נורי, עבאדי, ביבי ומי?

זה קרה, אם אינני טועה, מיד לאחר הבחירות של נובמבר 2017. הליכוד אמנם התכווץ ל-12 מושבים בכנסת, אבל עדיין הצליח להנהיג גוש חוסם של הימין והדתיים. בנימין נתניהו היה המועמד הטבעי לעמוד בראש הממשלה בפעם החמישית, או הששית, מי סופר.

ואו-אז קרה משהו לא צפוי: הסנאטור לשעבר ג'ו ליברמן, מועמד לסגן נשיא ארה"ב בשנת 2000, הופיע בתל אביב כמעט בלי הודעה מוקדמת, והתחיל מסע שידולים קדחתני נגד נתניהו. הוא ידע איך לדבר עם הישראלים. יהודי אורתודוקסי, נץ מובהק, קרוב-רחוק של שר החוץ, הסנאטור ג'ו היה שליח לדבר מצווה. הגיע הזמן להתחלה חדשה, הוא אמר לבני שיחו. לטובת נצח ישראל.

כך הגיעה אל קיצה הקריירה של בנימין נתניהו, עשרים-ואחת שנה לאחר שהבטיח לפרוש "לאחר שמונה שנים". על שליחות ליברמן היו טבועות אצבעותיו של מרטין אינדיק, המשנה למזכיר המדינה בממשל הילרי קלינטון, אשר הושבעה לנשיאה עשרה חודשים קודם. אמרו עליו שהוא היה רב-השפעה כמעט כהנרי קיסינג'ר אצל ריצ'רד ניקסון. את הפוליטיקה הישראלית הוא הכיר ככף ידו, ורק נימוסיו האנגלו-סקסיים מנעו אותו מלהודיע ברבים מה הוא חושב על רוב משתתפיה.

לעומת זאת, מה הוא חושב על בנימין נתניהו היה גלוי וידוע זה שנים.

הנשיא מיהרה להזכיר

גברתי הנשיאה, אמר מרטין להילרי, האם את זוכרת מה ברק אובמה עשה לראש ממשלת עיראק באוגוסט 2014? נורי אל מאליכי עמד בראש המפלגה שניצחה בבחירות.

ארה"ב שלחה שליח מיוחד לבגדד, ברט מקגרק (Brett McGurk), ותיק הזירה העיראקית, שהכיר היטב את מאליכי. השליח לא ניסה לשנות את תוצאות הבחירות, אלא רק לתקן אותן במקצת. אדרבא, הוא אמר למפלגה השיעית הגדולה ביותר, מנו נא איש מאנשיכם לראש הממשלה, אבל רק לא מאליכי. עיראק זקוקה לפנים חדשות, כדי להישאר בחיים.

הנשיאה מיהרה להזכיר לאינדיקה, כי ממשוואת מאליכי-נתניהו חסרה איראן. האיראנים, שהעניקו מקלט למאליכי בימי סדאם חוסיין, היו פטרוניו ואוהביו. רק אהבה אכזרית יכלה להניא אותו מלקרוא את המיליציות הנאמנות לו לרחובות, כדי להוסיף ולהחזיק בשלטון בכוח.

אין בעיה, אמר אינדיק להילרי. נמצא מישהו שאוהב את ביבי במידה שיוכל לחבק אותו עד מוות.

"בשם אלוהים, לך"

ההמשך הרי ידוע. מרטין לא העז לנסוע בעצמו ללאס וגאס, כי שלדון היה משליך אותו מכל המדרגות. אבל הילרי הטילה את המשימה על ידיד ותיק מאוד, הסנאטור לשעבר ג'ו ליברמן (שהיא וביל עבדו פעם במטה הבחירות שלו, כאשר היו סטודנטים באוניברסיטת ייל). ג'ו עלה לרגל אל שלדון, ששמיעתו כבדה ועיניו קהו, אבל חושיו האחרים לא הכזיבו. מאמר המערכת של "ישראל היום" למחרת הוסיף לוויית חן אנגלית מן המאה ה-17, וציטט את נאומו המפורסם של אוליבר קרומוול ל"פרלמנט הארוך": "בשם אלוהים, לך".

והוא הלך.

הייתכן? היש לראש הממשלה וליורשיו הסיבה להניח שארה"ב תעשה יום אחד מעשה עיראק גם לישראל?

התשובה הקצרה היא לא. התשובה הארוכה היא לא, אבל. זו הפעם השלישית בתוך שלוש שנים שארה"ב מתערבת דיפלומטית כדי להחליף שלטון במזרח התיכון. היא עשתה כן קודם במצרים, כאשר דחפה את חוסני מובארק החוצה; היא עשתה כן בתימן כאשר עמדה על הסתלקותו של עלי עבדאללה סאלח, ב-2012; היא עשתה כן באמצעים צבאיים בלוב, ב-2011. טאייפ ארדואן האשים בתחילת השנה את ארה"ב, שהיא עשתה יד אחת עם יריבו העיקרי, כוהן הדת הגולה פתולה גולן (Fethullah Gulen), כדי להפיל את ממשלתו.

פנטזיות שמאליות

התערבות אמריקאית דיסקרטית, כדי להוריד את הימין מן השלטון, פרנסה פנטזיות של השמאל הישראלי עוד מסוף שנות ה-70. זה התחיל בשנה השלישית של ממשלת בגין, כאשר ה"ניו יורק טיימס" ייחס משאלת-התערבות למנהיגים לא-מזוהים של מפלגת העבודה.

זה הגיע אל שיאו במערכת הבחירות של 1996, כאשר ביל קלינטון ניסה להציל את שמעון פרס מתוצאות הטרור של חמאס, וקרא לישראלים "לבחור בין שלום ובין". כך התחילה מערכת היחסים הקלוקלת של מר נתניהו עם קלינטון, שעברה לימים בירושה אל ברק אובמה. הוא לא סבל אותם, והם לא סבלו אותו, או ההיפך.

ההתערבות האפקטיבית ביותר הייתה זו של ממשל בוש האב עם מזכיר המדינה רב ההשפעה ג'יימס בייקר. זה האחרון לא חסך את שבטו מממשלת יצחק שמיר. הוא הכריז בוועידת אייפא"ק ב-1990, כי הקיץ הקץ על חלום ארץ ישראל השלמה (Greater Israel); דקלם בסרקזם את מספר הטלפון של הבית הלבן בשימוע בקונגרס, ויעץ לממשלת ישראל לטלפן, כאשר יהיה לה מה להגיד; ולבסוף, שלף את המאכלת, והכשיל אשראי של עשרה מיליארד דולר לשיכון עולי ברית המועצות. הקשר בין האקט ההוא ובין תבוסת שמיר ועליית יצחק רבין ביוני 1992 לא היה מקרי בהחלט.

ישראל מצידה גמלה בהתערבויות דיסקרטיות, או דיסקרטיות פחות, בפוליטיקה האמריקאית, לא פעם עם תוצאות קטלניות בשביל יריביה.

זה כמובן ההבדל בין עיראק ובין ישראל. שדולה עיראקית רבת כוח אינה מהלכת אימים על שום פוליטיקאי אמריקאי. אבל אין זאת אומרת שאי אפשר לשגות בפנטזיה. זה 40 שנה נשמעת באמריקה הממרה (שטבע, אם אינני טועה, ג'ורג' בול, תת מזכיר המדינה בממשל לינדון ג'ונסון), "הבה נציל את ישראל מעצמה".

בשביל השמאל והשמאל-מרכז בישראל, הממרה הזו צריכה שכתוב קל: הבה נציל את השמאל מפני התהליך הדמוקרטי, שבו אין לו עוד כל סיכוי לנצח.