אוהבים נקניקיות? הנה המלצה למסעדה שאסור לכם לפספס

בדרך לאלן, ראיתי את זאב. אני יודע שהמשפט הזה לא אומר לכם כלום, אלא אם כן, במקרה, גם אתם כמוני, מכורים לנקניקיות. אלן הוא אלן טלמור, מלך הנקניקיות של תל אביב. זאב, הוא זאב טנא, מלך הנקניקיות של תל אביב. כן, אני יודע, יש כאן כשל לוגי. לכל ממלכה יש רק מלך אחד. אז מה. איזה כיף לה, לעירי הנאווה, שיש לה שני מלכי נקניקיות. מצדי שיהיו גם שלושה.

בדקתי ומצאתי שכבר לפני שלוש שנים, בימיו הראשונים של המדור הזה (עדיין באכסנייתו הקודמת, בחלק אחר של העיתון), הצהרתי על עצמי כמכור. לא רק לנקניקיות, לג'אנק פוד בכלל. מאז חלף הרבה דם בעורקים שלי, ורובו מן הסתם כבר רווי באתם יודעים מה, ואני ניסיתי, וליתר דיוק עדיין מנסה, להיגמל קצת מהדרעק המופלא הזה. קשה לומר שממש הצלחתי.

זאב ישב אצל בועז מבית הקפה באצ'ו. הם שתו קפה. היה נדמה לי שהם יודעים לאן אני הולך. הייתי בדיוק בדרך לאלן, המלך השני. בדיוק כשהייתי באמצע הביס, הם נכנסו. הנקניקייה כמעט נתקעה לי בגרון. לא עזרה לי העובדה שזכרתי שעל זאב כבר כתבתי, באותה כתבת וידוי שהרגע הזכרתי. אז מה.

זאב - שהוא בדיוק אותו זאב טנא שחלקכם אולי מכיר כזמר שוליים נצחי, וחלק אחר אולי אפילו יודע שהוא טכנולוג מזון בכיר - התנהג כג'נטלמן מושלם. הוא חייך אליי והחליף איתי מילות נימוסין. אבל אני לא ידעתי את נפשי. כזה אני, ילד קטן ומעריץ שוטה (ושותה) של מלכי הג'אנק.

בעצם, אני בכלל לא בטוח שמן הראוי לכנות את הנקניקיות של זאב, או של אלן, ג'אנק. קחו למשל את אלן, שלכבודו התכנסנו כאן הפעם. הרי מה שאלן דוחף לנקניקיות שלו אינו דומה כלל לאותם צינורות תעשייתיים שאנשים כמוני וכמוכם מכינים לילדים בבית וחושבים שזה בסדר (טוב, מדי פעם...).

בשלוש הפעמים שביקרתי כאן - כן, זה מה שלקח לי כדי לטעום לפחות שלוש נקניקיות - גיליתי שוב עד כמה מוכשר האיש החייכן הזה. מלכות הנקניקיות הדמיונית שהענקתי לו אינה פועל יוצא רק של המקום החדש שלו, אלא של לא מעט שנות אספקת נקניקיות איכות למיטב מסעדות העיר. ועוד נוכחתי, שוב, עד כמה רחוקה נקניקייה רצינית ומושקעת מאחיותיה התעשייתיות.

בביקורי הראשון אכלתי נקניקייה צ'כית מסורתית מעושנת שעונה לשם קלובסה, מורכבת מבשר חזיר עם 30% שומן, ומתובלת רק במלח ובפלפל שחור. אגלה לכם כבר עכשיו שזו הייתה המוצלחת מכל שלוש הנקניקיות, לפחות לטעמי החזירי. בחלומי אני עדיין מקווה שאלן יעלה אפילו עוד קצת את אחוזי השומן. זה ירגיז את הקרדיולוג אבל ישמח את הנקניקייה, ואת אוכליה.

בפעם השנייה טעמתי את הנקניקייה המיוחדת של אותו יום - נקניקייה שוויצרית העונה לשם סנט גאלן, על-שם הכפר שממנו היא מגיעה. זו הייתה העדינה מכולן, כמעט אנמית אפילו, ובאורח פלא, למרות הבעייתיות הזו, מבחינתי לפחות, הצליחה להיות מענגת וטעימה מאוד, בדרכה החיישנית. גם היא הורכבה מבשר חזיר, הפעם, שלא כמו באחותה הצ'כית, טחון עד דק, כמעט משחתי. גם השומן לא התפצפץ כאן בקוביות גסות כמו בקודמת, אלא נבלע במסה. השוויצרית הביישנית תובלה במלח ובפלפל לבן, באגוז מוסקט ובמשיה*. הבשר עורבב באבקת חלב, וזו תרמה מן הסתם למרקם הענוג.

בפעם האחרונה (בינתיים, לפחות; יש גבול), הלכתי על משהו הרבה יותר פראי. נקניקייה אירית שהוכנה מבשר טלה ומבקר ותובלה במיורן, באבקת ג'ינג'ר ובגרגירי כוסברה. כצפוי מהתיאור הנ"ל, זו הייתה נקניקייה הרבה יותר עזת טעמים, ובאורח פלא הצליחה להתחבב עליי אף היא, למרות עמדתי העקרונית שנקניקיות טובות עושים רק מהחיה הנמוכה ההיא, יימח שמה.

גם הצ'יפס הדק היה משובח ביותר, וכך גם החמוצים הביתיים ובירת הלוונבראו הגרמנית שנמזגה צוננת מהחבית. את ההמבורגרים לא טעמתי אמנם במקום, אבל לקחתי הביתה קילוגרם אחד, והילדים טורפים אותו כבר שבוע. טעמתי גם אני. מצוין.

פורט 19, זה שמו המוזר של המקום, רמז לכך שסניפו הראשון שלא הצליח להתרומם כל-כך, שוכן עדיין ומחכה לקצו בשוק הנמל של יפו. הוא שוכן ממש מול פלאפל הקוסם, עוד מעוז משובח של ג'אנק פוד אלוהי. לא פשוט לשבת ממש מול הקוסם, שהוא אחד המקומות האהובים עליי בעיר, ולדעת שאריק, בעל הבית, רואה אותי מן הסתם. בשבוע הבא אחזור כנראה לתקוע אצלו חצי מנה בצהריים. אפילו לי יש גבולות גזרה. שלוש נקניקיות בשבוע מסמנים אותם מין הסתם.

כדאי להכיר

משיה. או מסיה (Mace) היא קליפת אגוז המוסקט, ואחד התבלינים הכי פחות מוכרים והכי מרתקים במטבח. היא משמשת, בגרסתה הטחונה, לתיבול מיני שרקוטרי שונים, וביניהם חלק מהנקניקיות. השם משיה הגיע מכינויו של התבלין אצל יהודי מרוקו, והוא שימושי מאוד במטבחים המרוקאי וההודי. שמו העברי הנכון והלא מוכר הוא קושט.

פורט 19

פרטים: שלמה המלך 2 תל אביב, טל' 03-6707929; א'-ה' 12:00-23:30, ו' 12:00-17:00

מחירים: נקניקייה אירית - 29 שקלים (בעסקית עם צ'יפס ועם שתייה - 46), נקניקייה צ'כית - 35 (51), נקניקייה שוויצרית - 29 (46), שליש לוונבראו - 19 שקלים

השורה התחתונה: מצוין ושווה כל שקל