אין חולה הגה אמיתי שליבו אינו מחיש את פעימותיו למשמע המילים - אאודי S1. לנגד עיני רוחו החולמניות חולפת מיד ה-1S המיתולוגית, זו שקרעה את כל מתחרותיה במרוצי הראלי של שנות ה-80. בהגה אוחז וולטר רוהרל הגרמני, או סטיג בלומקוויסט השבדי, כשהאאודי נוסעת יותר הצידה מאשר קדימה, מתעופפת מפנייה לפנייה ומחשיכה את העולם שסביבה בתימרות האבק שמעלים צמיגיה הטוחנים את פני האדמה.
גם אני חלמתי כך. שהרי זה, בדיוק זה, מה שאני הייתי צריך להיות. זה גם בדיוק מה שתמיד רציתי להיות: או נהג ראלי, או רופא (וראו נא מה יצא ממני).
והנה, שוב יש אאודי 1S. השם המיתולוגי שב ונשלף מספרי ההיסטוריה, כי הגיעה שעתה של האאודי 1A לקבל גם היא גרסת S - מהודרת יותר, יקרה יותר, ובעיקר ספורטיבית יותר.
מכונית עם ביטחון עצמי
ה-1S החדשה היא גמדה נאה ביותר. תא הנוסעים מוצלח וסביבת הנהג נבונה ומבריקה במיטב המסורת של אאודי. מנוע 2.0 ליטר, 231 כוחות סוס ו-37 קג"מ מאוד חרוצים. מנוע מתוק. וגיר ידני. רק גיר ידני. הידית הקצרה נראית כמעט כתכשיט רטרו לצד מושב הנהג, אבל היא הדבר האמיתי. שישה הילוכים וגם, רחמנא ליצלן, קלאץ'. איזה כיף. וכמובן, הנעת קוואטרו פקחית לכל ארבעת הגלגלים.
ירד שלג. כי שבדיה. כי שלהי החורף. והכול היה לבן. ואין לך ימים יפים כימי אוגוסט ישראלי כדי לקרוא בהם על חורף שבדי לבן.
מנמל התעופה ועד לאתר האירוע על פני אגם קפוא השתרעו כ-70 קילומטר של כבישים מושלגים. רובם ככולם כבישי כפרים צדדים. לכאורה, לא הרבה כדי לעמוד על טיבה של מכונית, אבל בתנאי שלג - די והותר. כבישים חלקלקים מחלצים ממכוניות את מיטבן, או את רעתן, בזריזות רבה. תגובות השלדה, ההגה, המנוע, העברות המשקל, אחיזת הכביש - כל אלה מודגשות הרבה יותר, חדות הרבה יותר ובולטות גם במהירויות נמוכות הרבה יותר.
ה-1S - וצר לי שאני שוב עומד להתלהב באורח ילדותי - עמדה בכל אלה באורח פנטסטי, לא פחות. חוכמת הקוואטרו, המנוע וזמינות הכוח הנפלאה; ההגה שלמרות חשמליותו החלקית הוא נעים ומדויק; הבלמים הידידותיים; הגיר המתוק; תנוחת הנהיגה, פשוט כיף אחד גדול ומתמשך. את כורסת הנהג, לו רק יכולתי, הייתי עוקר מן המכונית ונוטל עמי הביתה. כל עצמותיי אמרו שירה, וכל חוליותיי נאנחו בהקלה ברגע שבו הפקדתי את גבי בחיקו.
דומה כי התכונה הבולטת ביותר של המכונית הקטנה הזאת היא הביטחון העצמי המרשים שלה. היא מקרינה אל הנהג תחושה חדה וברורה שהיא תסתדר בכל מצב. גם כאשר נקלעתי פה ושם להתגלצ'ויות, גם כאשר ביצעתי פה ושם שגיאות נהיגה של נהג המגיע מארץ די צחיחה, גם כאשר תנאי הכביש היו קשים במיוחד - ה-1S שיגרה אליי מסרים מרגיעים וסייעה לי להיחלץ מכל שטות או מצוקה. מבין שנינו, היא הייתה המבוגרת האחראית, וכל זאת מבלי לגרוע כהוא זה מחדוות האירוע; מבלי להניח לכל מערכות הבטיחות והבקרה לסרס את יכולותיה. היא נותרה חדה ומהירה ומרתקת.
כאשר הגעתי אל "מגרש המשחקים" שעל האגם הקפוא, לא האמנתי למראה עיניי. מול בקתת האירוח, בוהקת בצבעי הקרב המלאים שלה, עמדה ה-1S המקורית. הראשונה. אלופת העולם. המיתולוגית. כבר ראיתיה במוזיאונים, אך מעולם לא פגשתי בה במרחבי המחייה הטבעיים שלה; בשטח. בשלג. ולא הייתה זו סתם 1S, שמות הנהג והנווט שעיטרו את צדיה, היו וולטר רוהרל - כנראה נהג הראלי הטוב בכל הזמנים, וכריסטיאן גייסטדורפר - הנווט שזכה עמו פעמיים באליפות העולם. מיד קדתי בפניה קידה עמוקה, מלמלתי "שהחיינו", ואלמלא התביישתי, הייתי יורד על ברכיי ומנשק בהתרגשות את טמבונה.
וזו הייתה רק ההתחלה.
בפנים הבקתה המתין לי קשיש שבדי חביב, כבן 70 שנה, בשם סטיג. אומרים שעל שמו נקרא ה"סטיג" של טופ-גיר. שם משפחתו - בלומקוויסט. סטיג בלומקוויסט. אלוף העולם לשעבר. אגדת ראלי. נהג מיתולוגי. אחד מגיבורי חלומותיי הנכזבים. סטיג המתין לי עד שאולבש בחליפת מרוצים, איחבש בקסדה גדולה, אירתם למושב ה-1S של וולטר רוהרל ואחובר למערכת הקשר הפנימית. זרחתי כירח במילואו, והתרגשתי כמו ילד בבר-מצוותו.
מר בלומקוויסט התניע. רעם המנוע הרחיב עוד יותר את חיוכי האידיוטי, ואנחנו יצאנו לסיבוב "ראלי" קטן, במסלול צר, מפותל, קפוא וקופצני. לא הסתכלתי קדימה. רק ביושב לצדי בהיתי; ברגליים שפרטו על שלוש הדוושות כאצבעות פסנתרן, בידיים שהרבו לפזז על ההגה כדי להתכונן לבאות, להיכנס לסחיפת כוח, ליישר את המכונית או להסיטה מדרך הישר; בעיניים שהתעלמו ממני לחלוטין ורק הביטו הרחק-הרחק קדימה; בריכוז הטוטלי של כל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו במלאכת הטסת הקוואטרו במהירות דמיונית לחלוטין, בין המהמורות, הפניות והישורות. ולא פחדתי אפילו שנייה אחת בודדה. האיש הוא אגדת נהיגה. היה ונשאר.
וגם זה לא היה הסוף.
האלקטרוניקה אינה חזות הכול
שבנו לבקתה. הודיתי לסטיג, ידידי הוותיק, ואצתי כנשוך-נחש אל המכונית האדומה שניצבה עתה גם היא מול הבקתה. אאודי קוואטרו ספורט מן הסדרה הראשונה של תחילת שנות ה-80! המלכה-האם בכבודה ובעצמה. זו, בדיוק זו, המכונית שכיכבה בחלומותיי לאורך כל שנות ה-80. והנה היא כאן. ממתינה לי ומנועה פועם. כי בזאת - אני אנהג! אני ולא סטיג. אני ולא מלאך. אני ולא שליח.
זה אולי יישמע אידיוטי, אבל הקוואטרו הקשישה הזאת, בת 30 ומעלה, היא עדיין מכונית נפלאה. חפה מכל התחכמויות אלקטרוניות, כולה ברזלים ומכניקה וחוכמת אנוש. מכונת נהיגה מרהיבה. מגיבה בדייקנות טוטאלית לכל העברת משקל, האצה, בלימה, הפניית הגה. מתמודדת עם המסלול הקפוא בקלילות ובתבונה. מספקת ומענגת באורח מפתיע. באמת נתח היסטוריה מאלף, המוכיח כי אלקטרוניקה אינה חזות הכול.
המלווה הצמוד מטעם המוזיאון שממנו נעקרה הקוואטרו הזאת כה שמח לראות את פרכוסי השמחה שלי, עד שהניח לי לבצע ארבעה סיבובים מלאים של המסלול, מתעלם ברוב נדיבותו מן הממתינים לתורם. בצער רב וביגון קודר נטשתי אותה לבסוף.
אז מה היה לנו? חוויית נהיגה מרשימה מאוד באאודי 1S החדשה - הגמדה השרירית של אאודי לשנת 2014. ליטוף מכסה המנוע של ה-1S ראלי "גרופ B" המיתולוגית של אלוף העולם וולטר רוהרל. דהירה מסחררת במכונית הזאת לצדו של אלוף העולם סטיג בלומקוויסט. ארבע הקפות של מסלול שלג באאודי-קוואטרו ספורט אדומה, זו שהולידה את השושלת. וכמובן - הגשמת שני חלומות ילדות לפחות - נסיעה בקוואטרו-ראלי האלופה ונהיגה בקוואטרו-ספורט הראשונה.
לא רע ל-36 שעות (בקושי) של שיכרון חושים מוטורי.
וכל עוד לא מכחיד האדון אלצהיימר את שאריות זכרוני, לא אשכח את המסע הזה, ואטריד שוב ושוב את בני ביתי בנפלאותיו. ולא נותרתי אלא עם ההתלבטות הצרכנית: מה אקנה לי ליום הולדתי הממשמש ובא: 1S? 3S? 3RS? או שפשוט אקח מיליון יורו, פלוס-מינוס, ואקנה לי אאודי קוואטרו ספורט היסטורית. אדומה כמובן.
אאודי
הכותב היה אורח של חברת אאודי בשבדיה
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
