1. תזכורת קטנה: בנובמבר 2012, במקביל למבצע "עמוד ענן", אוסקר גארסיה התעופף לבלגיה וניהל מו"מ מתקדם עם קלאב ברוז'. על העובדה שמאמן מכבי ת"א התפטר מתפקידו עוד לפני שנבעטה אפילו בעיטת הפתיחה של ליגת העל, ובטרם נוסח מתווה הפסקת אש ל"צוק איתן" - ראשיה של האלופה דווקא צריכים לברך. ולא בגלל ששוב התבררה חוסר העמידות של הקטאלוני בפני הסיטואציה הביטחונית הבעייתית כאן, שלא לומר שפנפנות (נכון, כנראה שאף מאמן ישראלי לא היה בוחר כיום לעבוד במזרח אוקראינה; מצד שני - אנחנו לא רואים הקיץ אקסודוס של שחקנים זרים, אפילו ממקומות שמופגזים באופן כבד כמו ב"ש ואשדוד).
אולי זו ברכה למכבי, כי טילים או לא טילים - כאיש מקצוע, אוסקר לא עמד בהבטחה. הדרכת הנוער של ברצלונה, אימון של שנה אחת בקרית שלום (נטולת קמפיין אירופי) ועוד שנה אחת בליגת המשנה באנגליה כנראה לא הכינו אותו כראוי לאתגרים קצת יותר משמעותיים ומורכבים: למשל, העפלה לשלבי בתים באירופה. חמישה משחקים קיימה הקיץ מכבי נגד שלוש קבוצות, מאנדורה, סלובניה ויוון - שאף אחת מהן לא מדגדגת את המשאבים שעומדים לרשותו של מיטש גולדהאר. התוצאה? רק שני ניצחונות (על החובבנים מסנטה קולומה), הפרש שערים 5-5, יכולת בינונית מינוס, וככל הנראה סיומו של המסע ברחבי היבשת כבר בחודש אוגוסט.
לרשותו של אוסקר עומד כמובן התירוץ המושלם: האילוץ לארח בקפריסין. אבל אלו סיפורי מעשיות שמוטב לכל המערכת במכבי לא להזכיר אותם יותר. בעונת 2002/03 הביסה מכבי חיפה את מנצ'סטר יונייטד ואולימפיאקוס באצטדיון ה-GSP בניקוסיה, וסיימה את הבתים של ליגת האלופות עם שבע נקודות - עד היום שיא ישראלי. כמה חודשים לפני כן, הפועל ת"א גברה על מילאן באותו מגרש באי השכן. שתיהן עשו את זה בלי 100 מיליון שקל ומנג'ר שינק מילדות את סודותיה הכמוסים של הטיקי-טאקה.
2. מוקדם לדבר על סוף עידן, אבל למכבי יש כעת במה מושלמת לבצע ריסטארט למערכת שאיבדה קצת את הכיוון. מבחינת גולדהאר - זה אומר להכין כבר עכשיו את היום שאחרי ההולנדי, שתקע אמנם את האצבע בסכר והחזיר למכבי את אליפות המדינה אחרי 10 שנות בצורת - אך לא הרבה מעבר לכך.
אפשר לדבר מכאן עד טריפוליס על אוסקר או המחליף של אוסקר, אבל בסופו של דבר הכישלון הגדול ביותר בקיץ הזה הוא של ג'ורדי קרויף. הוא זה שהחזיר לכאן את המאמן שכבר הוכיח בעבר כי אינו בנוי מנטלית לעבוד במקום מטורף כמו ישראל; זה שתמיד מספר על אג'נדה להשקיע בישראלים הכי טובים שקיימים בשוק, אסטרטגיה שעבדה טוב בהתחלה, אבל חדלה מלהוכיח את עצמה הקיץ: אלו, אחד אחרי השני, סירבו להגיע למכבי - ורמוט, דמארי, מליקסון, חמד, רפאלוב. בסוף הגיע עדן בן בסט, שחקן טוב שכנראה כבר לא יהפוך לאחד מגדולי החלוצים בתולדות הכדורגל הישראלי. כפי שפורסם ב"גלובס" - בשחקן הזה משקיעה העונה מכבי חוזה של 4.9 מיליון שקל - לא רחוק מהשיאים שרשם הפלופ רוברטו קולאוטי בתחילת עידן גולדהאר.
גם אחוזי הפגיעה של קרויף עם השחקנים הזרים שהביא, איך לומר בעדינות, לא גבוהים. זוכרים את סטיב גורי, רוברט ארנשואו, מאנה, רמי מראבל, איגנסיו פידלף, גונזלו גארסיה? הם בעצמם בקושי זוכרים שהיו כאן. למעשה, בשנתיים במכבי, יש לקרויף רק שתי הצלחות מובהקות עם זרים: הבלם הנפלא קרלוס גארסיה, וראדה פריצה השבדי (אניימה לא היה הברקת סקאוטינג). והרי בשביל מה בכלל להחזיק שם גדול כמו קרויף אם הוא לא מצליח למשוך לקבוצה כישרונות מחו"ל, שבימים כתיקונם לא היו שוקלים לנחות בארץ? מה אמור לעשות מנהל מקצועי בכיר ממערב אירופה, אם לא בדיוק את זה?
קרויף בשנת החוזה האחרונה שלו, וביוון כבר יש דיווחים על מעבר אפשרי שלו לפאוק סלוניקי. ייתכן כי זה הזמן הנכון מבחינת גולדהאר לקצר תהליכים.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.