שיווק: מה שלא נמכר אתמול, כנראה לא יימכר מחר
כל העסקים הקמעונאיים ספגו פגיעה ב"צוק איתן", ובמיוחד אלה הקטנים והדרומיים ■ גם מקומות הבילוי ירצו לשכוח את הקיץ
התמונה לעיל, שבה נראה "הפלאפל של תמרה" במרכז המסחרי קריית מלאכי ריק מקונים, משקפת היטב את השפעת מבצע "צוק איתן" על העסקים בישראל. ככל שהעסק קטן יותר וממוקם באזור הדרום - כך ההשפעה עליו הייתה מהותית יותר.
גם אם כעת כל הקונים יחזרו ל"פלאפל של תמרה", הם לא יאכלו השבוע את מה שהם לא אכלו במשך חודשיים. מה שלא נמכר אתמול, ברוב המקרים, גם לא יימכר מחר.
גובה הפיצוי שהמדינה תעניק לעסקים אלה, וגם מהירות הזרמת הפיצוי, קריטיים להמשך פעילותם. על-פי רוב, עסקים קטנים מקבלים אשראי נמוך יותר, והם פגיעים יותר. ככל שמדובר בסניף של רשת גדולה, כך ההשפעה הולכת ומצטמצמת. גם חברות האופנה בדרום ספגו פגיעה אבל אין דומה פגיעה קשה בחנות אופנה בודדת, לפגיעה קשה במספר סניפים של רשת המפעילה יותר מ-100 סניפים בארץ. על-פי רוב, החוזק הפיננסי של הרשת הרבה יותר גדול.
ההשפעה על העסקים בישראל לא הייתה אחידה. רשתות השיווק נפגעו הכי פחות ומכירות המזון והצריכה רשמו סטגנציה. קיפאון במכירות הוא אף פעם לא בשורה טובה, אבל בשוק שיודע האטה מתמשכת כבר מתחילת השנה, לא מדובר בדרמה. עם זאת, סניפי הדרום נפגעו יותר.
בכל הקשור לעסקי האופנה וההנעלה, ובאופן מפתיע, הפגיעה בירושלים הייתה הקשה ביותר (20.3%-) - כך לפי ריס. הנתונים מתייחסים למכירות הרשתות החברות במערכת ריס מתחילת מבצע "צוק איתן" ועד אתמול (ד'). אזורי הדרום ותל-אביב רשמו את הירידה השנייה בגודלה - 13%-. במרכז נרשמה ירידה של 9.2%, בחיפה - 8%-, ובצפון נרשמה הירידה הנמוכה ביותר - 3.6%-.
ברמה ארצית, מתחילת מבצע "צוק איתן" ועד אתמול, נרשמה ירידה כוללת של 10.5% במכירות האופנה וההנעלה בישראל.
על פניו, נראה שמבצע "צוק איתן" השפיע לא רק על מכירות חברות האופנה וההנעלה אלא גם על רווחיותן. התנועה בקניונים ירדה והרשתות נאלצו להקדים מבצעים כדי לעודד את המכירות. את התוצאות נראה בדיווחי החברות לרבעון השלישי השנה.
הדיכוטומיה הזו, שלפיה כשקורה משהו העסקים בקניונים נפגעים והקניונים לא, הומחשה שוב היטב. דמי השכירות והניהול שגובים הקניונים אינם תלויים בביצועים (ביצועים טובים רק מעלים אותם וביצועים נמוכים לא מורידים אותם) - כך הקניונים נותרו מחוץ למשחק. חלק מהקניונים אמנם באו לקראת הרשתות וביצעו הנחה בשכירות לזמן קצר, אך מדובר בדבר שולי יחסית.
החודשים יולי-אוגוסט מהווים את עיקר הפעילות של לא מעט עסקי בילוי. בראשם ניתן למנות את פארקי השעשועים, הסופרלנד בראשון לציון והלונה-פארק בתל-אביב, שסגרו את שעריהם ברוב ימות הלחימה. יש להניח, כי גם אם הפארקים לא היו נסגרים באופן יזום, הם היו זוכים למיעוט מבקרים, מה שהיה מביא לשורה תחתונה קשה יותר והפסדית, כיוון שעלויות ההפעלה של הפארקים גבוהות.
לא מצב-רוח לשופינג
בחלק גדול מימי מבצע "צוק איתן" עם ישראל הסתגר בבית, לא רק בגלל הסכנה אלא גם בגלל מצב-הרוח. כשהכניסה הקרקעית של צה"ל לעזה נמשכה והפגיעה בחיי החיילים והאזרחים הייתה קשה - מצב-הרוח היה ירוד והקניות היו מועטות יותר.
שוק הגלידה למשל, הושפע הן מהסכנה והן ממצב-הרוח. מכירות הגלידה בכללותן ירדו הקיץ והגלידריות בדרום ספגו פגיעה קשה במיוחד. גם הסניפים הדרומיים של רשתות הקפה והמזון המהיר נפגעו יותר. סניפים ספציפיים ספגו פגיעה של 40% ויותר. למרות ההשתייכות של רוב בתי הקפה לרשתות הארציות, הם מופעלים על-ידי זכיינים מקומיים, שבסופו של יום צריכים להתמודד כלכלית לבדם.
מנכ"ל ארומה ישראל, דני מישל, אומר כי "מחזורי המכירות חזרו לרמתם הרגילה, כצפוי לחודש אוגוסט. אם הרגיעה תימשך, אני לא רואה סיבה שהפעילות לא תהיה רגילה. בדרום המחזורים נפגעו בצורה קשה בחודשיים האלה, מי יותר ומי פחות, וברור שתהיה השפעה על הסניפים האלה ועל הרשת".
ככל שהפסקת האש הנוכחית תחזיק מעמד, כך נראה חזרה מהירה יותר של עסקים לשגרת פעילות. קניות, לבד מצורך הכרחי, מושפעות מאוד ממצב-הרוח ואם הוא יחזור לרדת, העסקים ידרדרו בעקבותיו.
מה קרה לפדיונות האופנה וההנעלה בצוק איתן
מדיה: צבע אדום לתקשורת
התקשורת לא יכולה עוד להתעלם מהקול הציבורי המהדהד יחד וקורא לשינוי ולפלורליזם - והשינוי הזה קרוב יותר מתמיד
מבצע "צוק איתן" זרע את זרעי השינוי בחדשות הטלוויזיוניות בישראל. אנחנו לא רואים זאת עדיין על המסך, אבל המסר חלחל מהחדרים המוגנים אל מערכות החדשות - מה שהיה עד כה, לא יכול עוד להימשך. השינוי שיבוא לא יהיה רק טכני ומבני, הוא יהיה שינוי דורי, ערכי וגם תפיסתי.
כשאומרים "התקשורת", מדברים על שידורי החדשות, שכן זו הייתה מהות התקשורת בעיקרם של כמעט חודשיים של לחימה. ערוצים שמשרתים את קהלם בימים כתיקונם בתוכניות ריאליטי מניבות ובבידור מתנדף, זנחו כל עיסוק אחר והגישו על אותו מגש - שבדרך-כלל מתחנף ומרצה את צופיו - מציאות קשה וחשובה לצפייה.
יש קושי ברור בלמלא שעות על גבי שעות באינפורמציה. לא אחת היא תהפוך לשולית וקטנונית ובין שובל הפרשנים, הכתבים והאורחים, יעלו ויבואו גם דברי הביקורת, שמקבלים רק עכשיו לגיטימציה ציבורית רחבה. החדשות הישראליות - במיוחד אלה של המיינסטרים הטלוויזיוני בישראל - הן בהכללה לא גסה בכלל ציוניות, פטריוטיות, לאומיות. בניגוד לעמיתיהם בחו"ל, גם הכתבים והמגישים המשדרים ספגו מטחי טילים וגם הם נפרדו מבני משפחה שנקראו לצו 8. אבל בשבתם מאחורי הזכוכית של מסך הטלוויזיה, הם "התקשורת", וככאלה הם חשודים מידיים במשוא פנים ובחתירה נגד הלך הרוח הציבורי.
קולות הביקורת כלפי התקשורת הישראלית אינם שוככים אף פעם והם מתגברים בכל אירוע לאומי, בעיקר ביטחוני. נהוג להשקיט אותם, לחכות שיירגעו, ולהמשיך כרגיל. גם אם הם אינם הוגנים לעיתים ואף גולשים לאלימות, התקשורת הישראלית לא יכולה עוד להתעלם מהקול הציבורי המהדהד יחד וקורא לשינוי ולפלורליזם.
גם אם הצופה הממוצע לא יודע לשים את האצבע על דוגמאות מובהקות לכך, הוא "מרגיש" שהחדשות בטלוויזיה שלו שמאלניות מדי, גבריות מדי, תל-אביביות, מבוגרות ואשכנזיות. בואו נודה - מי שמוביל אותן הוא לרוב אכן כזה. ואפילו אם זה לא תמיד מדויק או לא באמת מפריע לאמינות ולמקצועיות, לרגש יש תפקיד מאוד חשוב בהזדהות של הקהל עם מי שמוסר לו את המידע, במיוחד בטלוויזיה המסחרית. "צוק איתן", והסקרים כלפי התקשורת שנערכו לאחריו, חידדו כי משהו נסדק בהזדהות הזו, ובמערכות התקשורת הפנימו זאת.
התקשורת לא עוזבת את הדרום
הטלוויזיה המסחרית של אחרי "צוק איתן" חבולה ועומדת בפני אחד המהפכים הדרמטיים בתולדותיה. קשת, רשת וערוץ 10 ספגו הפסדי ענק לאחר שנקראו לבצע את מטלות השידור הציבורי ואיבדו הכנסות עצומות בשל בריחת המפרסמים. ההפסדים של שלושת הגופים יחד עומדים כיום על קרוב ל-130 מיליון שקל בתקופה זו לבדה, וזכייניות ערוץ 2 כבר הבהירו לחברת החדשות שהן עומדות בראשה - זו שעיקר הציבור התחבר אליה מדי ערב - שאין בכוונתן לכסות בעצמן את ההפסדים העצומים והכדור גולגל לפתחה של הרשות השנייה. הן נאבקות מול המצב הכלכלי החדש שנכפה עליהן, כשבאופק הבנייה החדשה של הזירה שבה הן פועלות.
בשנה הבאה כבר אמורה לקום חטיבת חדשות משופרת לערוץ הציבורי, אולי חברת החדשות של ערוץ 2 תהפוך לחברה אחרת, בבעלות אחת מהזכייניות הפועלות היום שתצא לערוץ משלה, ואולי תקום מולה חברה מתחרה בניהולה של הזכיינית האחרת. הקריאה לשינוי במבנה החדשותי, לא עולה רק מכיוון העם שמוצא היום ביטוי ומידע בפייסבוק ובטוויטר ובחדשות האינטרנטיות הרגישות הרבה יותר לסנטימנט שלו - היא גם יורדת מלמעלה. וכשראש הממשלה לא מרוצה מריכוז הכוח שנמצא בפיהם של פרשני חדשות 2 או 10, בל נתפלא מכך שבשנת 2015 הן ייכתשו.
הפרשנות תפוזר בין גופי חדשות שיקומו בכבלים ובלוויין, אלה יובלו על-ידי גופי חדשות שהם קודם כל ישראלים או קודם כל אמריקאים, אבל עם הרבה מאוד חיבה להנהגה, וחדשות 10, כפי שזה נראה עכשיו, עתידה להיעלם לחלוטין מהנוף. וזו האירוניה הגדולה של שוק התקשורת הישראלי. דווקא בשיאה, כשיותר ויותר ישראלים מגלים את חברת החדשות של ערוץ 10 ורואים בה את השינוי המיוחל, החברה עשויה לסיים את תפקידה. ואיתה, גם מי שהפך לסמלה של המלחמה הזו - אלמוג בוקר, איש חדשות 10 בדרום.
כשמבקריה הגדולים של התקשורת בעת הלחימה ירו בארטילריה כבדה אל האולפנים, הם לא הבחינו שהם טובחים בדרך גם את מי שהוא באמת התקשורת - הכתבים בשטח. כי בעוד שהממשלה מזניחה את הדרום במשך שנים, התקשורת הישראלית נמצאת שם לכל אורך הדרך. כתבים כמו בוקר, תמיר סטיינמן או ויקו אטואן, לא מגיעים לבקר רק כש"מטפטף". הם חלק בלתי נפרד ממרקם החיים שם, הם נושמים את המציאות בשטח והם אלה שנתנו את הטון של "צוק איתן" - שהיה אחראי, מדויק ובעיקר, נאמן ורגיש לקהל שצורך אותו. לכן, בפעם הבאה כשתגידו "התקשורת", תחשבו קודם כל עליהם.
פרסום: הלפרין ניצח, המפרסמים כשלו
מלחמה, כמו כל מצב משברי אחר, לא ממציאה שום התנהגות חדשה בשוק - היא פשוט מקצינה התנהגויות שכבר קיימות, ומבצע "צוק איתן" הוכיח שרוב הגורמים בעולם הפרסום והשיווק חושבים ומתנהגים כמו עדר. המוטיב המרכזי בהתנהלות שלהם הוא פחד, בלי הרבה יצירתיות או העזה. וכך, כשהטילים החלו לעופף, והתותחים התחילו לרעום, המפרסמים והפרסומאים רצו למקלטים והיוזמה שיצאה מן הכלל הייתה של יעקב הלפרין - שהעז להילחם במוסכמות הקיימות - וניצח.
הלפרין המשיך לפרסם פשוט כי הוא היה חייב להמשיך למכור משקפיים. תפיסת עולם בסיסית. בסיסית בדיוק כמו הקמפיין הלא מתוחכם שלו, שחזר שוב ושוב עד שכבר אי-אפשר היה לשמוע ש"משקפיים זה מוצר צריכה בסיסי". להגיד שהקמפיין חף מטעויות? שכולם אהבו אותו? שמהיום כולם יקנו משקפיים באופטיקה הלפרין? ממש לא. אפשר היה להוריד במינונים שבהם הפרסומת הייתה באוויר, אפשר היה אולי לעשות משהו יותר קריאטיבי, אבל בשורה התחתונה, הלפרין ניצח. יותר משהלפרין ניצח - האחרים כשלו. הקול הרועם שלו מהדהד ביתר תוקף נוכח שתיקת המותגים האחרים.
הפחד של המפרסמים הדהד גם בהתנהלות הפרסומאים, שברגע שפרצה המלחמה אי-אפשר היה להוציא מרובם מילה לטוב או לרע על מה שלא נתפס כאמירה בטוחה. "עד סוף המלחמה אני לא מתראיין על כלום", הסביר לי פרסומאי בכיר כשביקשתי לעשות כתבה על הסיכון בשימוש בפרזנטורים בהמשך לפיטוריה של אורנה בנאי מתפקידה כפרזנטורית של מנו ספנות.
והוא לא היה יחיד. הפחד ממשפט השדה שייערך להם ברשתות החברתיות, לא משנה מה שיגידו, סתם את הפה גם לאלה שבימים כתיקונם אוהבים לדבר. ואם אלה שאמורים להוביל את הלקוח להעז פוחדים לדבר, איך אפשר לצפות מהם לעודד את המפרסם להיות אמיץ? אם הם הראשונים להוציא אנשים לחל"ת בעיצומה של מלחמה, איך אפשר לבקש מהמפרסם לא לחשוב באותה הדרך ולחתוך בהוצאות הפרסום כדי ליישר את שורת הרווח? בהיעדר תעוזה בשני הצדדים, השוק ימשיך כנראה לדשדש בתוך מוסכמות שלא נשברות והרבה אמירות בנאליות בלי אומץ או יצירתיות. מי שרוצה לעשות אחרת - שילמד מהלפרין.
אינטרנט: חברו הטוב של האדם
הרבה לפני הטלוויזיה, העיתונים והרדיו, מי שהפך לחברו הטוב והקרוב של הישראלי הממוצע במהלך המלחמה האחרונה, שעדיין לא לגמרי ברור אם הסתיימה, היה הסמארטפון. אמנם הישראלים מחוברים ממילא לטלפון שלהם, אבל על אחת כמה וכמה בעתות לחימה.
הפושים החדשותיים עבדו שעות נוספות בזמן "צוק איתן" ובמבצע "שובו אחים" שקדם לו, אך לא פחות מכך נכנסו למשוואה גם אפליקציות ייעודיות לאזעקות "צבע אדום". בהיעדר מענה אמיתי של פיקוד העורף לעולם הסמארטפונים, מתכנתים פרטיים נכנסו לעובי הקורה עם פתרונות סלולריים, כדי להעניק התראות בזמן אמת על אזעקות ברחבי הארץ. מי שביקש להבין עד כמה המלחמה משפיעה עלינו, יכול היה לתת קפיצה לרשימת האפליקציות המובילות בהורדות בחנות המקוונת של גוגל, כדי לראות כי הן מדורגות במקומות הראשונים.
באותה רשימה היו אלה אפליקציות אתרי החדשות, כמו אלה של ynet, חדשות 2 ו-וואלה, שקפצו גבוה ברשימה כחלק מהתמכרות הישראלים לחדשות מסביב לשעון. הפושים היו החזית הראשונה בסם החדשותי שצרכו הישראלים, אך לצד זאת ניתן היה לראות איך אתרי החדשות המובילים הפכו באחת למערכות טלוויזיוניות של ממש, כמו בערוצים 2 ו-10.
אולפני החדשות וכתבות הווידיאו היו חלק מהתמהיל השוטף של אתרים כמו וואלה ו-ynet, שבשנים האחרונות מנסים לדחוף אותם בכל הכוח, אך יודעים שעתות מלחמה הן הזמן הטוב ביותר להפגין את היכולות האמיתיות. בשני האתרים מדווחים על זינוק משמעותי בכניסות מכל המכשירים, אבל בעיקר מהסלולר.
אך בעוד שמצד אחד הישראלים תרו אחר חדשות בכל הכוח, כמו בכל תחום בחיים היה להם גם מה להגיד בנושא. מלחמות, ובטח בישראל, תמיד מוציאות מהאזרחים רגשות עזים ומעורבים, אך מה שבעבר התחיל ונגמר בטוקבקים עוקצניים וקיצוניים תחת כסות אנונימית, עבר ב"צוק איתן" לזהויות אמיתיות בפייסבוק.
קלות ההקלדה במחשב ובסמארטפון הביאה את הדיון בענייני המלחמה ברשת לשיאים חדשים של קיצוניות, שנעה ונדה מעולמות הדיגיטל להפגנות מחאה אלימות, וחוזר חלילה. איפשהו, בין הרצון לתמוך בחיילים עם שוקולדים, תחתונים והעמדת סירי אוכל בשטח, לצד הפסקות האש החוזרות ונשנות, הרוחות קצת שקטו והדיון הקיצוני נרגע.
כעת, כשכולם מסכמים ואוספים את השברים מהמלחמה הזו ומהשקט הזמני, מעניין יהיה לראות אם הקרעים בחברה הישראלית שהתגלו דרך הפוסטים בפייסבוק יתאחו וייעלמו, ובמקביל אם הצריכה האימפולסיבית של החדשות דרך הסלולר תלך ותיעלם לטובת גמילה מרצון.
צוק איתן אונליין
תרבות: גל של ביטולים
עשרות אירועי תרבות מבוטלים גררו את הענף הנאבק על חייו להפסד של מיליוני שקלים, בעונה הכי רווחית שלו ■ את הנזק העקיף לשנים הבאות עוד קשה להעריך
הופעתה המתוכננת של לנה דל ריי בתל-אביב, שהייתה אמורה להתקיים ב-20 באוגוסט, הייתה האחרונה בסדרת המופעים היוקרתיים של הקיץ שבוטלו בזה אחר זה. במקרה של דל ריי, 3 שבועות לקראת המופע נמכרו כ-10,000 מתוך 16 אלף הכרטיסים. התרוממות הרוח של ימי הפסקת האש בתחילת החודש חיזקה את ידי המפיקים, ונטעה תקווה שהעסקים חוזרים איכשהו לקדמותם. אך התחדשות הלחימה לא איחרה לבוא, וההמשך ידוע.
"לנה מתנצלת מעומק לבה בפני המעריצים שרכשו כרטיסים להופעה ומקווה לראותם במועד שייקבע בהמשך", ציינו מפיקי המופע. למרות שבתחילה סוכם על דחייה, כעת כבר לא מדובר על מועד חדש.
הנזק של ביטולי עשרות מופעים אינו מסתכם רק בהחזר הכרטיסים לקהל, כפי שאמר המפיק שוקי וייס ל"גלובס", עם ביטול הופעתו המדוברת של ניל יאנג - שהייתה הראשונה בסדרת הקיץ המזהירה שתוכננה לנו. מלבד הפסד ההכנסות, ירדה לטמיון השקעה של מאות אלפי שקלים בהכנות, בשכירת ציוד ובשירותים, שאין עליהם ביטוח והחזר. מיליוני שקלים, אם לוקחים בחשבון את היעדר ההכנסה בתקופה הרווחית ביותר של השנה, בענף הנאבק על פרנסתו בתנאים קשים בשוק הקטן שלנו. במבט לעתיד, את הנזק העקיף לקשירת חוזים עתידיים עם אמנים ומפיקיהם בחו"ל קשה לכמת ולהעריך עדיין.
וכל זה בלי לדבר על פוליטיקה, בהנחה שמרבית האמנים עסוקים בהופעתם ולא בבחירת צדדים בסכסוך. אחרי ניל יאנג, בוטלו בזה אחר זה מופעי הענק של הפיקסיז, הבאקסטריט בויז וגם סירק דה סוליי. הצעירים לא יצאו לרקוד השנה בפסטיבל "אי החלומות" - 3 לילות של מופעי די.ג'יי מובילים בסצנה הבינלאומית, שתוכנן להתקיים בכינרת בתחילת אוגוסט.
בקנה-מידה אינטימי יותר, בוטלו כמעט כל אירועי עונת התרבות ירושלים, שתקציבה מוערך ב-5 מיליון דולר לשנה - בהם הפקות בינלאומיות בפסטיבל "בבית" לתיאטרון עכשווי, אירועי האמנות "מתחת להר" ועוד. בתחום המחול הבינלאומי, בוטלו הופעות יוקרה של בלט דה לורן מצרפת ומדרידנסה מספרד.
לילה לבן אדום
באופטימיות הרגעית שהשתררה טרם התפוצצות הפסקת אש, הוכרז על לילה לבן חגיגי בבאר-שבע, ב-21 באוגוסט, בהשתתפות שלומי שבת, משה פרץ, אתניקס, מאיר בנאי, מרינה מקסימליאן, שירי מימון, שמעון בוסקילה ועוד. אך הלילה הלבן נצבע באזעקות "צבע אדום" ולהפקה נותר ללקק את פצעיה.
גופי התרבות המקומיים השקיעו את רוב תשומת-לבם בהתגייסות למען תושבי הדרום. כך, נשלחו מיטב האמנים - משרית חדד דרך נתן גושן, שלמה גרוניך ודני סנדרסון ועד צ'יקו וטישו ויניב המגניב - להופיע במקלטים באשקלון, במרחבים מוגנים בשדרות ובמסע מזורז בין קיבוצים, במועצות האזוריות אשכול, שער הנגב ובני שמעון, בחסות מפעל הפיס ומשרד התרבות.
לשוחרי הרוק-פופ שלא יכולים בלי זה, נזכיר שליידי גאגא אמורה להגיע לארץ בעוד כשבועיים ב-13 בספטמבר. עד כה נמכרו כ-15 אלף כרטיסים (מתוך 50 אלף). גם בלט סן פטרסבורג נחוש להגיע - עם אגם הברבורים וערב גאלה של קטעים ממיטב המחול הכי קלאסי. אין ספק שמצב-הרוח הכבד ואי-הוודאות משפיעים על החלטות הקנייה של הקהל. ואנו אומרים, אל תתנו לקיץ לבלבל את הסתיו, צאו לתרבות טובה.
מספרי הביטולים
ספורט: היציעים ריקים
חודש אחרי שפינה את הכיסא שלו לעופר עיני, מתגלה אבי לוזון במלוא עוצמתו, כשגריר ישראלי מצטיין
התמונה הזאת של אצטדיון ריק, מחזירה אותנו דווקא אל מי שכבר לא נושא בתפקיד רשמי בכדורגל הישראלי - אבי לוזון. 7 שנותיו בראשות ההתאחדות היו רוויות בעליות וירידות. רכבת הרים שכללה את הבאת האירוח הסופר-יוקרתי של אליפות אירופה לנבחרות צעירות לישראל, תנופה רצינית בבניית אצטדיוני כדורגל חדשים בארץ, הקמת בית הנבחרות בשפיים, השגת הסכמי זכויות שידור גבוהים עבור נבחרת ישראל; ומצד שני - "שיטת קיזוז" הזויה שהחדיר לליגת-העל, חקירה לא מחמיאה במשטרה סביב פרשת הטיית משחקים, רגולציה חלשה שאפשרה לעבריינים להשפיע או אפילו להיות בעלים של מועדוני כדורגל ישראלים, דוח ליקויים מצליף במיוחד מצד פרופ' ירון זליכה, וסיום קדנציה עם גירעון משמעותי בספרי החשבונות של ההתאחדות.
אבל דווקא השבוע, חודש אחד בלבד לאחר שפינה את הכיסא שלו לעופר עיני ועוד לפני שנכנסה הפסקת האש לתוקף - התגלה לוזון במלוא עוצמתו: דיפלומט בחסד עליון, שגריר ישראלי מצטיין, שמבצע "צוק איתן" הוציא ממנו את המיטב.
כוחו של לוזון באופ"א, התאחדות הכדורגל האירופית, הצליח לגרום לדחיית המשחק המתוכנן של הנבחרת מול בלגיה ב-9 בספטמבר, במסגרת מוקדמות יורו 2016 (אירוע נוצץ שאמור למשוך יותר מ-30 אלף אוהדים לאצטדיון טדי בירושלים) - למועד מרוחק אי-שם במארס. לוזון, המשמש כחבר "הוועד הפועל" של אופ"א, אותה "ממשלה של הכדורגל האירופי" שכוללת 15 נציגים בלבד, מנע בכך נדידה של הנבחרת לקפריסין לצורך קיום המשחק הזה, שהייתה מהווה פגיעה מקצועית קשה. על הדרך הוא גם "הציל" להתאחדות קופת הכנסות של מיליוני שקלים.
כל זה התרחש בזמן שגופי ספורט אחרים בישראל קיבלו בהכנעה את השלכותיו של "צוק איתן": נבחרת הכדורסל קיימה את כל משחקי הבית של מוקדמות אליפות אירופה באי השכן; נבחרת הדייויס (טניס) הישראלית תרחיק עד פלורידה כדי לארח את ארגנטינה ב-12 בספטמבר (3 ימים אחרי המועד המתוכנן של הכדורגל נגד בלגיה); אפילו אליפות העולם לנוער בשחייה במים פתוחים, שהייתה אמורה להתקיים באילת החל מהיום - בוטלה. כמובן, "בשל המצב".
■ בהכנת הכתבה השתתפו אילנית חיות, לי-אור אברבך, ענת ביין-לובוביץ', רועי גולדנברג, חגית פלג-רותם ושרון בורנשטיין.
כתבות
ני"ע
