היום לשום מחלה. יש ניסיונות להשתמש בהם, אבל דווקא לא למחלות זיהומיות אלא לסרטן, כאשר מפיקים מהאדם את הנוגדנים שלו, עושים להם מניפולציה שעוזרת להם להכיר ולתקוף את הסרטן ומחזירים אותם לגוף. כאן הכוונה היא לקחת נוגדנים של מישהו אחר, וזה חדש. חברות התרופות מתעניינות יותר בסרטן מאשר במחלות זיהומיות, כי מחלה כרונית של העולם המערבי מניבה להם הרבה יותר כסך ממחלה אקוטית שנפוצה בעיקר באפריקה".

למעשה המחלה לא כל כך נפוצה, כי החולים מתים במהירות. "אבל אנחנו חייבים לפתח את הטיפולים הללו", אומר לובל, "כי תגיע בסופו של דבר המחלה שעוברת יותר בקלות, שהיא יותר קטלנית אפילו מאבולה, וכבר היום יש באפריקה מחלות נוספות, דומות בעוצמתן לאבולה, שמחכות להתפרץ למגיפות. אנחנו ישנים על קרחון, ו-90% מהקרחון הוא מתחת לפני השטח, עוד בכלל לא ידוע".

לובל יודע יותר מהרוב, בגלל העבודה שלו בשטח. "הייתי יכול לנבא את התקף האבולה הזה לפני שנתיים, כי היו מגיפות באוגנדה באופן יותר תדיר מהרגיל - משהו כמו חמש בשנה במקום אחת בחמש שנים".

לובל גם לא מפחד, ואינו מדוכא, מן העבודה עם החולים באבולה ומשפחותיהם. "החיים באפריקה הם הישרדות טהורה, ויש זה משהו יפה. אנשים לא מדוכאים. הילדים תמיד מחייכים למרות שאין מים ואין ביוב, הם מחייכים. זה מאוד מרגש ומרומם את הרוח. כשאני חוזר לישראל אני בכלל לא מדוכא. אני שמח שיש לנו את מה שיש לנו כאן".

- החולים והשורדים שאתה פוגש במסעותיך באפריקה, הם ממורמרים על כך שהמערב מתעורר למחלות הללו רק כשהן מגיעות אליו?

"זה מאוד לא נכון. יש המון עזרה שארגונים שונים מן המערב, ממשלתיים ופרטיים מגישים כדי לעזור לאפריקה להילחם במחלות הזיהומיות שלה. המון. אתם פשוט לא שומעים על זה בחדשות. יש עבודה נהדרת של רופאים ללא גבולות ושל ה-CDC, וגם כשרק מעטים באפריקה חלו באבולה ולא היה בזה שום איום, היו גורמים שבאו ועזרו. אתם פשוט לא שומעים על זה בחדשות. הסיבה שמדברים עכשיו על האבולה היא לאו דווקא בגלל שהיא יצאה מגבולות אפריקה, אלא כי היא הרגה הרבה יותר אנשים באפריקה עצמה. אני עצמי נשבעתי לעסוק בכך עד סוף ימיי, ולא אצא לפנסיה עד שאציל לפחות אדם אחד".

- מלבד חיסונים, ברפואה האלטרנטיבית מדברים הרבה על חיזוק מערכת החיסון של הגוף. האם לדעתך זה אפשרי?

"הקונספט הגיוני, אבל רוב השיטות המוצעות היום לחיזוק מערכת החיסון לא עובדות, והאמת היא שאף אחד לא באמת יודע איך לתפעל אותה ברמה הזו. אנחנו בהחלט חוקרים את הכיוון הזה, הרי אנחנו עובדים עם השורדים ושואלים - מה אפשר להם לשרוד? אחד הדברים שכבר ראינו שהתשובה אינה בעוצמת תגובת מערכת החיסון, אלא בתגובה מידתית ומותאמת שלה".

מחלת האבולה נגרמת מווירוס המתפשט במגע עם נוזלי גוף. הוא מתחיל בתסמינים דומים למחלות נוספות - חום, עייפות וכאבים לא ספציפיים, ממשיך בדימום חיצוני מן העיניים והחניכיים וכן דימום פנימי, שהוא לרוב סיבת המוות. כיום אין כל טיפול למחלה, למעט טיפול תומך, אך לפני שבוע החלו בכמה אתרי טיפול לבחון בחולים תרופה ניסיונית, שטרם נבדקה בבני אדם. תרופות נוספות נמצאות בפיתוח.

הצעדים הננקטים היום הם בידוד קיצוני של החולים וסגירת דרכי התחבורה למדינות הנגועות ביותר. ארגון הבריאות העולמי הזהיר ביום שישי האחרון כי כנראה יידרשו עוד לפחות שישה חודשים עד ההשתלטות על ההתפרצות הנוכחית, אם כי אין לדעת מתי תגיע אחריה עוד אחת.

שיטת השליטה במגיפות ללא טיפול, כמו אבולה, היא בידוד של החולים וסגירה של הגבולות. בעבר ציין לובל כי אחת הסיבות לכך שבאפריקה המחלה מתפשטת יותר, היא כי הגבולות חדירים. לדבריו, אנחנו לא צריכים לדאוג למרות הגבולות החדירים שיש לישראל עם אפריקה.

"אבולה היא מסוכנת, אבל לא מפחידה, במובן שהיא לא תתפרץ בעוצמה במערב כל עוד ננקוט צעדים חיוניים", אומר, "למיטב התרשמותי, אני חושב שאפשר לסמוך על הצבא, המשטרה ושירותי הבריאות שלנו שהם יודעים לאתר מגיפות ולשלוט בהן. יכול להיות שאבולה תגיע לארץ, אבל ישתלטו עליה מיד. כך קורה גם בדרום אפריקה, מדינה שמצליחה להיות מפותחת בתוך יבשת אפריקה עצמה, והמחלות הללו לרוב לא פוגעות בה".