קפטן אמריקה: האתגר הענק של מייק ששבסקי במונדובאסקט

כבר בתחילת השנה היה ברור שהסגל של נבחרת ארצות הברית לאליפות העולם בכדורסל, שיוצאת לדרך היום (בשבת) בספרד, יהיה מאוד שונה מהסגל שזכה במדליית הזהב במשחקי לונדון 2012. רוב הכוכבים הגדולים של 2012 - לברון ג'יימס, קובי בראיינט, כרמלו אנתוני, כריס פול - הודיעו שאין להם כוונה לשחק בספרד. גם שאר הוותיקים (כל מי שמתקרב לגיל 30 או עבר אותו) לא תכננו להקריב את הקיץ שלהם, ולאף אחד לא הייתה בעיה עם זה: לארצות הברית היו יותר ממספיק כישרונות צעירים כדי להרכיב נבחרת שתשמור על ההגמוניה בזירה הבינלאומית.

הבעיות התחילו כשכמה מהכישרונות הצעירים החליטו, מסיבות שונות, לוותר על האליפות. חמישה שחקנים שבוודאות היו נכללים בין ה-12 של ארצות הברית - בלייק גריפין, קווין לאב, ראסל ווסטברוק, למרקוס אולדרידג' וקוואי לאונרד - פרשו מהסגל עוד לפני מחנה האימונים הראשון, שנערך בסוף יולי בלאס וגאס. ואז באה הפציעה המחרידה של פול ג'ורג'.

ג'ורג', הסמול-פורוורד של אינדיאנה פייסרס, שהיה אמור להיות אחד השחקנים החשובים של ארצות הברית באליפות העולם, שבר את רגלו ביום האחרון של המחנה במהלך משחק אימון פנימי. האפקט של הפציעה היה עצום, גם בגלל האופן שבו הרגל התעקמה ונשברה (קיירי אירווינג, הגארד הצעיר של הנבחרת, מירר בבכי אחרי שראה אותה מקרוב), ובעיקר כי ג'ורג' צפוי להיעדר מהמגרשים כשנה וחצי. שישה ימים אחר כך, בהחלטה שרבים קישרו אותה לפחד שעוררה הפציעה של ג'ורג', קווין דוראנט, ה-MVP של העונה הקודמת ב-NBA, הודיע שהוא מוותר על האליפות. הנימוק הרשמי שלו היה "תשישות פיזית ומנטלית".

בשלב הזה גם מייק ששבסקי, מאמן הנבחרת, הודה שהמצב מדאיג: "בנינו את כל מה שאנחנו עושים סביבו. זה לגמרי משנה את ההתקפה שלנו". לארצות הברית עדיין נותרו כמה כלים התקפיים נהדרים - כמו הגארדים ג'יימס הארדן מיוסטון רוקטס, שקלע 25.4 נקודות בעונה הקודמת, וסטפן קרי מגולדן סטייט ווריורס, שחקן של 24 נקודות למשחק - אבל ללא הניסיון וההילה של הכוכבים המוכרים, ישנם כאלה המאמינים שיריבות מסוימות יכולות להפתיע אותה.

"לספרד ולעוד כמה נבחרות יש עכשיו סיכוי לנצח את ארצות הברית", אמר פבלו פריגיוני מנבחרת ארגנטינה, שמשחק בניו יורק ניקס. "יהיה מעניין לראות איך הם יסתגלו לכך שהשמות הכי גדולים שלהם חסרים".

הכוכב הכי גדול של האמריקאים באליפות העולם יהיה ששבסקי, 67, אחד המאמנים הטובים בכל הזמנים ודמות שמזמן חרגה מגבולות הספורט בארצות הברית, שם הוא ידוע גם כגורו לענייני מנהיגות, במיוחד בעולם התאגידי. ששבסקי, שמאמן באוניברסיטת דיוק שבצפון קרוליינה כבר 34 שנים, קיבל חלק מהקרדיט על הזכיות של נבחרת ארצות הברית בזהב במשחקי בייג'ין 2008, באליפות העולם בטורקיה ב-2010 ובמשחקי לונדון, שבאו אחרי שמונה שנים בלי תואר בטורנירים גדולים. רק שאז היו לו שחקנים כמו ג'יימס, בראיינט ודוראנט. זכייה בתואר בספרד, עם סגל הרבה פחות נוצץ, תהיה חתומה בעיקר על שמו.

שבר את שיא הניצחונות

השם ששבסקי, גם בגלל הקושי לאיית אותו (מאויית Krzyzewski, ומכאן הכינוי שלו, Coach K), מייצג אתוס שבארצות הברית אוהבים למכור: בן מהגרים שעלה לגדולה. הוא נולד למשפחה פולנית קתולית במערב שיקגו; אביו היה מפעיל מעלית בבניין משרדים בעיר, אמו הייתה מנקה. ששבסקי הצטיין בכדורסל בתיכון, אבל לא מספיק כדי לקבל הצעה למלגת ספורט מאוניברסיטאות. ההצעה היחידה למלגה הגיעה מבוב נייט, לימים אחד המאמנים המצליחים בתולדות כדורסל המכללות, שבאותה תקופה אימן את הקבוצה של האקדמיה הצבאית הלאומית (Army) בווסט פוינט, ניו יורק.

בסוף תקופת הלימודים בווסט פוינט ששבסקי הוסמך כקצין, ובחמש השנים הבאות הוא שירת כמאמן כדורסל בבסיסים של צבא ארצות הברית בחו"ל ובבית ספר צבאי בווירג'יניה. ב-1974 הוא השתחרר ומונה לעוזרו של נייט באוניברסיטת אינדיאנה, אבל כעבור שנה, כשמשרת המאמן הראשי של Army התפנתה, הוא חזר לווסט פוינט. ב-1980, כשדיוק - מהאוניברסיטאות היוקרתיות בארצות הברית מבחינה אקדמית, ומאז שנות ה-60 כוח עולה בכדורסל המכללות - חיפשה מאמן חדש, לטום באטרס, האתלטיק דירקטור (אחראי על כל קבוצות הספורט באוניברסיטה) דאז, הייתה "תחושת בטן" לגבי ששבסקי. המינוי שלו היה כל-כך מפתיע, שהכותרת של עיתון הסטודנטים הייתה THIS IS NOT A TYPO (זו לא טעות הדפסה - גם רפרנס לשם המסובך).

בשלוש השנים הראשונות של ששבסקי בדורהם, העיר שבה יושבת האוניברסיטה, רוב האנשים האמינו שדיוק עשתה טעות. הקבוצה ניצחה רק ב-38 מ-85 המשחקים שלה, ולא העפילה אפילו פעם אחת לטורניר ה-NCAA (ארגון הגג של ספורט המכללות), שבו מתחרות מדי שנה 68 הקבוצות הטובות במדינה. כדורסל מכללות הוא ספורט מאוד פופולרי בארצות הברית, במיוחד בחודש שמתקיים טורניר ה-NCAA, תקופה שמכונה March Madness, ואוהדי דיוק לא השלימו עם הנסיגה בהישגים. "לכולם הייתה דעה", אמר באטרס, שהוצף במכתבים זועמים, "הם רצו שהוא יעוף ושאני אעוף, כי אני הייתי האידיוט שרצה אותו מלכתחילה".

במקום לפטר את ששבסקי, באטרס האריך את החוזה שלו בחמש שנים נוספות ב-1984. שנתיים אחר כך דיוק - בהופעה הראשונה שלה בפיינל פור מתוך 11 בעידן ששבסקי - נעצרה רק בגמר טורניר ה-NCAA. אחרי עוד הפסד בגמר, ב-1990, ששבסקי הוביל את דיוק לאליפות ראשונה בתולדותיה ב-1991, ושחזר את ההישג ב-1992. מאז הוא הוסיף עוד שתי אליפויות (ב-2001 וב-2010). בנובמבר 2011 ששבסקי רשם את הניצחון ה-903 בקריירה שלו, ושבר את שיא הניצחונות למאמן מכללות, שהיה שייך לנייט. בסוף המשחק ששבסקי ניגש לנייט, שעבד כפרשן בשידור הטלוויזיוני, ואמר לו שהוא אוהב אותו. "בוי", אמר לו נייט, "הצלחת לא רע בשביל ילד שלא יכול לקלוע".

השיחה הקצרה הזאת המחישה את ההבדל העיקרי בין ששבסקי לנייט כמאמנים, שבמכללות נתפסים גם בתור מחנכים. בעוד נייט, שכונה "הגנרל" ופרש ב-2008, אימץ את המשמעת הצבאית כדרך חיים ואימן/חינך את השחקנים שלו בהתאם, ששבסקי הרבה יותר מחובר לרגשות; ב-1989, למשל, הוא בכה לפני שחקני דיוק אחרי הפסד בחצי גמר טורניר ה-NCAA. גם אצל ששבסקי המשמעת משחקת תפקיד מרכזי, אבל הוא מתייחס אליה קודם כול בתור אמצעי ליצירת מערכות יחסים.

לדוגמה: ששבסקי אוסר על פרשמנים (תלמידי שנה ראשונה) להכניס מכוניות לקמפוס, מה שמכריח את הוותיקים בקבוצה להסיע את הצעירים לאימונים ובחזרה. בחלק מהעונות הוא מצמיד לכל אחד מהפרשמנים ג'וניור (שנה שלישית) או סיניור (שנה רביעית) כחונך, שמשמש כסמכות משמעתית, אבל גם כדמות לפנות אליה בעת צרה. הרעיון, אמר ג'וני דוקינס, מאמן סטנפורד, ששיחק תחת ששבסקי בשנות ה-80 ושימש כעוזרו בין 1998-2008, הוא לכפות "מצבי עזרה ואמון, כל הדברים שאנחנו הולכים להשתמש בהם על המגרש".

האמון נבנה בעזרת דיבור בלתי פוסק, הכלי הכי חשוב במערכת של ששבסקי. במשחקים של דיוק תמיד אפשר לראות את השחקנים מדברים זה עם זה בכל הזדמנות, מתכנסים להתייעצויות קבוצתיות על המגרש, מעין פסקי זמן בלי מאמן. "כל שנה", אמר ששבסקי, "אנחנו מנסים ללמד שלוש שיטות במקביל: שיטת התקפה, שיטת הגנה ושיטת תקשורת. אבל שיטת התקשורת היא הכי חשובה, כי השתיים האחרות יהיו יותר טובות אם תתקשר".

הנשים של ששבסקי

את חשיבות התקשורת ששבסקי למד בעיקר מהנשים בחייו: אשתו, מיקי, שאיתה הוא התחתן ביום סיום לימודיו בווסט פוינט, ושלוש בנותיו (לזוג לא נולדו בנים). ששבסקי מעולם לא הפריד בין עבודתו כמאמן לחייו הפרטיים; מיקי נוסעת איתו לכל משחק חוץ ונוכחת בהרבה ישיבות של הצוות המקצועי. גם הבנות שלו תמיד נמצאות בסביבת הקבוצה, ושתיים מהן עובדות בשבילו - הבת הבכורה מנהלת את פעילויות הצדקה שלו והבת האמצעית מספקת "פרספקטיבה לא כדורסלנית" כיועצת רשמית.

"יש חלק אמפתי במנהיגות", אמר ששבסקי, "וכאן לאשתי ולבנות שלי הייתה השפעה עצומה עליי. גברים לא חולקים תובנות. אם גבר עושה את זה, אנחנו קוראים לו שחצן או מישהו שחושב שהוא יודע הכול. כל לילה בשולחן ארוחת הערב, אשתי והבנות דנו ביום שלהן. הן זכרו פרטים, את ההרגשה שכל פרט העלה, ואת ההרגשה לפני כן. גברים מתעסקים רק בסוף הסיפור, בפאנץ' ליין. הייתי בעולם גברי רוב חיי. תיכון קתולי, רק בנים. ווסט פוינט, רק בנים. הצבא, רק בנים. כדורסל, רק בנים. אבל אני לא עושה דברים בדרך שהרקע הזה אמור להכתיב לי".

למרות ההסתייגות שלו מערכי העולם הגברי, ששבסקי נעשה מודל לחיקוי בעולם הספורט ובעולם העסקי קודם כול בזכות הפאנץ' ליין, כלומר ההישגים של דיוק. המבקרים של ששבסקי בעולם הספורט טוענים שגם מאמנים אחרים היו מגיעים להישגים דומים עם דיוק, שמגייסת באופן קבוע שחקנים מהשורה הראשונה של כדורסל התיכונים בארצות הברית, מה עוד שהשחקנים האלה, בגלל הסטנדרטים האקדמיים הגבוהים של האוניברסיטה, הם בדרך כלל תלמידים טובים וממושמעים. המעריצים של ששבסקי בעולם העסקי טוענים שזו בדיוק הגדולה שלו: היכולת לנהל כישרון.

"זה שיש לך כישרונות כמו שלמייק יש - הטובים ביותר, המבריקים ביותר - גם מקל וגם מקשה על הדברים", אמר פרופסור סים סיטקין, מנהל הפקולטה לעסקים בדיוק, שפתחה מרכז ללימודי מנהיגות ואתיקה על שם ששבסקי עם תוכנית אקדמית שמלמדת את המתודות שלו. "זה לגמרי אנלוגי להרבה סיטואציות בעולם העסקים. איך אתה לוקח קבוצה כזאת של אנשים ואומר, 'חלק מכם למעשה יותר טובים מאחרים, ובואו נתמודד עם זה בכנות, בדרך שלא משפילה חלק ומנפחת את האגו של אחרים, ונעצב מערכת שמאפשרת לכולם להשתמש היטב בכישרון שלהם'".

גם ששבסקי לא רואה את עצמו רק כמאמן כדורסל, אלא "כמנהיג שבמקרה מאמן כדורסל", כמו שהוא אמר בפרסומת לאמריקן אקספרס מ-2006. הוא פרסם חמישה ספרים על מנהיגות, ומרצה בפני תאגידים עשרות פעמים בשנה תמורת כ-100 אלף דולר להרצאה, בנוסף להכנסה של כ-10 מיליון דולר מדיוק. "אני חושב שמנהלים כמוני שואפים להגיע למעמד שלו", אמר אלן שוורץ, יו"ר חברת השירותים הפיננסיים Guggenheim Partners וחבר של ששבסקי. "מנהיגות היא תכונה כל-כך בלתי מוחשית, אבל היא ממש ברורה כשרואים אותה. פעם אמרתי לו, 'יכול להיות שאתה יותר טוב במה שאתה עושה מכל מי שאני מכיר במה שהם עושים'".

פרויקט שיקום הנבחרת

המעמד המיוחד של ששבסקי שכנע את ג'רי קולנג'לו, מנהל נבחרת ארצות הברית, להציע לו את האימון ב-2005. קולנג'לו - לשעבר הבעלים של פיניקס סאנס מה-NBA ואחד המנהלים המוערכים בספורט האמריקאי - מונה לתפקיד באותה שנה כדי להתחיל תהליך שיקום, אחרי שהנבחרת איבדה את דרכה בזירה הבינלאומית, וכתוצאה מכך גם את ההילה שאפפה אותה מאז ימי הדרים טים.

הדרים טים, הנבחרת הראשונה של ארצות הברית שהורכבה משחקני NBA, בראשות מייקל ג'ורדן, מג'יק ג'ונסון ולארי בירד, הייתה הלהיט של המשחקים האולימפיים בברצלונה ב-1992. היא לא רק זכתה בזהב בקלות עם שמונה ניצחונות בהפרש ממוצע של 43.8 נקודות, אלא גם שינתה את הפנים של הכדורסל בעולם. "אנחנו הפכנו את המשחק לגלובלי", אמר צ'רלס ברקלי, אחד השחקנים הפופולריים במשחקי ברצלונה, בסרט הדוקומנטרי "The Dream Team". "דיברתי עם טוני פארקר (הרכז הצרפתי של סן אנטוניו ספרס), דיברתי עם מאנו ג'ינובילי (הגארד הארגנטינאי של סן אנטוניו), דיברתי עם דירק נוביצקי (הפורוורד הגרמני של דאלאס מאבריקס) - הם אמרו שהאהבה שלהם לכדורסל התחילה עם הדרים טים".

אחרי הניצחון של הדרים טים על קרואטיה בגמר בברצלונה, דראזן פטרוביץ' המנוח, ששיחק בניו ג'רזי נטס, אמר שיעברו "20-15 שנים" עד שהכדורסל האירופי יתקרב לרמה האמריקאית. אבל כבר במשחקי סידני 2000 האמריקאים התקשו בדרך לזהב - ניצחו שלושה משחקים בהפרש של פחות מ-10 נקודות - ושנתיים אחר כך, באליפות העולם באינדיאנפוליס, הפסידו לארגנטינה, ליוגוסלביה ולספרד, וסיימו במקום השישי. ההידרדרות נמשכה באתונה 2004, שם הפסידה ארצות הבית לליטא ולארגנטינה וסיימה במקום השלישי. "כשראיתי איך אנשים הגיבו לשחקנים שלנו", אמר קולנג'לו, "ידעתי שהגענו לשפל".

לשפל הזה היו שתי סיבות: התחזקות היריבות, שנבעה גם מכמות הזרים ההולכת וגדלה ב-NBA, וחוסר ההמשכיות בנבחרת ארצות הברית. בניגוד לנבחרות אחרות, כמו ארגנטינה למשל, שהגיעה למשחקי אתונה עם עשרה שחקנים ששיחקו יחד חמש שנים ברציפות, הסגל של ארצות הברית עבר מהפכה לקראת כל טורניר, מפני שהרבה כוכבים ב-NBA איבדו את המוטיבציה לשחק בנבחרת. קולנג'לו האמין שששבסקי יהיה מקור מוטבציה בפני עצמו. העובדה שהוא מעולם לא אימן ב-NBA - דחה הצעות מבוסטון סלטיקס ב-1990 ומלוס אנג'לס לייקרס ב-2004 - לא הטרידה את קולנג'לו, גם כי ששבסקי שימש כעוזר מאמן בדרים טים, ובעיקר כי "השחקנים כל-כך מכבדים אותו, שזה לא היה עניין".

קולנג'לו וששבסקי גייסו סגל מורחב של 33 שחקנים, שהתחייבו לשלוש שנים. "אנחנו בונים תוכנית", אמר ששבסקי, "לא בוחרים קבוצה". באליפות העולם ביפן ב-2006, כשהתוכנית בחיתוליה, ובמידה רבה גם השחקנים (לברון ג'יימס וכרמלו אנתוני היו בני 22), ארצות הברית הפסידה ליוון בחצי הגמר, בדרך למקום השלישי. לקראת משחקי בייג'ין 2008 קובי בראיינט וג'ייסון קיד הוותיקים הצטרפו לנבחרת, שקיבלה את הכינוי The Redeem Team (נבחרת הכפרה), והרגישה מוכנה. "זה שינוי של 180 מעלות", אמר דוויין ווייד, ששיחק גם במשחקי אתונה. "ב-2004 היה לנו מחנה אימונים של שלושה שבועות, ואז טסנו ליוון. הנבחרת הזאת נמצאת ביחד שלוש שנים. אנחנו מכירים את השיטה ומכבדים את השיטה".

מעבר להנחלת שיטה, ששבסקי השפיע על הסגל בעזרת ההתמחות שלו: יצירת מערכות יחסים. לפני משחקי בייג'ין, למשל, הוא טס לביתו של ג'יימס באקרון, אוהיו, כדי להכיר את האנשים החשובים בחייו. השדרוג במשחק ההגנה של ג'יימס, שבשנים האחרונות נחשב לאחד השומרים הטובים ב-NBA, התחיל תחת ששבסקי, שהפך אותו למנהיג ההגנה של הנבחרת. "אנשים קצת מפחדים מג'יימס, יש להם יראה מפניו, אבל הוא תמיד רצה שיאמנו אותו", אמר קית' דמברוט, שאימן אותו בתיכון. "הוא רוצה את האמת. קואוץ' K לקח את אחד הכישרונות הגדולים בעולם, אולי הכישרון הגדול אי פעם, והניע אותו לשחק הגנה כמו שחקן בדיוק".

ספרד לא מוותרת

עם לברון ג'יימס כמנהיג ההגנה, ועם ווייד ובראיינט כסקוררים העיקריים, ארצות הברית ניצחה בכל המשחקים שלה בבייג'ין, בהפרש ממוצע של 27.9 נקודות, וזכתה בזהב. הנבחרת היחידה שהקשתה עליה הייתה ספרד, שנכנעה 118:107 בגמר. רוב הכוכבים של ארצות הברית בבייג'ין התחייבו לעוד שלוש שנים בנבחרת, אבל קיבלו מנוחה באליפות העולם בטורקיה ב-2010. ששבסקי הוביל סגל חדש לגמרי, בראשות דוראנט, אז בן 21, לזכייה בטורניר. דוראנט, שקלע 22.1 נקודות בטורניר (אף שחקן אחר בנבחרת לא קלע יותר מ-10 נקודות בממוצע), ייחס את ההופעה שלו לביטחון האישי שהוא קיבל מששבסקי, שאישר: "התקרבנו מאוד".

שנתיים אחר כך, במשחקי לונדון, דוראנט חבר לג'יימס, בראיינט, ווייד, אנתוני ועוד שחקנים מהסגל של 2008, בנבחרת שזכתה להשוואות לדרים טים ברמת הכישרון. ארצות הברית ניצחה בשמונת המשחקים שלה בלונדון בהפרש ממוצע של 32.1 נקודות בדרך לזכייה בזהב, אם כי היא שוב התקשתה בגמר נגד ספרד (107:100), שהגיעה לטורניר האולימפי עם חמישה שחקני NBA בסגל, בראשם האחים פאו ומרק גאסול, והראתה יתרון ברור על האמריקאים מתחת לסלים.

הפתרון של ששבסקי לאחים גאסול באליפות העולם, אם ספרד וארצות הברית ייפגשו, יהיה כנראה אנתוני דייוויס. דייוויס, בן 21, כוכב ניו אורלינס הורנטס, הוא פאוור פורוורד בגובה 2.08 מטר עם מוטת כנפיים של 2.28 מטר, שנחשב לדבר הגדול הבא ב-NBA. ששבסקי מאמין שהטורניר ישמש "כר שיגור בשבילו. הוא יכול להשפיע על כל מהלך במשחק - גם בהתקפה וגם בהגנה. שחקנים כאלה לא מגיעים לעתים קרובות". השבועיים הקרובים של נבחרת ארצות הברית תלויים במידה רבה במערכת היחסים שתתפתח ביניהם.