העימות בעזה התחדש, למגינת לבם של אלו שחשו שחמאס עשה מהלך גדול לכיוון של הידברות והשלמה עם המציאות של תהליך אוסלו, כולל הכרה בישראל, והיינו מעיזים לקבוע שאפילו ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון בוגי יעלון היו ביניהם. מציאות של חזרה לשגרת ירי ואובדן חיים מחזקת את התלות המדינית והצבאית של ישראל בבעלת בריתה האדירה מחציו המערבי של כדור הארץ, ארה"ב, אלא שיחסי שתי הממשלות בימי ברק אובמה ונתניהו-בנט אינם מהמשופרים, בלשון המעטה. האם הטקטיקה של נתניהו היא למעשה המתנה סבלנית לממשל חדש בינואר 2017, שיפתור עבורו את בעיית היחסים האישיים וחילוקי הדעות עם אובמה? כדי לבחון עד כמה ריאלית התפיסה הזאת, צריך לחשוב על היורש של אובמה בבית הלבן, בתום שמונה שנות כהונה. אף שכוחות הנבואה ניתנו רק ליחידי סגולה, אפשר להסתכן ולהעריך שהיורש יהיה יורשת מוכרת לעייפה לישראלים - שרת החוץ והסנטורית לשעבר, הילארי רודהם קלינטון.
אף שטרם הכריזה רשמית על מועמדותה, קלינטון נחשבת לפי שעה המועמדת המובילה לנשיאות בקרב חברי המפלגה הדמוקרטית, שאליה היא משתייכת. 83% מהמצביעים לדמוקרטים בסקר של CNN מיוני השנה הביעו שביעות רצון ואפילו התלהבות ממועמדות שלה לנשיאות. היא מובילה בהפרש ניכר על כל יתר המועמדים האפשריים בפריימריז במפלגה, ובהם גם סגן הנשיא הנוכחי ג'ו ביידן. התמיכה באובמה נשארת בשפל, ואילו קלינטון מובילה גם בסקרים ארציים, גם על פני מועמדים רפובליקנים, ובהם ג'ב בוש, אחיו של הנשיא לשעבר ג'ורג' וו. ומושל טקסס, שנחשב הבן המוצלח של המשפחה, ומושל ניו ג'רזי הכריזמטי כריס כריסטי.
קלינטון איננה טירונית פוליטית (כפי שהייתה בתחילת כהונת בעלה, ב-1993, כאשר רפורמת מערכת הבריאות של הממשל אז נכשלה בקונגרס במידה רבה בגללה) ויחסיה עם ישראל טעונים הרבה פחות משל הבוס שלה לשעבר. לכן היא הבהירה שחמאס הוא שיזם את העימות. "חמאס, שהיה עם הגב לקיר, התחיל לירות רקטות לעבר ישראל והפר את הפסקת האש, ישראל אמרה שזה לא מקובל, חמאס המשיך לירות, ואז ישראל גם גילתה את המנהרות האלה. אז ברור שיש לה זכות להגן על עצמה", אמרה קלינטון.
או שאוהבים או ששונאים
האמת היא שמבצע "צוק איתן" תפס גם את הילארי קלינטון לא מוכנה. לפי אלון פנקס, לשעבר קונסול ישראלי בארה"ב (שפרסם מאמר על הגברת הראשונה לשעבר ב"גלובס" ב-3 ביולי), הילארי קלינטון החליטה להתמודד על נשיאות ארה"ב ב-2016. העולם ואמריקה עוד לא שמעו על כך רשמית, ולא ישמעו על כך עד תחילת או מחצית 2015, אבל היא לא הייתה כותבת ספר (שאמנם מוגבל למדיניות חוץ בלבד) של 600 עמודים, מופיעה ב-15 תוכניות טלוויזיה ומקיימת 22 אירועי השקה לספר אם לא הייתה רצה לנשיאות.
קלינטון היא סחורה מוכרת, כתב פנקס. אוהבים אותה או שונאים אותה, אמריקה והעולם יודעים מי ומה היא, ומנין באה. מה שנותר לה כעת הוא להבהיר לאן היא הולכת ובאיזה נתיב. למועמד כזה יש יתרונות עצומים לעומת מועמד שמתקשה לפרוץ את תקרת הזכוכית של הכרה והזדהות לאומית, אבל יש לכך לא מעט חסרונות שקשה לפצות עליהם: עייפות הציבור - תחושת "עוד פעם היא?", ובעיקר העובדה שהיא מגיעה לבית הלבן עם ביל קלינטון, שנשיאותו והזוגיות שלהם הוכתמו במידת מה בפרשת מוניקה לווינסקי.
קלינטון פרסמה ביולי את הספר "בחירות קשות" (Hard Choices) שעל כתיבתו טרחה כמעט מאז פרישתה מכהונת שרת החוץ של אובמה בפברואר 2013 לטובת ג'ון קרי. זהו ספר זיכרונות מדיני, שמסביר את העבר הקרוב ומוביל את הקורא לעבר העתיד הקרוב. ספר שפונה לא רק לדמוקרטים שכבר אמרנו שמתלהבים או שבעי רצון מהאפשרות שהיא תרוץ, אלא גם לנשים ולגברים שהצביעו למיט רומני בבחירות 2012.
הספר כולל התבוננות לאחור לשנים 2009-2013 והאדרת ארבע שנותיה של קלינטון כמזכירת המדינה. בין השאר היא מלמדת סנגוריה על תפקודה כמי שנחשבת בעיני רפובליקנים שרופים אחראית למחדל שהביא לרצח ארבעה דיפלומטים אמריקאים בקונסוליה בעיר בנגאזי בלוב, ובהם השגריר כריסטופר סטיבנס, ב-21 בספטמבר 2012. במקביל מנסה קלינטון (כמו בנושא "צוק איתן", אפשר להוסיף) לבדל עצמה בנושאים מסוימים מאובמה. היא מסבירה את תפקידה המשתנה של ארה"ב בעולם ואת הדינמיקה וחוסר הוודאות שמחייבות גמישות מרבית בכל נושא. סדר העדיפות שעליו מצביעה קלינטון בבירור הוא אסיה, והכוונה איננה למזרח התיכון.
לפי אלון פנקס, קלינטון אינה הנרי קיסינג'ר. היא לא כתבה ספר לימוד ומדריך היסטורי מלומד על מדיניות חוץ, אלא מסבירה מה נדרש מארה"ב, ובמרומז כיצד תפעל כנשיאה. לדעתה אין כעת מקום למשנה סדורה של מדיניות חוץ ואין יכולת או נחיצות לגבש אסטרטגיה רבתי, שממנה תיגזר המדיניות באזורי משבר בעולם. מבחינת ישראל ואוקראינה, לדוגמה, יש כאן יותר מרמז שגם קלינטון תתגלה כנשיאה הססנית ודו-ערכית מול תוקפנים, ובכך היא תהיה המשך ישיר של אובמה, ולא חשוב עד כמה תרצה לבדל את עצמה ממנו.
קלינטון אולי לא רוצה שמדיניות חוץ תהיה אחד הנושאים על סדר היום בקמפיין שלה, אבל האירועים האחרונים בעולם ודאי הביאו לקלינטון את התובנה שללא מדיניות חוץ מרשימה, נשיאותה תעלה על שרטון ביחד עם מעמד ארה"ב בעולם.
קלינטון תוכל להתבונן בהנאה גם בטקס ההתאבדות האלים של המפלגה הרפובליקאית, שהתנתקה מאמריקה המודרנית וברחה למחוזות בדלניים, ימניים, שמרניים וחסרי עוגן במציאות האתנית-תרבותית-פוליטית של המדינה. מועמד רפובליקאי שיכול להיבחר בפריימריז של המפלגה לא יוכל להיבחר בבחירות הכלליות. במילים אחרות: אם קלינטון תימנע מטעויות, הבחירות הן בכיס שלה. גם יריבים רפובליקנים כמו הסנאטור ג'ון מקיין ושר ההגנה לשעבר רוברט גייטס, ששיתפו עמה פעולה בגבעת הקפיטול ובממשל אובמה, משבחים את רצינותה, חוכמתה והכבוד שהיא מביאה לארה"ב בעולם. כל תנועה שהיא מבצעת מתוארת כמרוץ צללים לבית הלבן.
אין כמעט איש בארה"ב שלא חושב שקלינטון תרוץ לנשיאות. לכל הופעה שלה מחפשים משמעות, כל נאום שלה מתורגם לסקרי פופולריות וכל לחיצת יד או מחווה גופנית שלה מתוארים כמסע תרומות.
הראשונים בגיוס תרומות
ואכן, מבחינת גיוס תרומות הילארי וביל קלינטון הם ליגה בפני עצמה. תחת הכותרת "איך הילארי וביל גייסו 1.4 מיליארד דולר" פרסם השבועון "טיים" ב-24 ביולי השנה כתבה שמגדירה את בני הזוג כ"משפחה הראשונה בגיוס תרומות פוליטיות בארה"ב". מעטים בהיסטוריה האמריקאית, כותב השבועון, אספו ונהנו מכה הרבה כסף בדרכים כה רבות בתקופה כה ארוכה. מאז הופעתם בזירה הפוליטית הארצית בארה"ב לפני 22 שנה (ב-1992), בני הזוג גייסו לפחות 1.4 מיליארד דולר בתרומות ותמיכות פוליטיות, לפי טיים והמרכז לפוליטיקה הוגנת (Center for Responsive Politics), גוף א-פוליטי.
הסכום הזה מעיד על היתרון שיהיה לקלינטון בקמפיין נשיאותי ל-2016, אם תחליט ללכת עליו. חלק גדול מהכסף, שגויס בשתי כהונות בסנאט של הילארי ושלושה קמפיינים נשיאותיים (שניים של ביל ב-1992 ו-1996 ואחד של הילארי, ב-2008), הגיע בהמחאות קטנות באמצעות רשת מסועפת של תורמים ומגייסי תרומות. תרומות אחרות הגיעו ב"כסף רך" בסכומים של שש ספרות מעשירים תומכים בימי כהונת ביל קלינטון כנשיא. קטגוריה שלישית כוללת כסף שגויס עבור קרן קלינטון, המלכ"ר של בני הזוג, בחלקו מנאומיו של הנשיא לשעבר ונאומי רעייתו במכללות, באמצעות שכר טרחה של מאות אלפי דולרים.
"טיים" מפרסם גם רשימה נבחרת של תומכים עשירים, שהעניקו ביד רחבה לבני הזוג במרוצת השנים. רבים מהם נהנים מחברות אישית עם הקלינטונים, כמו חיים סבן או דניאל אברהם, מייסד חברת הדיאטות סלים פאסט, וסוזי טומקינס ביול, מייסדת חברת הביגוד אספריט (אחת הלא יהודיות הבודדות בין התורמים הגדולים).
קרייג סמית, יועץ ותיק לקלינטונים שמסייע כעת בארגון ועדת הפעולה "מוכנים להילארי", מעריך שקמפיין שלה לנשיאות ב-2016 יעלה עד 1.7 מיליארד דולר, כולל כספים שגויסו עבורה על ידי קבוצות תמיכה חיצוניות. מדובר במאמץ יקר ב-150% בהשוואה לקמפיין של אובמה ב-2012. למעשה, כל קמפיין נשיאותי עולה פי 1.5 יותר מאשר קודמו בעשרים עד שלושים השנים האחרונות.
הנה סקירה קצרה של מקורות המימון: הראשון הוא תרומות של יחידים ושל ועדות הפעולה (PACs) שהועברו למטות הקמפיינים וכללו "כסף רך" (תרומות לא ישירות) לוועדה הדמוקרטית הארצית בקמפיין של ביל קלינטון ב-1992. תרומות כאלה נאסרו ב-2002 במסגרת רפורמת מימון הבחירות.
מקור שני הוא תרומות לא-פוליטיות - שכר נאומים והופעות של ביל קלינטון עד 2008, ותרומות לקרן ביל, הילארי וצ'לסי קלינטון (צ'לסי החלה לגבות סכומים של חמש ספרות על הופעות שלה השנה). סך התרומות עשוי להגיע ל-1.3 מיליארד דולר (המשפחה אינה חושפת בדיוק כמה).
מקור המימון השלישי - הוצאה של גורמים חיצונים עבור בני הזוג קלינטון, כולל תרומות לוועדת הפעולה (PAC) העצמאית "מוכנים להילארי" לקראת 2016.
יחס אמביוולנטי לתקשורת
ביתה של קלינטון בשכונת הנציגויות הדיפלומטיות בוושינגטון משמש כיום מטה הפעולה שלה ושל אנשיה. כבר ב-2013 כינסה קלינטון קומץ עוזרים לפגישת הכנה לבחירות 2016. היו שם נאמנים מחברת ייעוץ דמוקרטית, סוכן שטח, אסטרטג שהמומחיות שלו היא יחס בוחרים כלפי נשים מועמדות. בפגישה דנו בלוחות הזמנים לפעילות במדינות השונות, כמה כסף היא תצטרך לגייס לקמפיין הבחירות לנשיאות ואיך לרתום את פעילי השטח שפעלו עבור ברק אובמה.
לקלינטון יש יחס אמביוולנטי מאוד לתקשורת, עוד מהימים שבהם נכוותה מהכישלון בהעברת רפורמת הבריאות הראשונה של ממשל דמוקרטי בדורנו בקונגרס, ב-1993. היא מונתה על ידי בעלה הנשיא לראש ועדה לעיצוב רפורמה במערכת הבריאות האמריקאית, שתחלואיה ידועים לכול, גם לרפובליקנים (הוצאה של 13% מהתמ"ג וזאת ללא ביטוח בריאות אוניברסלי, נטל כיסוי בריאותי על מעסיקים שהופך אותם לקופות חולים לא קטנות, ביטוח לגמלאים שתופח מדי שנה, מדיקייר, שבשנות ה-90 עדיין לא כלל עלות תרופות ועוד). מעורבותה הגלויה בממשל ספגה ביקורת ציבורית ופוליטית מצד חוגים שהורגלו ברעיות נשיא שמרניות יותר. מסקנות הוועדה גובשו לאחר מכן להצעות חוק, ומשאלה נכשלו בקונגרס (לא מעט בשל הזיהוי עם רעיית הנשיא) הפכה מעורבותה של קלינטון בהחלטות לסמויה יותר.
כתבה במגזין "ניו יורקר" מיוני השנה מתארת בפרטי פרטים עד כמה היא נפגעה מהסיקור התקשורתי של פרשות כמו ג'ניפר פלוארס (הזמרת מארקנסו שבעלה הודה בקיום "מגעים מצערים" איתה בשנות ה-90), "פרשת ווייטווטר" שנחשפה ב-1996 (עסקת מקרקעין לא כשרה מתקופת ביל קלינטון כמושל ארקנסו, שבגללה היא זומנה להעיד בפני חבר מושבעים מיוחד, לראשונה בהיסטוריה של רעיות נשיאים) וכמובן פרשת מוניקה לווינסקי מ-1998.
יועצים פוליטיים, מהם ששירותו בעבר גם את המחנה הרפובליקני, מעידים שיהיה עליה להיפתח יותר ולחדול להיות פרנואידית ביחס לתקשורת, אך בני הזוג קלינטון יודעים היטב לתפעל קבינט צללים של יועצים ששומרים על קשרים הדוקים עם אנשי תקשורת, לכל מקרה.
כך או כך, צבא של תומכים רק ממתין לסימן מקלינטון. יש כאלה שלא מחכים. ארגון "מוכנים להילארי" כבר פונה באנגלית ובעברית לתרום כסף ולקבל סטיקרים לפגושי המכוניות, תחת הכותרת "הילארי 2016".
המהפך של הילארי קלינטון: משמרנית לליברלית
הילארי לבית רודהם נולדה בשיקגו, לאב בעסקי הטקסטיל ואם עקרת בית, שמרנים אדוקים. בתיכון הייתה תלמידה מצטיינת, נשיאת המחזור. ב-1965 סיימה את לימודי התיכון והחלה ללמוד בקולג' ולסלי סמוך לבוסטון. היא התעניינה בפוליטיקה, ושימשה נשיאת התא הרפובליקני במוסד, אך במהלך הלימודים אימצה דעות ליברליות ונרשמה כחברה במפלגה הדמוקרטית. אחר כך למדה משפטים באוניברסיטת ייל, שם הכירה את בעלה לעתיד, ביל קלינטון. היא שימשה כיועצת לוועדת בית הנבחרים שעסקה בחקירת ההדחה של הנשיא ניקסון. הילארי וביל קלינטון נישאו ב-1975 ועברו לארקנסו.
ב-1978 נבחר ביל קלינטון למושל ארקנסו. כעבור שנתיים נולדה בתם היחידה צ'לסי. כאשת המושל, הילארי עמדה בראש הוועדה לחינוך, והתמקדה בשיפור רמת המורים. היא ייסדה ארגון לתמיכה משפטית במשפחות ובילדים, והייתה חברת הנהלה בצוות המשפטי של בית החולים לילדים. במקביל, המשיכה לעסוק במשפטים במשרד רוז. בשנים 1986-1992 הייתה חברה במועצת המנהלים של חברת וול-מארט. בשנת 1992 ביל קלינטון נבחר לתפקיד נשיא ארה"ב.
ב-2000, כאשר בעלה עדיין מכהן כנשיא, הודיעה קלינטון על כניסתה לפוליטיקה ועל התמודדותה על מקום בסנאט של ארה"ב מטעם מדינת ניו יורק. לשם כך העבירה את מגוריה מוושינגטון לניו יורק. היא ניצחה את המועמד הרפובליקני ובינואר 2001 הושבעה לסנאט. לראשונה בהיסטוריה נבחרה רעיית נשיא מכהן לסנאט. ב-2001 סיים קלינטון את כהונתו כנשיא ועבר לתמוך בקידום מעמדה הפוליטי של רעייתו. ב-2008 זה לא הסתייע. ב-7 ביוני אותה שנה, אחרי 17 חודשי קמפיין, הכירה קלינטון בניצחון אובמה וקראה לתומכיה להצביע עבורו ביום הבחירות.
בינואר 2009 אישר הסנאט ברוב של 94-2 את מינויה של הילארי קלינטון כמזכירת המדינה של ארצות הברית תחת הנשיא ברק אובמה. כך הייתה קלינטון לגברת הראשונה שכיהנה בקבינט נשיאותי. לאחר בחירת אובמה לכהונה נוספת, יצאה הודעה, בדצמבר 2012, שלפי בקשתה היא תסיים את תפקידה כמזכירת המדינה. בראיון שקיימו אובמה וקלינטון לתוכנית הטלוויזיה "60 דקות" בינואר 2013 ציין הנשיא כי "הילארי תיזכר בהיסטוריה כאחת משרות החוץ הטובות שהיו לנו".
הילארי קלינטון
כתבות
ני"ע
