לפיד ונתניהו חושבים בחירות

זה כמה שבועות ששר האוצר יאיר לפיד חוזר ומביע זלזול מופגן בכלכלנים - כך בעניין ההשלכות של תוכניתו להנהיג מע"מ 0% לרכישה דירה ראשונה, וכך בעניין סירובו לשקול העלאת מסים ולבטל פטורים, כדי לצמצם את הגידול בגירעון התקציבי. את הביקורות מצד כלכלנים הוא דוחה בטענה שהמבקרים מבינים בכלכלה אך לא בעסקים, או ברכישת דירה.

יש שני הסברים לטענות אלה של לפיד. הראשון הוא שהוא השתכנע שהוא אכן מבין את צורכי המשק טוב יותר מנגידת בנק ישראל קרנית פלוג או פרופ' יוג'ין קנדל, ראש המועצה הלאומית לכלכלה. ההסבר השני, והסביר יותר, הוא שלפיד לא ממש חושב על מה צריך לעשות נוכח המצוקה הכלכלית של ישראל, אלא מה צריך לעשות כדי להגיע לבחירות הבאות במצב טוב יותר ממצבו היום. בעניין זה לפיד אינו לבד: כל יתר חברי הממשלה, ובראשם בנימין נתניהו, חושבים בצורה דומה.

עבור חברי הממשלה, דמות התקציב ל-2015 נגזרת מהתשובה לשאלת מועד הבחירות הבאות. כפי שהדברים נראים כיום, הנחת העבודה של חברי הממשלה, ושל חברי הקואליציה, היא שקיימת אפשרות שהבחירות באופק. מה שנגזר מהנחה זו היא שלטלטל את הספינה יתר על מידה, אין לדבר על העלאת מסים או על ביטול פטורים ממס, כי כל צעד כזה פוגע באינטרסים חזקים במשק.

בתרחיש זה, שעל פיו פועלים כיום השרים, הדבר הנכון לעשות הוא "לסתום חורים" כאשר אין כל ברירה אחרת, אך לברוח מכל שאלה שעלולה להביא לפגיעה ביום הבחירות. במצב זה נוקטים סדרה של מהלכים שנועדו "לסתום חורים" ככל שהם מופיעים, תוך שמירה על הקיים. החלטת הממשלה השבוע להנהיג עוד קיצוץ רוחבי בהוצאותיה, בהיקף של 1.5 מיליארד שקל, היא דוגמה למה שממתין לנו בחודשים הבאים.

הקיצוץ יבוצע כדי לממן חלק מעלות המלחמה בעזה, וברור כי הוא יבוא בעיקר מתקציבים של המשרדים האזרחיים, שהם נמוכים מאד ביחס למה שמקובל במדינות ה-OECD. במקביל מציע לפיד להרחיב את גירעון המדינה לשיעור של 3.4% מהתוצר, כדי לברוח מההכרח לדון בהעלאת מסים.

שתי החלטות אלה אמורות לבשר לאזרחים שבכל מה שקשור לתקציב, מה שהיה הוא מה שיהיה גם בעתיד. הצבא יגיש את תביעותיו למיליארדי שקלים, ראש הממשלה ייענה להם והאזרחים הם אלה שאמורים לשלם. בכל ההזדמנויות השרים יעדיפו להתנהל מתוך ציפיות נמוכות מראש. במציאות זו אין כל טעם והצדקה במחשבה לטווח ארוך, ומה שצריך הוא "להתנהל" מול המצוקה הכלכלית.

ברור במקרה זה כי אין כל מקום לחלום על דרכים לצמצם פטורים מפרטים, ובמיוחד מחברות. כאשר הבחירות מתקרבות יהיה זה יותר קל לכל הלוביסטים הפרטיים לחסום יוזמות לביטול פטור זה אחר, מה שיגביר את המוטיבציה של השרים להתנהל מול המשבר, עם נזק אלקטוראלי מועט.

יחד עם זאת, צריך להודות שהתנהגות כזו הופכת לפחות מתאימה ככל שמבררים את עומק הבעיה שבה נתון המשק. ברור לנתניהו ולאנשיו שאסור לו להתייצב מול בוחרים כאשר יש מיתון, האבטלה עולה והצריכה הפרטית יורדת. זו לא רק פוליטיקה, אלא גם לא מעט כלכלה: לעת עתה איש אינו יודע מה גודל הפערים שמסתמנים בתקציב בין הוצאות להוצאות. כך, למשל, איש אינו יודע בכמה תסטה גביית המסים בפועל ממה שהאוצר הניח לגבי שנת 2015.

אפשר להניח שכל הסוגיות האלה ייעלמו להן בחודשים הקרובים, אך כפי שהדבר קרה לא פעם בעבר, גם הפעם ראש הממשלה, שר האוצר ואנשיהם ייאלצו לבנות תפאורה עליזה, לשכנע את תושבי המרכז שבדרום העסקים משגשגים, להתפאר ביצוא סחורות ובעיקר שירותים ולהשכיח את המצב האמיתי של המשק הישראלי.